. פלוט''א בלע''ז:. דפוס של מנעל {ב}. וכל אלו חיצוניהם עור ומלאין מבפנים שער או מוכין:. יש בתוך הבתים של עור פרשיות כתובות בקלף:. אם נטמא אחת מאלו במת ואח''כ נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן:. כמו אוכף:. אם נטמא האוכף במת. כשם שהנוגע בו טמא, כך הנוגע במה שבתוכו טמא:. ועושהו אחד, זה שבפנים עם החיצון:

{א} . ישחקו בו. הר''מ: {ב} תפור ובו עושים המנעול, כמו שעושים רצענים שלנו בדפוס של עץ. הר''ש: {ג} . פירוש, שתופר המוכין עם העור כדי שלא ישמטו אנה ואנה מתחתיו כשרוכב על האוכף, דומיא דתפירת הבגד שממלאין במוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה כו' שרגילות ג''כ לחבר המוך בתפירות עם הבגד עצמו. ועתוי''ט:

. חגורה רחבה שבה חובשים את הבהמה {ד}. תרגום ויחבוש את חמורו, וזריז (בראשית כ''ב). ובאשקלון עושים אותן של עץ, וקרויין זריז אשקלוני על שם מקומן:. מכתשת העשויה במדי. לוקחים חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה, וחוקקים כמין מכתשת באמצעה, ורוכבים עליה מכאן ומכאן וכותשים. ולפיכך יש עליו תורת מרכב {ה}:. תרגום בכר הגמל, בעביטא דגמלא (שם ל''א):. אוכף שעל הסוס בלשון משנה טפיטן שמו, ושל גמל עביט שמו, ושל נאקה אוכף שמו, כל אחד שמו עליו. וכולן מרכב הן, אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישם עליהן:. דאין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה כפיסוק רגלים, ואינו עשוי לישיבה כלל:. שדה ששוחקים שם המלכים, ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך, הלכך טמא מושב. קונפון, שדה, בלשון לע''ז קנפ''ו. ואין הלכה כר' יוסי:. רמב''ם פירש, טמא מושב. ות''ק קאמר לה, דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב. ורבותי פירשו, אבל אוכף של נאקה טמא מרכב. ורבי יוסי קאמר לה, דמודה לת''ק באוכף של נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה:

{ד} כל שרוכבין עליו בפיסוק רגלים יש בו משום מרכב כו'. אבל דעת רש''י אינו כן, אלא שאינו מטמא משום מרכב אלא אותו הראוי לסמיכה בשעת רכיבה. וצ''ל בכל הני דהכא, שיש בהן דברים הראויין להסמך בהן לפניו או לאחריו: {ה} , מה ענין זה למרכב. ושמא הוא אחד מכלי האוכף, או אותן שמשים בו הרוכב רגליו. ונקרא כן מפני שמכה בה תמיד כעין מדוכה. מהר''מ. ועתוי''ט: {ו} . והזב מטמא משום מושב כשהוא עומד ג''כ. כדתנן בסוף פרק ב' דזבים. עתוי''ט:

. דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים:. עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה:. דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם:. שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה. ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפה, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה:

פירוש למשנה זו

. אע''ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפ''ה טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן]:. מושב האשה היולדת. על האבנים (שמות א') מתרגמינן על מתברא:. גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים:. ומתני' דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדר' יוסי. ואין הלכה כר' יוסי:

{ז} אין כו'. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ''ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כמו אסלא דסוף פרק דלעיל, דהא לא פליג ר''י אאסלא. תוי''ט:

. לשון מצודים וחרמים (קהלת ז'). רשת עשויה מחוטים נקשרים זה בזה ובו נקבים נקבים, אלא שיש מעט בתחתית הרשת שהוא ארוג כבגד, וקרוי זוטו. והרשת כולה מקבלת טומאה מפני הארוג כבגד שבתחתיתה:. מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים:. הציידין שצדין עופות מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח {ח} חטין או פתיתים, והעוף בא לאכול אותם ונופל הדף עליו ונתפס:. מין מצודה של עץ:. הסותמים וסוכרים את המים. לשון ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח') {ט}:. מקבלים טומאה אם נגעו במת או שרץ:. סל שצדים בו דגים:. סל שצדים בו עופות:. עשוי מנצרים של ערבה קלופה או מגמי, ויש חלל כאצבע או פחות בין נצר לנצר, ומניחים שם עופות. וקורים לו בלע''ז גביא''ה. ובמקרא, ככלוב מלא עוף (ירמיה ה' כ''ז):

{ח} הערוך, ומביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה, והמקום נמוך וסומכים אותו בעץ ומניחים תחת כו': {ט} הר''מ, מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים, ואחר יוציאו המים וישארו הדגים כו': {י} . ר''ל בטומאת מדרס. א''נ בשאר טומאות דוקא. הר''ש: