. סנדלים הנעשות בכפר עמקי:. כמין רצועות תחובות בלולאות בשפת הכיס ומושכים אותן אילך ואילך והכיס נסגר מאליו:. סל עשוי מצורי הדקל. מביאין נצרים והוצין וקורעין אותן ועושים מהן כמין חוטין ועושין מהן כפיפה וחבלים:. סנדל שעושים אנשי לדיקיא:. משום דכל הני יש להן רצועות ואין צריך לקשרן {א}, אלא מותח ברצועות והן נסגרים מאליהן, וכן נפתחין מאליהן על ידי רצועות אחרות שמושך בהן, כעין שעושין לכיסין במקומנו. ואם הותרו אותן הרצועות דשוב אין ראויין לסגור ולפתוח, טהורים. ורבי יוסי סבר דאף על פי שהן מותרים, טמאין, כיון דהדיוט יכול להחזירם. חוץ מן הכפיפה, דאף האומן אינו יכול להחזירם. והלכה כר' יוסי:

{א} . וכלומר דלפיכך מיטמאין שלא באומן. ועתוי''ט:

. לרבנן מיירי שלא ניטלו לגמרי אלא שניתקו מן הלולאות ועדיין תלויות בכיס. ולרבי יוסי אפילו ניטלו לגמרי, מפני שהדיוט יכול להחזירם:. הכיס ונעשה כמין עור חלק שאין לו בית קיבול, טהור:. נתן בשוליו טלאי, כלומר חתיכה קטנה של עור חיבר בו מלמטה, דדרך הכיסים מכניסים עור קטן בין התפירה וכשפושטו נשאר אותו העור ולא בטל קיבולו:. דטומאת משקין לטמא כלים לאו דאורייתא ולא חשיב חיבור:. מניחין מרגלית בתוך עור להיות שמורה שם וקושרים אותו, וכשמוציאין המרגלית נשאר העור כמו כיס עד שיטרח ויפשט, מחמת אותה מרגלית שעמדה ימים רבים ונצרר:. כמו צרור המרגלית. וטעמא דצרור המרגלית מטמא טפי, משום דדרך צרור המרגלית לעמוד יותר מצרור המעות, שצרור המעות רגילים להתיר תמיד, משום דלהוצאה ניתנו. והלכה כחכמים:

פירוש למשנה זו

. כמין כף יד של עור {ב} תופשים מלקטי קוצים בידיהן, שלא ינקבו ידיהן בקוצים:. דאינה עשויה לקבלה:. אזור כמין אבנט. ובלשון יוני קורין לחגור זוני:. דפוס של עור נתון על הברכיים, כדי שיוכלו לעמוד על ברכיהן:. דעשויים לקבלה {ג}:. כמין בית יד של עור דחוק וצר שנותנים בעלי אומנות בזרועותיהן, כדי שלא יפלו בגדיהן הרחבים על ידן ויבטלו אותן ממלאכתן:. גרסינן. והוא דבר שמחתל וקושר בו פדחתו:. כמין יד של עור עשוי להכניס אצבעותיו לתוכו:. מלקטי קוצים. פירוש אחר, מלקטי פירות הקיץ:. פרי אדום המצוי באילן שגדל ביער מאליו. ופעמים שהמלקטים קוצים ביערים מלקטים האוג ונותנים אותו בבית אצבעות, נמצא שהוא עשוי לקבלה:

{ב} ואין לו בית אצבעות, אלא עור פשוט. הר''מ: {ג} הר''מ, שיש עליהם צורת כלי: {ד} . כשאר כלי עור הפשוטין. הר''מ. כלומר שהם בצורת כלי:

. עדיין עומד בטומאתו, כיון דאוזן שניה קיימא:. אע''פ דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה, מכל מקום טהור, דפנים חדשות באו לכאן, שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו, ואין זו הראשונה מאחר שכבר נתקלקל בה כדי בטולה:. משום דאוזן ראשונה כשנשברה, ותיקנה שהביא אוזן אחרת תחת השבורה וחיברה לסנדל, נטמאת מגע מדרס, שהרי נגעה בסנדל הטמא מדרס, וכי נשברה אוזן שניה דפרח מינה טומאת מדרס אשתייר ביה טומאת מגע, דכל הסנדל מחובר לאוזן ראשונה שנתקנה:. אוזן שניה, טהורה. דכיון דנשברו שתי אזנים תו לא חזי למידי {ה}:. עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקו מאחוריו:. שעולה כנגד אצבעות הרגל מלפניו:. מטומאה דלמפרע, אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא:. עור שתחת פרסת הרגל בלבד. שאין לו עקב. ובלע''ז סול''א:. דפוס של מנעל עשוי מעור מלא שער:. דסבר לא נגמרה מלאכתו של מנעל עד שישמטנה מעל גבי האמום:. דחשבי ליה נגמרה מלאכתו {ו}. והלכה כחכמים:. נאדות שניקבו נקב המוציאן מידי טומאתן וקשר הנקב:. כמו שהיו, מפני שעתיד להתיר הקשר:. שאינו נוח להתיר:. קשר העשוי לפי שעה ועומד להתיר:. קשר העשוי להיות קיים לעולם:. בין צרור עולם בין צרור שעה, ואפילו של ערביים. והלכה כתנא קמא:

{ה} גרס, טהור, ומפרש דמקבל טומאה מכאן ולהבא, ובנפסק עקבו כו' מפרש דטהור לגמרי. וכן נראה. ועתוי''ט: {ו} אומן לזה, שהדיוט יכול לשמטו מהאימום. כ''מ:

. לשטוח על גבי קרקע ולישב עליו:. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:. עור שמציעין על גבי המטה ושוכבים עליו:. גרסינן. ולא גרסינן עור החמור. כלומר עור שמשים החמר על בגדיו כשמחמר אחר בהמתו {ז}:. עור שנותנים לפניהם אומני פשתן כדי שלא ידבק הנעורת של פשתן {ח} בבגדיהם:. שמשים הכתף בכתפו שלא יזיק לו המשאוי שעל כתפו:. רופא החבורות נותן לפניו עור שלא יטנפו בגדיו בדם הפצעים:. שמשימים על עריסה של קטן:. רגילים היו לחגור עור על מתני הקטן כנגד לבו, שלא יכנו החתול על לבו וימות:. של מטה:. עור שחוגרים אומני המסרקות על מתניהן:. אומנים הסורקים פשתן:. וכל שכן טמא מת. דהא תנן בפרק בא סימן [נדה דף מ''ט] כל הטמא מדרס מיטמא טמא מת:. ולא מדרס, שאין עשויין לישב עליהן. והלכה כחכמים:

{ז} כתב, כשמעמיס על חמורו. וגרס נמי עור החמור. ומפרש, אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתיקו על החמור: {ח} מתורגם כתנא. ת''ח:

. כגון לבדין שעשה מהן כסות, זהו עב כסות. וכן עב ארגמן, לבד צבוע ארגמן. כך פירשו רבותי. ואני שמעתי, עב כסות, עור שמכסים בו הבגדים. עב ארגמן, עור שמכסים בו ארגמן:. עור שכורכים בו הבגדים:. עור שכורכים בו ארגמן:. מכסה. תרגום מכסה, חופאה:. דהכי תניא, יכול שאני מרבה חפויי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא י''א) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחפויי כלים:. והא דתנן לעיל סוף פרק כל כלי עץ שנחלק, זה הכלל וכו' העשוי לחיפוי טהור, חיפוי דמשקלות שאני, לפי שהוא עשוי לקבלה {ט}, והמשקלות עצמה אינה כלי. והלכה כתנא קמא:

{ט} שאר הטומאות ואינו מתטמא במדרס. הר''מ:

. שעדיין חסרה מעשה ואחר כך תתקיים [המחשבה] {י}:. שאע''פ שחסרה מלאכה, מחשבה מטמאתה, לפי שאין מקפידין על חסרון מלאכה שלה. ועוצבה הוא עור המכסה את המרכב, ואינה צריכה קיצוע {יא}, דכיון דעשויה לכיסוי אינו חושש לקיצוע:

{י} שצ''ל המחשבה: {יא} נמי אינה צריכה, כדפירש הר''ב משנה ג' פרק י''א דזבחים:

. דאינו עשוי למכרן, ועושה מהן מטות ודולפקאות וטבלאות. חשב עליהן לדבר שראויין לו בלא חסרון מלאכה, מקבלים טומאה מיד:. דעשוי למכור, אין המחשבה מטמאתן. דעביד דממליך ומוכרן והלוקח יעשה מהן מנעלים, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך:. דקננהו ביאוש. דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא, דלא ידעי ממאן לתבעו:. ואע''פ שחשב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה. דסתם גזילה אין בו יאוש בעלים, דכיון דידע מאן גזליה אזיל ותבע ליה בדינא {יב}:. סתם גזילה איכא יאוש, דלעיניה שקל מיניה ומחזא חזא דאינש אלמא הוא ומיאש, אבל סתם גניבה, סבר משכחנא ליה לגנב ותבענא ליה לדינא ולא מיאש. והלכה כתנא קמא:

{יב} נכרי מיירי. עיין פרק י' דבבא קמא משנה ב':

. כגון שטיח וכיוצא בו:. שהוא טמא מדרס:. המטפחת, שהמטפחת דומה לשטיח, דפעמים שהוא יושב עליה. אבל אם קצץ הכסתות של עור הטמאות ועשה מהן מטפחות, טהורות, מידי דהוי אכלים שנשברו. ומיהו מקבלות טומאה מכאן ולהבא, כדתנן לעיל בפרק כ''ד: