. עשויין למלאותן צמר או נוצה, ואדם נותנן תחת מראשותיו:. כמו כרים הן, אלא שהן ארוכים וגדולים וכל גופו של אדם שוכב עליהן:. כמין שקים של עור גדולים שנותנים בהן סחורות שמוליכין בספינות:. דכל הני עבידי נמי לשכיבה {א}:. כמין סל וכפיפה שתולין בפי הבהמה, ונותנים בה מספוא ושעורים והבהמה אוכלת כשהיא מהלכת:. כיס גדול של עור שהרועה נותן שם כל חפציו:. שק של עור קטן:. חמת קטן של עור שמשימים בו בשמים:. כלי שנותנים בו צידה לדרך. תרגום צידה זוודין:. כל אלו השנויים במשנה, אם יש בכולן השיעור המפורש בהן או יותר, מטמאין מדרס, דמשמשין שכיבה עם מלאכתן. אבל בפחות מכשיעור המפורש בהן לא:. שכל אלו עשויין לקבל, שהקיבול ההוא מכינם ומזמינם להיות ראויין למשכב ומושב, וכשנפחת בטל העיקר שהוא הקיבול שבעבורו היה קרוי כלי, ובטלה הטפלה. שהיא טומאת מדרס:

{א} שמתחלת ענינם נעשו לשני דברים יחד, להיותן מכלי קבול ולישב עליהן, ולזה כאשר נפחתו ונטהרו מטומאת שרץ, הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. הר''מ. ועתוי''ט:

. חמת מלא רוח ומשימין החלילים בפי החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציא מן החלילים קול של שיר {ב}:. דלא חזיא לשכיבה {ג}:. עריבה שמביאין בה אבנים קטנות ורגבי אדמה כדי לתת בנדבכים של בנין. ופיסונות לשון שקל פיסא שדא ביה דאמרינן בגמרא בסנהדרין גבי מרקוליס:. קסברי, משמשת שכיבה עם מלאכתה. ובית הלל סברי אינה משמשת:. ואם לא נסדקה אינה טמאה מדרס, דאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל כשנסדקה ומוציאה משקין {ד}, אינה ראויה אלא לשכיבה {ה}. ופחותה מב' לוגים {ו}, או יתירה מתשעה קבין, אינה טמאה מדרס ואפילו נסדקה:. מחמת גשמים מתנפח העץ ונסתם הסדק:. כמו שהיתה בתחלה קודם שנסדקה, מפני שיש לה בית קיבול. ואינה טמאה מדרס, דאינה מיוחדת לשכב עליה, הואיל ומשתמשין בה בלישה:. לאחר שנתפח העץ ונסתם הסדק, הניחה ברוח קדים ונסדקה:. דחזרה להיות ראויה לשכיבה ולא ללוש בה:. דתחלתן אין טמאין מדרס, וכשנסדקו טמאים מדרס:. סלים עשויין מנצרים של ערבה וכיוצא בהן:. שתגמר שפתן העליונה:. שנפלו שפתותיהן ולא נשאר בשפתותיהן אלא כל שהן, טמא:

{ב} בפיו. הר''ש: {ג} שאינה מלאה מתגלגלת. הר''ש: {ד} יכול לרחוץ בה רגלו אחת. תורת כהנים: {ה} על פיה. וכדתניא, כפה סאה וישב עליה: {ו} היא כקערה ושיעורה בזיתים. וביתר מט' קבין לקמן במשנה ד': {ז} כו'. לא ידענא אמאי משני הכא מבכל דוכתי דתני טמאה מדרס:

. של עץ בעלמא שעשאו בית יד לקרדום לפי שעה, שלא קבעו בתוכו:. דאע''ג דבאפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה, הכא בית יד הוא, וידות נתרבו לכל תורת טומאת הכלי או האוכל, ואם נטמא הקרדום נטמא הבית יד, וכן אם נגעה טומאה בבית יד נטמא הוא ונטמא הקרדום עמו. ודוקא בשעת מלאכה הוי חבור לטומאה, שלא בשעת מלאכה לא, דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזרקו לבין העצים:. כלי המשמש לשני צדדים. דיו, שנים. סטר, צד. כדמתרגמינן לסטר חד. והוא מקל שיש בו שני נקבים אחד מלמטה ואחד מלמעלה, ושתי יתדות תחובות בהן אחת ממזרח למערב ואחת מצפון לדרום, והנשים מסיכות בו את המטוה שבפלך, וקורין לו נספ''א בלע''ז. ופעמים שעושין אותן ידות מברזל ומקבלין טומאה:. קבע הדיוסטר דהיינו המקל עם שתי יתדותיו בכלונס, דהיינו עץ ארוך {ח} וגדול התקוע בארץ:. הדיוסטר מכאן ואילך, אם נגעה בו טומאה, דהוי המקל חיבור ליתדות בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה, כיון שנקבע, שאין אדם עשוי לזרקו לבין העצים, אבל הכלונס עצמו אינו חיבור לו, שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר:. שקבע שתי היתדות בגופו של כלונס:. מן הכלונס אלא מה שהוא לצורך היתדות להסך את המטוה, והשאר בין מלמעלה בין מלמטה טהור, שהכלונס ארוך הוא וגדול:. שהוא עשוי, וקבעו בכלונס, הכסא טמא מדרס, ואין הכלונס חיבור לו להיות מיטמא מדרס כמותו:. מן הכלונס עצמו עשה כסא:. דהיינו צורך הישיבה. ושאר הכלונס טהור:. שעוצרים בה השמן מן הזיתים. הכסא טמא מדרס, והקורה אינה חיבור וטהורה. ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראשה האחד, אף הכסא טהור, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ותניא בתורת כהנים, אשר ישב עליו יטמא, יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה, תלמוד לומר, כלי, ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו, ולא אוציא כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה, תלמוד לומר הכלי, כלי המיוחד לקבל טומאה, וכלים הללו אין מקבלים טומאה לעולם. אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים לישיבה, מנין תיבת הבלנים, תיבה שפתחה מצדה, עריבה משני לוג עד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת, תלמוד לומר וכל הכלי, ריבה. יכול אפילו כפה סאה וישב עליה, תרקב וישב עליו, תלמוד לומר אשר ישב, המיוחד לישיבה {ט}, לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

{ח} נס, כלונסא כו'. ואע''פ שהנס הוא כמין מקל ארוך שאינו עב, הכא מיירי שהוא עב כמו קורה. דהא תנן בסיפא כסא שקבעו בכלונס: {ט} כתיב גבי משכב אשר שכב וגבי מושב אשר ישב בקמ''ץ ופת''ח, וכתיב ישכב ישב, משמע שישכב עליו תמיד, במיוחד לשכיבה ולישיבה. וגבי משכב נמי דריש ליה התם הכי. רש''י:

. שיחתכנה ויתקננה לישיבה. והלכה כחכמים:. טומאת מת או שרץ. ולא בטלה מתורת כלי ולא אמרינן כלי המחובר לקרקע כקרקע דמי אלא כשהיה מחובר לקרקע מתחלתו, או שנעשה כדי לשמש את הקרקע:

{י} . יתירה מתשעה קבין. הר''ש:

. כלי המיוחד לישיבה, ושל תמרה הוא:. בשורת הבנין:. כדרך שהאומנים עושים שבונים כיפה על גבי נסרים ואח''כ מסירים אותם:. אם ישב הזב על הבנין שעליו, נטמא הכופת שתחת הבנין, שהזב מטמא את המשכב ואת המושב שתחת אבן מסמא. וכן כשקבעו ולא בנה עליו וישב הזב עליו כשהוא קבוע, טמא, דלא נתבטל בהכי. אבל כשקבעו ובנה עליו, בטל לגבי כותל וככותל דמי:. כמין מחצלת עשויה מקנים או מגמי:. של עליה:. טיט וצרורות של אבנים שנותנים על גבי התקרה. וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וישב הזב על המעזיבה, נטמא המפץ שתחתיה ולא בטל מתורת כלי, דאי בעי שקיל ליה. וכן אם קבעו ולא נתן עליו מעזיבה וישב הזב עליו, טמא מושב. ולא בטיל עד שיקבע ויתן עליו המעזיבה:. שוליה למטה:. שוליה למעלה:

{יא} . במסמרים. הר''מ. ועתוי''ט: {יב} כו'. לכאורה אורחא דמילתא נקט. אבל הר''מ כתב, הרי זו מכלל השידה וטהורה. נראה שדעתו דמיירי דוקא בשידה כו' הבאים במדה שהם טהורים:

. שראוי לטמא מדרס קאמר, ולא שנטמא מדרס ממש. דא''כ אדתני סיפא אבל טמא טמא מת, ליתני אבל טמא מגע מדרס {יג}, כדתני בהקומץ רבה {יד}:. מסך לפתח, או וילון לספינה. ודוקא שעשה בו שינוי מעשה, אבל מחשבה אינה מוציאתו מידי טומאה שהיו ראוין לה:. מפני שהשמש מתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו לפעמים, הלכך לא בטיל מתורת כלי:. שבטל תורת מדרס ממנו:. בתוספתא מוכח דבית שמאי בעו שיקרענו ויתקננו למדת הפתח, ויתפור בו לולאות לתלותו במסך או בספינה. ובית הלל דאמרי משיקשור, לא בעו קריעה, אלא משיקשור בו הלולאות כדי לתלותו בהם. ואית ספרים דגרסי, בית שמאי אומרים משיתבר. והיא היא. כלומר משישברוהו ויקרעוהו כדי לתפרו למדת הפתח:. מעת שיתלה אותו על הפתח או על הספינה. והלכה כבית הלל:

{יג} הר''מ השוה שתי המשניות, ומפרש למשנתינו דה''ק, אבל טמא טמא מת כלומר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו בטמא מת. כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון. עתוי''ט: {יד} . ולא ידענא למה לא הראה על מקומה במכילתין פרק כ''ז משנה ט': {טו} מת. ולא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. רש''י:

. אור''ך הקנה לאורך המחצלת, טהורה. דלא חזיא לשכיבה, שהקנים מזיקין לשוכב, ולא חזיא כי אם לסיכוך:. יונית. שהיא כמין כ' הפוכה שלנו. כלומר, לעולם היא טמאה עד שימשוך הקנים משלשה צדדים. והלכה כחכמים:. אורך הקנה לרוחב המחצלת:. כשיש בין קנה לקנה ד' טפחים, חזיא לשכב בין שני הקנים:. ונשברו הקנים שלה לחצי:. דלא חזיא לשכיבה. ואין הלכה כר' יהודה:. מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלת נשאר כמין מלל, וגודלים אותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתר האריג. ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל מתורת כלי וטהורה:. קשרים. כמו וילך אליו אגג מעדנות (שמואל א' ט''ו), כלומר, קשור כדרך שקושרים האסורים. וכן התקשר מעדנות כימה (איוב ל''ח):. שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן:. משיחתוך ויקטום ראשי קרומים הבולטים. וזו היא קניבה:

{טז} כו'. לכאורה קשה למה ליה למתני הכי, דהא בכל מקום שנשנה המלאכה שבה מיטמא הכלי, טעמא לפי שבו נגמרת מלאכתו. וי''ל, דבמחצלת יש שעושין עוד מלאכות אחרות אחר זו המלאכה והוה אמינא דעדיין לא נגמרה מלאכתה מקרי, קמ''ל: