. משנה זו שנויה למעלה בפרק ב', והדר תניא הכא משום דינא דכלי עץ וכלי עור דבעי לאורויי בהו בהנך פרקין:. כמין ארון:. תיבת השולחנין:. בית האוצר של עץ. בלע''ז ארמריא''ו, ובערבי אלמנס''ר:. חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:. ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול, קרויה ספינה אלכסנדרית, לפי שאין פורשים בים מארץ ישראל לאלכסנדריא אלא בספינה גדולה. ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויין לשתיה, עושים בספינות גדולות כעין בור של עץ וממלאים אותו מים מתוקין הראויין לשתיה:. שאין תחתיהן חד מלמטה, אלא רחב ויושב על הקרקע:. ששים סאה:. כגון התבואה וזרעונים ופירות:. דאתקש כלי עץ וכלי עור, לשק המיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, לפי שגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו מלא ישבר:. בין שמקבלין יותר מארבעים סאה, בין שאין מקבלין אלא פחות:. חבית של עץ עגולה עשויה לוחות, כעין אותן שעושין בארץ רומ''י. ואע''פ שהיא גדולה, כיון שהיא לעגלה, מיטלטלת מלאה וריקנית, דסבר האי תנא טלטול על ידי שוורים שמיה טלטול:. כמין מגדל של עץ עשוי חדרים חדרים, שנותנים בו מיני מאכל וכלים של משקה. והמלכים מוליכין אותו בעגלה שהולכים בה:. עריבה של עץ שהעבדנים שורין בה עורותיהן:. כלומר, אע''פ שמקבלין מ' סאה או יותר:. כדמפרש טעמא, שאין מיטלטלים אלא במה שבתוכן, כשהן מלאים דרכן ליטלטל:. לר' מאיר טמאה, דהוא טהורין קחשיב, למימרא דהני דוקא טהורין, והשאר טמאין. לר' יהודה טהורה, דר' יהודה טמאים קחשיב, למימרא דהני דוקא טמאין, והשאר טהורין. והלכה כרבי יהודה:

{א} . מדין תורה. אבל מדברי סופרים יש שגזרו עליהן: {ב} כו'. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם, שהיו עשויין כיס שעשה שלמה, גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש''י: {ג} כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים, אם בהיות אפשר להן שיתגלגלו, או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם, או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הר''מ: {ד} כו'. פירוש, זמנין שאינן מלאים אלא יש בהן קצת ומיטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו ליטלטל. וקסטות של מלכים אין רגילין למלאותן ומיטלטל כשיש בו קצת. וכן עריבת העבדן. ובור ספינה קטנה שאין נכנסים בה הרבה בני אדם על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשויין ליטלטל אלא במה שבתוכן, דהיינו דבר מועט. מהר''מ: {ה} . ויש להם שולים, חזקתן שאינן עשויים להתטלטל במילואן. הר''מ: {ו} הבית. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הר''מ:

. לוחות שהנחתומים עורכים עליהן את הלחם. ואית ספרים דגרסי עריבות:. לפי שעשויין בצורת כלי {ז}. ואע''ג דפשוטי כלי עץ נינהו, טמאות מדברי סופרים:. שאין עליהן צורת כלי:. יפן בסריקון. והוא ששר בלשון מקרא. ומשוח בששר (ירמיה כ''ב). בערבי זנגפו''ר. ובלע''ז מיני''ו:. צבען בכרכום:. דף של מתכת. דאילו דף של עץ, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. ואע''ג דטמא מדרבנן, כשקבעו בכותל טהור לדברי הכל:. ואין הלכה כר' אליעזר:. היא סרידא דתנן לעיל {ח} בכמה דוכתי. והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה. כדמתרגמינן את בגדי השרד (שמות ל''א) ית לבושי שימושא:. עשה לו מסגרת סביב. תרגום ויחבק, וגפיף:. לסרוד של בעלי בתים:. כלומר לחתוך עליו הבצק. לשון מחומר קורצתי (איוב ל''ג):. דסבירא ליה לר' שמעון, מפני מה סרוד של נחתומים טמא, מפני שקורץ עליו את הבצק ומוליך עליו מקרצות לתנור, ושל בעלי בתים נמי אם התקינו להיות קורץ עליו את הבצק ולהוליך עליו מקרצות לתנור, טמא. ואין הלכה כר''ש:

{ז} לאו ה. כי, אפילו מדרבנן לא היו טמאים: {ח} . ועיין פרק ח' משנה ג' להר''מ. ואילו הכא מפרש שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנו פני הלחם [וכיוצא בו] זה ממה שיצטרך אליהן: {ט} כו'. אע''פ שלא גפפו. הר''ש: {י} כו'. אתאן לת''ק לדעת הר''מ. ולהר''א, מדברי ר''ש הוא. המערוך, פירש הערוך, עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה:

. יריעה ארוגה משער {יא} להוציא את הסולת נקי מן הסובין. ולפי שיש סביב היריעה זר של לוח גבוה, נקרא ים, כמו שיש סביב הים יבשה:. בוררים הסולת:. האשה שגודלת וקושרת שער הנשים:. הנערות בשעה שגודלות ראשן מושיבות אותן בתוך ים נפה, לקבל שם מה שיפול מראשן מן העפרורית וערבוביתא דרישא. והלכה כר' יהודה:

{יא} כתב כי הוא של עור, כמו אותו של רופאים, ובו דברה המשנה תחלה [בריש פרקין דקתני כלי עור. כ''מ]. והר''מ מפרש בשל עץ. ועתוי''ט: {יב} בתים. ואין ספק שתמונה זה של בעלי בתים הוא גורם לו שיהיה טהור. הר''מ: {יג} . אם ישב עליו זב בו':

. העשויין לכלי לתלותו בו:. דהוו חיבור לכלי {יד}:. עשויה להוציא החטים ולקלוט המוץ, ומניחים הכברה על שני עצים ומנהלין, וכשהן יגעים מכניסים ידיהן בתלוי שלה ומנהלין, והיינו דקתני דמסייעין בשעת מלאכה:. המחפשין בתוך הכלים לראות אם יש בו דבר שראוי ליתן ממנו מכס למלך. תרגום ויחפש, ובלש:. מכניסין ידיהם בתלוי כשרוצים להשתמש בכלי, ומסתייעים בו לעשות מלאכתן. והלכה כחכמים:

{יד} המחובר לטמא טמא: {טו} כו'. יראה שאותן התלויין אינן מחוברים תמיד. ועתוי''ט: {טז} גרנות. הוא הקרב''ל ובו נקבים גדולים מהנפה. הר''מ:

. שזורים בה {יז} תבואה וקטניות. בערבי אלרח''ה, ובלע''ז פאל''א:. העושים גריסים של פול:. לפי שיש לה בית קיבול ועשויה להכניס בה לרחיים:. עשויה ללקט בה החטה שהיא מן הצדדים מכאן ומכאן. ולנקותה שתתישב באוצר:. להשליך החרצנים והזגין חוץ מן הגת:. ממקופ פזורן, אבל לא לקבל בתוכו:

{יז} ברחת ובמזרה: {יח} . שאין להם בית קבול. מהר''מ:

. נבלים שמשוררים בהם. לשון נבל וכנור:. שהנבלים והכנורות חלולים הם ומנוקבים לצד הנימין להשמיע קול הנגון, ודרך המנגנים להניח בתוכן המעות שמקב. צין מבני אדם הבאים לשמוע, והוי ליה מיטלטל מלא וריקן:. המנגנים על הדוכן:. שאינן עשויין לתת בתוכן מעות, ואין עשויין לקבל:. כל אחד משבעה משקין. שהן, מים יין שמן דבש חלב דם טל, מקבלין טומאה, ומכשירין הזרעים לקבל טומאה:. המים והדם שבבית המטבחים שבעזרה:. שהם אינם מקבלין טומאה, ולא מכשירין האוכלים לקבל טומאה:. לפי שבתחלה היו מצניעים אוכלים של תרומה אצל ס''ת, דאמרי האי קודש והאי קודש, כיון דחזו דקאתו ספרים לידי פסידא, שהעכברים שהיו מצויין אצל האוכלים היו מפסידים אותן, גזרו שיהיו הספרים כל כתבי הקודש פוסלים את התרומה במגען, וגזרו עוד שהידים הנוגעות בספרים יהיו שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:. ספר תורה שכהן גדול קורא בו בעזרת נשים ביום הכיפורים. דליכא למיחש שמא ישימו אוכלים של תרומה אצלו, מפני מוראו וחשיבותו:. סוס של עץ שעושים הליצנים לרכוב עליו לצחק בו:. כלי נגון גדול, שהמנגן בו סומכו על בטנו. וקורים לו בלע''ז ציטר''א:. מין כלי של נגון עשוי בצורת רגל של עץ שעושה מי שנחתכה רגלו {יט}:. עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחין על פיו עור דק, ומכין עליו במקל ומוציא קול צלול. ובלע''ז טמבור''ו:. אם ישב עליו זב וזבה נדה ויולדת, נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים. דכלי המיוחד לישיבה הוא:. כלומר המקוננת ומיללת יושבת עליו, לפי שרגילין לספוד ולקונן ע''י נגון של אותו כלי. וכן המנהג היום בארצות הישמעאלים:. לשון אלי כבתולה חגורת שק (יואל א'). ואין הלכה כר' יהודה {כ}:. שיש עליה צורת כלי. משא''כ למצודת עכבר:

{יט} ליה בפרק ו' דשבת משנה ט', אלא שאותו הוא עשוי למי שנחתכה רגלו ולהכי טהור, ודהכא הוא כלי נגון ומשום הכי טמא. ועתוי''ט: {כ} שזה הכלי לא יעשה לישב עליו. הר''מ. ולא דמי למשנה ג' דלעיל: {כא} . ונ''ל שמרוב צער יושבת עליו, להראות סימן אשר בשיר לא ישתו יין עוד, על כן יושבת על כלי שיר. מהר''מ: