משנה - כלים-פרק כזפרק כז - משנה א
הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת. הַשַּׂק, מִשּׁוּם אַרְבָּעָה. הָעוֹר, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה. הָעֵץ, מִשּׁוּם שְׁנָיִם. וּכְלִי חֶרֶס, מִשּׁוּם אֶחָד. כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם. מוּסָף עָלָיו הָעֵץ, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מוֹשָׁב. וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז, בִּכְלִי עֵץ, טְמֵאָה. וּבִכְלִי חֶרֶס, טְהוֹרָה. מוּסָף עָלָיו הָעוֹר, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אֹהָלִים. מוּסָף עָלָיו הַשַּׂק, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אָרִיג. מוּסָף עָלָיו הַבֶּגֶד, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ:
. כדמפרש ואזיל. משום כלי קיבול, משום מושב, משום אוהלים, משום אריג, משום שלש על שלש. וכל אחד מהם משונה שיעורו זה מזה. כיצד, בגד שיש לו בית קיבול, כגון צרור מרגלית דתנן לעיל, או בית קיבול שמן {א}, או בית קבול שעוה, שיעורו בכל שהוא. [ומשום מושב, אם נטמא] במדרס הזב, שיעורו אין פחות משלשה טפחים על שלשה טפחים. ואם נעשה אוהל למת דכתיב (במדבר י''ט) והזה על האוהל, אין טמא בפחות מטפח על טפח. ואם הוא אבנט או חגור, מיטמא משום אריג, אע''פ שאין בו שיעור {ב} שיהיה ראוי להקרא בגד, שאין ברחבו שלש אצבעות, אפילו הכי טמא מפני שהוא אריג. וילפינן ליה משק, מה שק טווי ואריג {ג} אף כל טווי ואריג. וכל שאר טומאות אין בגד מיטמא ולא מטמא בפחות משלשה אצבעות על שלש אצבעות, דאינו חשוב לא לעניים ולא לעשירים ואינו קרוי בגד:. הוא האריג משער ונוצה של עזים:. דשיעור שלש אצבעות [על שלש אצבעות] אין בו:. דלית ביה משום שלש על שלש, ולית ביה נמי משום אריג:. דלית ביה טומאת אוהלים, כדתנן בפרק במה מדליקין, כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים. ולית ביה נמי משום אריג, ולא משום שלש על שלש:. משום בית קיבול בלבד. דלית ביה כל הני דאמרינן. ומדרס נמי לית ביה, דכתיב במדרס הזב (ויקרא ט''ו) ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא שיש לו טהרה במקוה אף כל שיש לו טהרה במקוה, פרט לחרס שאין לו טהרה במקוה שאינו נעשה משכב לזב:. שאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו {ד}, כדכתיב (ויקרא י''א) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו'. ואם נגעה טומאה מאחוריו לא נטמא כלל:. מה שאין כן בעור, דאפילו חתכו לרצועות דקות וארגן אינו חשוב אריג:
{א} , איך הבגד יקבל בו שמן והר''מ לא כתב כן על הבגד עצמו, אלא הביא ראיה ששיעור הקבול בכל שהוא מסוף פרק י''ז דתני לקבל שמן, ואמשחזת נשנה שם: {ב} , כל שהוא למה טמא, הא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק. וי''ל דראוי לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט. וא''ת א''כ פשוטי כלי עור אמאי טהורים הרי ראוין לקבל בו כל שהוא כמו הכא. י''ל דמיירי בעור שלוק שהוא קשה. תוספ'. ועתוי''ט: {ג} ליה בספרא. ועתוי''ט: {ד} , מאי חידוש הוא זה, כיון דאפילו מקום תשמיש שלו טהור. ונראה, דמיירי באחוריים שיש להם תוך, כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פ''ב, דהאי כיון דמפניו אין לו תוך, אחוריו טהורין אע''פ שיש להן תוך. הר''ש. ותימה שכלל כזה נשנה שם פ''ב מ''ג ופרשוהו שם בענין אחר. ועתוי''ט:
פרק כז - משנה ב
הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, לַמִּדְרָס. וּמִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, לִטְמֵא מֵת. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה, מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשַּׂק שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:
. לטמא מת ולכל שאר טומאות חוץ ממדרס, משום שלש אצבעות על שלש אצבעות. משום דחזי לעניים, ואתרבי מדכתיב והבגד. אבל למדרס בעינן מידי דחזי לישיבה, ובפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים לא חזי למושב:. הארוג משער ונוצה של עזים, שיעורו בין לטמא מת בין למדרס אין פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים:. לטמא טומאת מדרס וטמא מת. שק ועור. ומפץ:. לענין זה נאמר שיעורו בארבעה, כשבלה ונקרע ונשתייר ממנו שיעור ארבעה טפחים. אבל בתחלת אריגתו אינו מקבל טומאה עד שיארג כולו. ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש למשנה זו
פרק כז - משנה ג
הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ, טָהוֹר {ה}. חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד, טָמֵא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא. מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ, טָהוֹר:
. שני טפחים:. טפח אחד:. דאין הגרוע משלים שיעורו של חשוב, דהגרוע שיעורו מרובה. אבל החשוב משלים שיעורו של גרוע, דאפילו בשיעור מועט החשוב מקבל טומאה:. דסגי ליה בשיעור מועט:. דבעי שיעור מרובה. ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה מצטרפין לקל שבהן, הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ. אבל בגד ועור, או בגד ומפץ, או שק ומפץ, אין מצטרפין {ו}, דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם. ומיהו לעשות מהן טלאי על גבי מרדעת של חמור, כולן מצטרפין, דמאיזה מהן שיקצע טפח ויעשה אותו טלאי למרדעת של חמור, מצטרף, דאינו מקפיד לשם אם הוא משני מינים {ז}:
{ה} טהור. מן המדרס. הר''מ. והר''ש כתב, דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא בבגד. ואם נגע בבגד, הבגד טמא והשק טהור: {ו} מתוך הכלל דאתא לרבויי, משמע דלאו דוקא כסדר הזה. תוספ'. אלא דאשכחן זה הכלל דלא אתי לרבויי: {ז} פירושים הן, דמתחילה מפרש מאיזה מהן שיקצע כלומר מאיזה אחד שיקצע, ואח''כ מפרש דאינו וכו' משני מינים, דהיינו שיקצע ויחבר משני מינים או מיותר כשיהיו ביחד טפח על טפח. ושני הפירושים כתבם רש''י סוכה דף י''ז, וכתב, שפירוש הראשון עיקר. וכ''כ התוספ' והר''מ:
פרק כז - משנה ד
הַמְקַצֵּעַ מִכֻּלָם טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִשּׁוּלֵי הַקְּפָה טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִצְדָדֵי הַקֻּפָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם טָמֵא:
. מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא מושב {ח}. דהני שיעורי דתנן לעיל, הבגד שלשה על שלשה למדרס והשק ארבעה על ארבעה וכו', לא הוי אלא בחתיכת בגד או שק או עור או מפץ שלא חתכה ותקנה לישיבה, אבל המקצע דהיינו המחתך והמתקן מאחד מכולן טפח על טפח כדי לישב עליו, טמא מושב, שכן לפעמים מקציעין ועושים טלאי מאחד מהן למרדעת של חמור ויושבים עליו, ולא הוי אלא טפח על טפח {ט}:. ואפילו מן הצדדים. ור' שמעון סבר דמן הצדדים לא חזי למושב. ואין הלכה כר' שמעון:
{ח} , ולא למשכב. לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו, וא''א לשכב עליו. הר''מ: {ט} בית מושב האדם. רש''י:
פרק כז - משנה ה
בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ. כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח, טָמֵא. חָלוּק שֶׁל קָטָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר, וְנִמְדָּד כָּפוּל:
. של עור הם. ופעמים עושים נפה משער, ודינה כדין שק. וכן פעמים עושים כברה מחבלים של שיפה ושל גמי, ודינה כדין מפץ:. שיחתוך ויתקן למושב. והלכה כחכמים:. ואע''ג דשל גדול לא מיטמא בבציר מטפח, כדתנן לעיל בפרק השלחן והדלפקי [משנה ג'], כסא של קטן חזי לישיבה אפילו בבציר מטפח:. אם הוא מבגד עד שיהיה שלשה על שלשה, כשיעור טומאת הבגד למדרס:. שלשה לפניו ושלשה לאחריו, נמצא כשפושטו שהוא ששה אורך על שלשה רוחב, ארכו כפלים כרחבו:
פירוש למשנה זו
פרק כז - משנה ו
אֵלּוּ נִמְדָּדִין {י} כְּפוּלִין, אַמְפַּלְיָא, וּפְמוּלִינְיָא, וּמִכְנְסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פַּנְדִּיָּא. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָה עַל הַשָּׂפָה, אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה. וְאִם כְּפוּלָה, נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה:
. דצריך שיהיה השיעור משני צדדים. כיון דאורחייהו להשתמש בהן משני צדדים, אי הוי השיעור מצד אחד לא מהני. פירוש אחר, נמדדים כפולים, שכל בגד במקום החתך דרך החוטים לצאת ממנו ומתקלקל ונוח ליקרע, ודרך התופרים לכפול מעט סביב החתך ותופר, והיינו נמדד כפול דקתני, דלאחר שנכפל צריך שיהיה בו כדי מדתו, ואי ליכא כדי מדתו אע''פ שאם היה מתיר התפירה ופושטו היה בו כדי מדתו, לא מהני:. מנעל המגיע עד הארכובה. בין של בגד בין של עור:. כמין מכנסים גדולים ממתנים ועד יריכים, ויש להן שנצים:. שבראש:! {יא} . אזור חלול, והוא כעין כיס העשוי לקבל:. טלאי:. שתפרה על השפה סביב לצואר:. שאינה תפורה משני צדדים אלא או מלפניו או מאחריו. ולפירוש השני, שלא נכפל מן החוט סביב התפירה:
{י} נמדדין. אם ג' על ג' לטמא מת, או שלשה על שלשה למדרס. הר''מ: {יא} הוא גירסת הר''מ. ופירש בו כפירוש השני של הר''ב רריש פרק כ''ט. ומסיים, ובו כיסים קטנים ישימו מעות בתוכן כו' וכל אחד יקרא כיס של פנדא:
פרק כז - משנה ז
הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, וְנִטְמָא מִדְרָס, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל (הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל) חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָמֵא מַגַּע מִדְרָס:
. מצומצמות, שהוא שיעור ליטמא מדרס. ואחר שנטמאו במדרס כשהן מצומצמות השלים עליו אריגת כל הבגד, והשתא כל הבגד טמא מדרס דהוי חיבור לשלשה על שלשה שנטמאו קודם אריגת כל הבגד:. משלשה על שלשה ראשונים שנטמאו מדרס:. כל הבגד מן המדרס:. לפי שנגע בשלשה על שלשה ראשונים קודם שנתמעט שיעורו: נטל חוט אחד מתחלתו ואח''כ השלים עליו את כל הבגד טמא מגע מדרס. ואע''ג דנתמעט שיעורו קודם שהשלים עליו את כל הבגד, אעפ''כ טמא כל הבגד מגע מדרס. דהאי תנא סבירא ליה בגד שלשה על שלשה שנחלק אחר שנטמא במדרס, טמא מגע מדרס, כדלקמן בפרקין. הלכך כשנתמעט שיעורו דשלשה על שלשה, נשאר טמא מגע מדרס, וכשהשלים עליו את כל הבגד הוי הבגד מחובר לטמא מגע מדרס, וכל המחובר לטמא, טמא כמותו:
פירוש למשנה זו
פרק כז - משנה ח
וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, וְנִטְמָא טְמֵא מֵת, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל (הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל) חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשִׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁנִּתְמָעַט, טָהוֹר. אֲבָל שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנִּתְמָעַט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס, טָמֵא בְכָל הַטֻּמְאוֹת:
. מצומצמות, שזה שיעורו ליטמא בכל הטומאות כולן חוץ ממדרס, ובבציר מהכי לא מיטמא בשום טומאה שבעולם:. לגמרי. דלא חזי למידי לא לעניים ולא לעשירים, הילכך טהור מכל הטומאות:
.אין פירוש למשנה זו
פרק כז - משנה ט
סָּדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא בְּמַגַּע הַזָּב:
. מסך לפני הפתח. כגון שעשה בו מעשה שעל ידי כן טהור מן המדרס, לבית שמאי משיתחבר, ולבית הלל משיקשר. ולר' עקיבא משיקבע. כדתנן לעיל בפרק הכרים והכסתות [משנה ו']:. דבטל מתורת משכב ומושב. אבל לטומאת מגע חזי, מפני שהשמש מתחמם בו {יב} ומתעטף בשוליו:. כלומר, הואיל וטהור מטומאת מדרס כשעשאהו וילון, הרי טהור לגמרי ולא נשאר בו טומאה כלל, מידי דהוה אשברי כלים שהם טהורים מטומאתן לגמרי:. אם נגע הזב בוילון זה, מטמאו טומאת מגע הזב. אבל מכח טומאת מדרס שהיתה בו תחלה, אין כאן טומאה כלל. ואין הלכה כרבי יוסי:
{יב} דאל''כ אין לו עליו תורת כלי:
פרק כז - משנה י
שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנֶּחֱלַק, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס {יג}. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא מַגַּע הַזָּב:
. בגד שיש בו שלשה טפחים על שלשה טפחים שנטמא במדרס הזב, ואח''כ נחלק ואין באחד מהן כדי שיעור טומאת מדרס, בהא פליגי תנא קמא ור' יוסי, דתנא קמא סבר טמא מגע מדרס, ור' יוסי סבר טהור לגמרי. אבל בגד של שלש. על שלש שפירש מבגד גדול שהיה מדרס, הכל מודים שבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן {יד}. ואין הלכה כר' יוסי:
{יג} כו'. והא דכתב הר''ב בפרק י''א דזבחים משנה ה' דבגד שקרעו ברובו טהור לגמרי מדאורייתא, פירשו, דההוא בבגד כלי, וכשנקרע אזיל שם כלי מיניה טהור לגמרי, אבל הכא מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו, ולא טהור לגמרי כו'. תוספ'. וטעמא דת''ק דהכא דטומאת בית הסתרים מטמא. ועתוי''ט: {יד} שיש באביהן כדי לטמא והכי נמי לא פליג ר' יוסי במטה שנשברה בפרק י''ח משנה ו', ובסנדל שנפסק בפרק כ''ו משנה ד'. ועתוי''ט:
פרק כז - משנה יא
שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה, בָּאַשְׁפוֹת, בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח {טו}. בַּבַּיִת, אוֹ בָרִיא, אוֹ צוֹרֵר מֶלַח {טז}. כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר, רֹבַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּדַּקָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּגַּסָּה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁוִים שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת לְשָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ בַּבָּיִת:
. גרסינן. בגד המוטל באשפות בטל ליה מתורת בגד, אלא אם כן אית ביה תרתי, שיהא בריא וחזק. וראוי לצרור בו רובע קב מלח. אבל הנמצא בבית, הואיל ואינה מושלכת באשפה עדיין חשוב הוא ובחד גרידא סגי, או בריא אע''פ שאינו צורר מלח, או צורר מלח אע''פ שאינו בריא:. לעולם אינו מיטמא עד שיהא צורר רובע מלח דקה:. אינו מיטמא עד שיהא צורר בגסה:. ר' יהודה סבר דקה צריכה לצרור בבגד בריא וחזק טפי, מפני כבדה, שהיא כבדה יותר מן הגסה, הלכך משער עד שתהא מחזקת בדקה, להקל עליה שלא תטמא. ורבנן סברי גסה צריכה בגד יותר בריא, מפני חידודה וקרנותיה בולטים, הלכך משערים בגסה ליטמא, כדי להקל על הבגד המחזיק מלח דקה שלא יטמא:. כשם ששלש על שלש בבית מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, כך שלשה על שלשה באשפה מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, דבטלה חשיבותן מאחר שהשליכה לאשפה. והלכה כחכמים בלבד:
{טו} כו'. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו שיקרה בבגד הבלוי. הר''מ: {טז} כו'. וקשה, אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הר''מ, אם שתהיה בריאה אע''פ שאינה חזקה באופן שתהא ראויה לצור בה, או שתהא חזקה אע''פ שתהיה קרועה. ע''כ. והשתא מה שכתב הר''ב ברישא וחזק, לא אדלעיל קאי לפרש ובריא, אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי:
פרק כז - משנה יב
שְׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁנִּקְרַע, אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, טָהוֹר, וְאִם לָאו, טָמֵא. שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין, טְהוֹרָה. שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ, טְמֵאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:
. ולא נחלקו הקרעים זו מזו:. אם הקרע כל כך גדול עד שכשמשימים הבגד על הכסא וישב עליו בשרו נוגע בכסא:. דבטל ליה מתורת בגד:. שאין הקרע כל כך שיגע בשרו בכסא, לא בטל מתורת בגד, וטמא:. שבלה ממנו. ודוגמתו מהוהה שטלייה על גבי בריאה דתנן לעיל בסוף פרק שלשה תריסין. וכשבלה חוט אחד מבגד שלש על שלש מצומצמות, נתמעט שיעורו וטהור:. פירשו רבותי, דמתאימין קאי נמי אקשר. והכי קתני, נמצאו בה שני קשרים מתאימין או שני חוטים מתאימין. משום דאם שני חוטים קשורים זה אצל זה בבגד אין דרך להניחם, והכי אמרינן בגמרא פרק כלל גדול [שבת דף ע''ד] אי מתרמי תרי קטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד. ושני חוטים המתאימין, שדרך האריגה שהערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטים נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא, וכששניהם שוין נחשב האחד כמי שאינו:. לבית, טמאה. דהא הדר אחשבה:. כלומר כי האי גוונא מיטמאה ומיטהרת אפילו עשר פעמים ביום:. חשיבי ולא מבטלה להו [מתורת בגד]. וזהורית טובה הוא המשי הצבוע כרמיז''י בלע''ז:. דינה כדין ארגמן וזהורית טובה, ולא מבטלה לה אשפה מתורת בגד:. אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית טובה:. ארגמן וזהורית טובה ליחלק משאר בגדים:. דאם מצאם באשפה לא אמרינן מדעת השליכם, ובעו הכרזה, דמפני חשיבותייהו לא מייאשי הבעלים. ושאר בגדים דלא חשיבי, אם מצאם באשפה לא בעו הכרזה. והלכה כת''ק: