. נמדדת מבפנים. דתנן לעיל (פרק ט''ו) כלי עץ שהמחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והכא קמיפלגי כיצד מודדים, לבית שמאי מודדין חלל שבפנים, ולא עובי הדפנות והשולים. ולבית הלל הכל מודדין, חוץ מעובי הרגלים ולבזבזים שהוא הזיר שעל השפה. ולר' יוסי מודדים אף עובי רגלי השידה והלבזבזים. ולר' שמעון אם אין רגליה גבוהים טפח מודדים אף האויר שבין רגל לרגל. והלכה כבית הלל אליבא דתנא קמא:

{א} . אותו אויר שבין הרגלים מתחת, אינו נמדד, דלא אמרינן רואין כאילו שוליים יורדין עד סוף הרגלש. רש''י: {ב} . מקום חשוב הוא. רש''י:

. אופן {ג} כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל'):. שאדם יכול לסלקה מן העגלה:. והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:. בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר' יוסי אינה נמדדת עמה:. שאם השידה בבית הקברות {ד} מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ' סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:. דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:. כעין קובא שעושין על גבי השידה:. להשלים ארבעים סאה:. כשהוא קבוע:. באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:. השידה בלא הקמרון הקבוע בה:. אע''פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר' יהודה:

{ג} כתבו, דאין נראה לפרש כן, דאין [דרך] להניח מעות על האופן, דתני ואין גוררין כו' בזמן שיש עליה מעות. ומפרשים דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים, פירוש, בסיס שהשידה מונחת עליו. ועתוי''ט: {ד} שנכנסה לבית שהמת בו, דא''כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה. אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כו'. רש''י. ועתוי''ט:

. כלומר אע''פ שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה, טהורין. שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו:. כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כר' יוסי. ורמב''ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן ר' יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר, שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, ר' יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין:. שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל:. תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור:. כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה:. דהוי מתכת המשמש לעץ:. לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה {ה}, הלכך טמאים, דכמטה דמו:. לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי:

{ה} במסמרות או בסיכי. גמרא:

. עץ העשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו:. שאף הוא מיטלטל עם המטה כמו מלבן:. דלא מיטלטל בהדי מטה כולי האי. והלכה כ' יוסי ור' שמעון:. ואע''ג דקביעי בכרעי המטה הואיל וסופן לינטל טהורים, הני לשונות נמי פעמים ניטלים ממלבני המטה ולאו כמטה חשיבי:

פירוש למשנה זו

. ששכב עליה זב {ו}, או נתלה או נשען:. אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה:. אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה:. דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים:. ואין הלכה כר' נחמיה:. חתך וקטע. כמו גודו אילנא:. שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא:. שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא:

{ו} וכן זבה נדה יולדת מצורע, ואמנם לקחו הזב דרך משל. הר''מ: {ז} . ודוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד, שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתה, או שהיא של שני בני אדם, הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי, אפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, קצרה ושתי כרעים, טהורה. כדתנן בסוף פרקין מטה שנגנב חציה כו'. תוספ':

. עדיין עומדת בטומאתה, כיון דקיימא שניה:. אע''ג דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה. מכל מקום טהורה, דפנים חדשות באו לכאן, שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו ואין זו הראשונה, מאחר שכבר נתקלקל בה כדי ביטולה:. משום דארוכה ראשונה כשנשברה ותקנה שהביא ארוכה אחרת תחת השבורה וחברה למטה, נטמאת מגע מדרס, שהרי נגעה במטה הטמאה מדרס {ט}, וכי נשברה שניה דפרח מינה טומאת מדרס, אשתייר בה טומאת מגע, דכל המטה מחוברת לראשונה שנתקנה:. דכיון דנשברו שתי הארוכות, תו לא חזיא. ולא דמי להיכא דנתפרקה וכולה קיימת, דהתם סופו להחזיר פרקיה ולחברה:

{ח} . לאו דוקא ותקנה, אלא אגב רישא נקטה. תוספ': {ט} ולא רצו לפרש שטמאה מגע מדרס שנגעה בעצמה וכדתנן בפרק כ''ז משנה ז' ח' ט' י', דהכא רוצים לפרש אפילו לרבי יוסי דפליג התם. וטעמייהו, דקיי''ל טומאת בית הסתרים אינו מטמא:

. של מטה שהיתה טמאה מדרס. שדרס הזב על הכרע כשהיה בפני עצמו שלא היה מחובר למטה:. דחיבור עביד לה כאילו כולה גוך אחד:. כגון שנגעה במת {י}:. כגון שנגעה בטמא מת:. דלא נטמאת בנגיעת הכרע. דראשון הוה, ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:. כלי עץ שיש לו שינים ומהפכים בו את התבן, ושיניו של מתכת. ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו, דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן, אטומאת שבעה קאי, דאין מעדר מטמא מדרס:

{י} שיטת ר''ת דלא אמרינן החרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. ושיטת הר''מ דבכל כלים אמרינן הרי הוא כחלל, וא''כ במת רצה לומר בטמא מת. ועתוי''ט: {יא} כו'. ואם הזה על המטה, טהרה והכרע בכללה. ואם פירשה קודם הזיה, הכרע טמאה. הר''מ:

. בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה:. דעביר בית אחד והביא אחר תחתיו:. דחיבורן משוי להו גוף אחד:. כל זמן שהרביעית קיימת. מחמת שמחוברת לרביעית. אבל כשהעביר גם הרביעית והחליפה באחרת, פרחה מינייהו טומאת מת, ונשתייר בשלש קציצות טומאת מגע טמא מת, שהרי נגעו ברביעית כשחיברן והיא עדיין קיימת. אבל רביעית כשהוחלפה, אין בגופה טומאה כלל, דאי משום דנגעה בשלש, אין מגע עושה מגע, שהשלש ראשונות חדשות נינהו שנגעו בטמא מת, ואין הרביעית החדשה מקבלת מהן טומאה, ואין טומאה ברביעית החדשה אלא מחמת שמחוברת לשלש הטמאות מגע. הלכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה, טהרו כולן ואפילו מגע לית בהו:

{יב} כו'. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הר''מ:

. ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקום שהכל לאדם אחד:. אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה:. אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חבור, ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרע נטמאת הקצרה עמה:. שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצה עליה כשמטבילה כשהיא שלימה:. ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה, דאינה חיבור כשלימה:. כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרה חוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אע''פ שלא פירקה, אבל השתא דפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה. והלכה כחכמים. כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי:

{יג} . הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו, שהוא טהור ומקבל טומאה להבא. הר''מ: