. שלשה דינים חלוקין זה מזה יש בתריסין דהיינו מגינים:. המצויין אצלנו, שמקיפים את האדם משלש רוחות:. דעשוי לשכיבה, ששוכבים עליו במלחמה. וכל שכן שטמא טמא מת, דקיימא לן כל הטמא מדרס טמא טמא מת:. בשדה של עמק המלך, באים שנים כל אחד חרבו בידו ותריס קטן עגול שאינו כפוף בידו השמאלית, ולמדין להגן כל אחד במגינו שלא יכהו חבירו. וקורין לו אשגרימ''ר בלע''ז:. והוא הדין שטמא טומאת שרץ ונבילה {א} ושאר טומאות כולן, חוץ ממדרס, שאינו נעשה אב הטומאה אם שכב עליו הזב או ישב, אלא ראשון כמגעו של זב:. תריס קטן ביותר שהערביים עושים לדיצה ולשמחה ולשחוק, ואינו כלי של תשמיש:

{א} דנקט טמא מת, משום דאב הטומאה הוא, וה''ק אב הטומאה ע''י מת ולא ע''י זב. רש''י:

. שהיא קצרה ומוקפת משלש רוחות:. דמיוחדת לישיבה:. שהיא ארוכה ומיוחדת להניח בה פרקמטיא, והשוכב בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:. העשויה להוליך בה אבנים:. לפי שפרוצה מתחתיתה נקבים גדולים כמוציא רמון:

{ב} כו'. והא דלא חשיב עגלה של קטן, דאין חושבין כאן כי אם למנות ג' עגלות שיש להם ג' מינין, ואינו יורד למנות כל העגלות. הר''ש:

. דכיון שנסדקה ואינה ראויה ללישה, מיחדין אותה לישיבה:. דכלי תשמיש היא:. שמחזקת ארבעים סאה {ג} בלח שהן כוריים ביבש:. שמפני כובדה וגודלה אינה מיטלטלת מלאה, ואנן דומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן:

{ג} מהר''מ, שהיא גדולה ביותר, שמחזקת מ' סאה. כמו אנשי מדות:

. משמשת ישיבה עם מלאכתה, שיכולים להשתמש בה כשהוא יושב, בזמן שפתחה מצדה. משא''כ כשפתחה מלמעלן. והבאה במדה דתנינן במתניתין שהיא טהורה מכלום, אאינה מיוחדת למדרס קאי, דהטמאה מדרס אפילו באה במדה לעולם היא טמאה {ד}:

{ד} לי דהכי פירושא דבראויים למדרס לא מיירי, דאותן טמאין בכל בין במדרס בין במת, דכל הטמא מדרס כו'. והא דריש פרק כ', צריך לומר דכיון דהיו ראויין לשאר טומאות ונתקלקלו, יצאו מזה הכלל, ונשארו רק בטומאת מדרס. ועתוי''ט:

. כלים של עור כעין ארגזים:. מקיזים דם:. גדול הוא וחזי לישיבה או למזגא עליה {ה}:. כלי תשמיש הוא {ו}:. שסוחטין בו הזיתים {ז}, לא חשיב כלי של משמשי אדם:

{ה} להקיז: {ו} לו עמוד ונעשה מלאכתנו. כ''מ: {ז} פירש, ששוטחין עליו הזיתים:

. ואת כנו מתרגמינן וית בסיסיה:. כלי עץ שמשימים בו צלוחיות ואשישות ואוכלים ומשקים, וממנו נוטלים ונותנים על השלחן. והבסיס שלפניו אינו לישיבה {ח}, אבל תורת כלי עליו:. אוצר של עץ. ארמריא''ו בלע''ז:. דלאו כלי הוא וצורתו מוכחת עליו:

{ח} להניח עליו חפצים. מהר''מ:

. העשוין לכתוב בהן. כמו חנוני על פנקסו:. לוח שמניחים עליו אבק של עפר {ט} וכותבים בו חשבונות. וגדול הוא וחזי לישיבה:. לוח שטחין פניו בדונג ורושמין על הדונג בחרט:. שאין בה שעוה, וכותבים עליה בדיו, ואין לה בית קיבול:

{ט} פרק ט''ז פירש, כסא של פרקים. והערוך פירש, כורסיא קטן לפני תיבת ס''ת. וז''ל הר''מ, פנקסיות הן כל ב' לוחות מזדווגים יהיו לסופר או לזולתו. ושם פנקס על האמת אמנם הוא לסופר. ואפיפורין הוא כסא של פרקים כאשר יתפשט יהיו ב' לוחות וישב הסופר עליו, וכאשר יתקבץ ישוב לוח אחד:

. שמניחים עליה כלי זכוכית {י}:. עושי המרכבות. בערבי קורין למרכב, סירג. ויש מפרשים, שמסרגים את השבכות. וטהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם:

{י} , מאי שנא מתרבוסין דמשנה ה' דטהורה מכלום מפני שאינה ממשמשי אדם:

. קופות עשויות להוציא בהם זבלים לשדות:. לפי שראויה לישיבה:. עשוי כעין מכבר מעשה רשת {יא}, והנקבים שלו רחבים יותר ממשפלת של תבן. ואינה ראויה אפילו לקבל תבן, שנקביה רחבים ביותר, וגם אינה ראויה לישיבה, שחבלים שלה קשים ואין ראויין לישב עליהן, הלכך טהורה מכלום:

{יא} אותו על הגמלים. הר''מ. ומהר''מ פירש, שהוא כלי מעור גמלים ומחזיק ארבעים סאה ואינו מיוחד לישיבה, ולכך טהור:

. כמין מחצלאות {יב} עשויות מחילף ומסיב וקנה וגומא וגמי וכיוצא בהן:. שהצבעים נותנים עליהם הבגדים:. שאינם מיוחדים לישיבה, אבל תורת כלים יש להן:. העשויות לכסות בהן ענבים וזיתים {יג}:

{יב} המפץ בכלל כלים, ואעפ''כ טמא הוא במדרס מה''ת, דכתיב כל המשכב. וכן במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ. וזה הכלל גדול כל המתטמא מדרס כו'. הר''מ: {יג} ידענא זיתים מאי שייכי הכא, דהא לא תנן אלא גתות:

. נאדות של עור:. כיסין גדולים של עור, שהרועה מניח חפציו לתוכן:. המפורש למעלה בריש פרק כרים. החמת של שבעת קבים. והתורמל של חמשת קבין. וכל שכן אם מחזיקים יותר, דאז משמשים ישיבה עם מלאכתן. אבל פחות מכאן לא:. דכל הבא מבריות שבים, טהור:

פירוש למשנה זו

. לשטוח בארץ לישב עליו:. לכרוך בו את הכלים, כגון סכינים ומספריים ומחטים כדי לשמרן:. עור העומד לחתוך ממנו רצועות וסנדלים, טהור מכלום, דמחוסר מלאכה הוא. אבל רצועות המתוקנות כבר, טמאות, כדמוכח במסכת נגעים פרק י''א:

.אין פירוש למשנה זו

. העשוי למסך לפני הפתח, טמא, לפי שהשמש מתעטף בשוליו לפעמים ומתחמם בו:. בגד שהוא ביד רוקם ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותו בבגד אחר:

.אין פירוש למשנה זו

. לפי שפעמים נותנה על הכסת וישן עליה:. שהיו הלוים כורכים כלי השיר שלהן במטפחת. ודרך שאר בני אדם לעשות להן תיק של עור, ואף הן טהורים {טז}:

{יד} של ספרין כו'. אינה מיטמאה מדרס שאין משתמש לשכיבה. וטמא טמא מת, שפעמים עושין אותן כמין תיק ונותנה בחיקו ומתחמם בה כמו שאמרו לענין כלאים: {טו} גרס ליה. ופירש תכריך, תכריכי המת: {טז} פרק ט''ז משנה ז'. הר''ש. וצריך לומר דלא דמי לתכריך הכלים דמשנה י''ב:

. צורת יד של עור שנושאים ציידי עופות כשתופסים בידיהן העוף, שקורין אשטו''ר ואשפרוי''ר, ובו יוצאים לצוד חיה או עוף:. לפי שנשען עליו:. ההולכים לצוד חגבים ונותנים אותם בו:. ללקט קוצים. ואית דגרסי של קייצים, המייבשים פירות הקיץ, כגון העושים גרוגרות וצמוקים בשדה:

פירוש למשנה זו

. כיפה שנושאות הנשים על ראשן, עשויה כעין רשת שיש בה נקבים דקין:. ראוי לישיבה, ולכך טמאה מדרס:. מעשיה מוכיחים עליה שאינה ראויה לישיבה. ובתוספתא תניא, של זקנה טמאה מדרס, שאינה מקפדת עליה ופעמים יושבת עליה {יז}. ושל ילדה שמקפדת על כליה, אינה יושבת עליה, ולכך טמאה טמא מת:. סודר שנותנות הנשים על ראשן כשיוצאות לחוץ. ויש מפרשים, יוצאות החוץ, תרגום זונה נפקת ברא, כלומר סבכות של זונות:. לפי שאינן חשובות כלי. פירוש אחר, סבכות שנקרעו ורוב שער האשה יוצא לחוץ, שאינן מקבלות רוב שער ראשה של אשה:

{יז} וכן נראה לקמן פרק כ''ח משנה ט'. הר''ש:

. בגד ישן ובלוי:. כמו שטלאה. מלשון טלאי על גבי טלאי. כלומר ששם הישנה טלאי על החדשה:. דנין אותה כדין הבריאה, אם טמאה טמאה, ואם טהורה טהורה {יט}:. בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות:. ואם הגדולה נקובה כמוציא רמון שבשבירה כזו נטהרה, גם הקטנה המחוברת עמה טהורה אע''פ שהיא שלימה. ואם הגדולה שלימה והרי היא מקבלת טומאה, אף הקטנה המחוברת עמה טמאה אע''פ שהיא נקובה במוציא רמון:. אם טמאה הפנימית טמאה החיצונה, ואם הפנימית טהורה החיצונה נמי טהורה:. לפרושי מלתא דתנא קמא קאתי. ובכף מאזנים של מתכות טמאה איירי {כ}, דאם טלאה בתחתית המיחם מבפנים, טמא המיחם, ואם טלאה מבחוץ, טהור המיחם:. שהדביק הטלאי על דפנות המיחם לא בתחתיתו, בין מבחוץ בין מבפנים טהור. ומסקנא דכולה פרקין וטעמא דכולהו טמא מדרס וטמא טמא מת וטהור מכלום האמורים כאן הוא, דכל דבר הראוי לשכיבה, והוא שיהיה עשוי לשכיבה או לישיבה או להשען עליו, טמא מדרס. לבד אם הוא כלי חרס דאינו מטמא מדרס, דהכי ילפינן מקרא דכתיב (ויקרא ט''ו) ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו שיש לו טהרה במקוה, יצא כלי חרס שאין לו טהרה במקוה. והמפץ העשוי לשכיבה, אע''פ שאין לו טהרה במקוה מדכתיב (שם י''א) כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא, והאי לאו כלי הוא, מכל מקום טמא מדרס, דמרבינן ליה מקרא דכתיב כל המשכב, כל לרבות את המפץ, ואין לו טהרה עד שיחתך וישאר ממנו פחות מששה על ששה. וכלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה, טהורים מכלום. וכן כל דבר הבא מן הים, טהור. וכלי עץ הבא במדה, שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, נמי טהור מכלום, לפי שאינו מיטלטל מלא. וכן דבר שאין עליו תורת כלי, או שיש לו תורת כלי ואינו ממשמשי אדם אלא משמשי משמשיו, טהור, כגון תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות, דאמרינן במתניתין שהן טהורין מכלום, דלא חשיבי כלים של משמשי אדם:

{יח} . מלשון תוהו ובוהו. ר''ל דבר שאין בו ממש. מהר''מ: {יט} פירושים כאן. שפירוש הראשון והשלישי הוא מהר''ש, ופירוש השני הוא מהר''מ. ועתוי''ט: {כ} , דתנא קמא בבגד איירי, ורבי שמעון מיירי בשל מתכות. ובהר''מ בנוסחת ארץ ישראל סיים, ואין הלכה כרבי שמעון. ועתוי''ט: