. שנתרועעו ונשברו:. כמה יהיה שיעור השבר הנשאר מהן ויקרא עושה מעין מלאכתו ויהיו חשובים כלים ליטמא {א}:. שמחממין בו מים. והוא גדול מקומקום {ג}:. שכל סלע ארבעים דינרין:. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו:. כולן משערים אם יש בשבר שלהן כדי לקבל פרוטות. ואין הלכה כר' אליעזר:. ר' עקיבא מיירי בתחלת עשייתן של כלים, וקאמר, דכלים המחוסרים הכיסוי שלהן, טמאין, דמקרו נגמרה מלאכתן. הגפה, מלשון יגיפו הדלתות (נחמיה '). והרבה יש במשנה, כדי שיפתח ויגוף רתיגוב. אע''פ שגפן לא קנה דבמסכת מעשר שני [פרק ג' משנה י''ב] פירוש, שכיסה אותן במגופה:. שהוא חשוב גולמי כלי מתכות שאינן מקבלין טומאה. לטישה, לשון לוטש כל חורש נחושת וברזל בראשית ד'):

{א} לקבל טומאה. וכן שאם היו טמאין שישארו בטומאתן: {ב} בו. מים לשתות. וכן ליחם בו, לשתות. תוספתא: {ג} דבכלי מתכות הוא שקורים מיחם לכלי הגדול וקומקום לכלי הקטן. ובכלי חרס הוי איפכא. כמ''ש הר''ב במשנה ז' פ''ג: {ד} . של מתכת. הר''מ: {ה} . כמו טפיחה. וכדתניא בתוספתא עד שיטפח פיו, פירוש, כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד אחד ומכה בקורנס ונעשה כעין צנור, שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאין ומקלחין דרך אותה שפה. וטפוח מלשון טפח ליה בסנדליה. הר''ש. ועתוי''ט:

. נוהגים לעשות בראש המקל כמין תפוח של ברזל והוא הנקרא חזינא. וכל עבדי מלך מצרים היום נושאים בידם מקלות הללו, וקורין להם אלדבו''ס. ופעמים שנועצים בהם מסמרים {ו} כדי שיכו בהם מכה רבה וקשה:. של מסמרים, ואז חשוב כלי. ואין הלכה כר' שמעון:. כגון שעשאו במסמרים דקים מצויירים {ז} כדי ליפות את המקל:. דהוי מתכת המשמש את העץ, דתנן לעיל שהוא טהור. אבל כשעשאו להכות ולחבוט, הרי עץ משמש את המתכת וטמא:. כמין שפופרת של מתכת, והכניס בה את המקל:. תחת הדלת כדי שלא תאכלנה הארץ:. היתה שפופרת זו כלי בפני עצמה וחיברה למקל ואחר שחיברה ראוי להשתמש בה בכלי:. מקבלת טומאה, וטמאה כמו שהיתה]:. מניקת שנטמאה מאימתי תטהר ותצא מידי טומאתה:. משישחיתנה ויפחות צורתה:. משיחברנה בדלת או במקל ויקבענה במסמרים שלא תשמש עוד בכלי, כבר בטל שם כלי ממנה ויצאה מידי טומאתה:

{ו} , ואין עושין חזינא אבל נועצים כו', והיינו סימרו: {ז} בבדיל. הר''מ: {ח} . נראה לי, לפרש, אף יחבר. דטמאה עד שיחבל ויחבר. מהר''מ. ועתוי''ט:

. פירשו בו שהוא שבט ומטה של ברזל שהבנאים חותכים בו את הכותל {ט}:. יתד. כמו יחפור בדקר ויכסה דתנן בריש פרק קמא דביצה:. נגר:. נועצים יתדות של ברזל בארץ ומותחים אוהלים וקושרים מיתרים ביתדות. ואין זה תשמישו, על ידי קרקע. שהרי לדבר המיטלטל הן משמשים:. מודדי הקרקע לחלוקת אחים, נועצים יתדות בקרקע וקושרים בו חבל ומודדים:. לפי שבמדידת החבל יש עול. פעמים שמותח לזה יותר מזה, לפיכך רגילים לעשות שלשלת למדוד בה:. לקשור בה חבילה של עצים, או למדוד בה עצים, שיש מקומות שמוכרים עצים במדה מלוא חבל. והשלשלת המיוחדת לכך טהורה, דהויא כמתכת המשמשת את העץ:. ויותר מכן לא חשיב יד:. העץ שהמפוח של נפחים רוכב עליו נקרא חמור. כך פירשוה לי רבותי. ובמקום אחר מצאתי שהוא כלי ברזל כצורת חמור, והאומן רוכב על הקצה האחד ומכה על הקצה השני, ועושים כך כשרוצים להכות על הכלים הגדולים ששפתן גבוהה וגדולה מאד:. המסר שנוסרים בה הלוחות, שנטמאת, ועשה שיניה בתוך החור של דלת, לא יצאה מידי טומאה, והרי היא טמאה כמו שהיתה, עד שיקבענה בדלת במסמר. והכי מפורש בתוספתא:. שהפכה ונתנה הפוכה בחור הדלת:. אע''פ שלא קבעה במסמר:. לפי שאין לכיסויין שם בפני עצמן:. וכל כיוצא בו שיש לו שם בפני עצמו ומשתמשין בו בפני עצמו, כמו כיסוי טני של רופאים דתנן לעיל פרק טבעת אדם [משנה ג'] דטמא לדברי הכל, לפי שמניחין בו סממנים:

{ט} כתב, והוא עשוי לחתוך בו את הברזל: {י} . ר''ל כיסויין של מתכות. הר''מ:

. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב''ס פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב {יב}:. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:. חבל שקושרים תחת צואר השור {יג}. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין:

{יא} כו'. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה, יקרא עול, והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכת כו'. הר''מ: {יב} שהקשירה היא על צואר הבהמה, אבל הברזל מונח מתחת הצואר: {יג} מלשון חגר. ויקרא כן על שהוא מונע העיוות. כמו מסעף פארה, שפירושו מסיר הסעיפים:

! {טו} . כמין שפופרת של קנה חלול רגילין לעשות ממתכות להשמיע קול:. עופרת שנותנין בצד צוארי בהמה לנוי:. גלגל עגלה של עץ עושים סביבותיה של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים:. לוחות דקות. פחי הזהב, מתרגמינן טסי דדהבא:. לפי שעשויין לשתות בהן אנשי החיל במלחמה:. מין גמי:. בסייך שהעלה חלודה מיירי שהוא טהור. ומאימתי מקבל טומאה:. כלי יש לצורפין ולחרשי ברזל שקרוי הצורפים בלשון מקרא, ותרגומו שופינא, ובו שפין ומחליקין את הכלים שהעלו חלודה להסיר חלודתן:. במשחזת שלו להסיר חלודתו:

{יד} כו'. של עץ. מהר''מ: {טו} שיטת הר''מ דטעמא משום דכל החיפויין טהורין ואפילו יש להן בית קבול. וסמפוניה דפרק י''א משנה ו' דטמאה אם יש לה בית קבול, מפרש שם הר''מ, משום דשם א''א שיחופו. ושם במשנה ד' מפרש הרב כשיטת הר''ש דאיירי בשל ברזל טהור המחופה בברזל טמא, וטעמא משום דבתר עיקרא אזלינן. ושם במשנה ו' הרכיב הרב ב' הפירושים ולא דק: {טז} כו'. כיון שאינם משמשות כלום. אע''ג דהשמעת קול ככלי מתכות טמא, הני מילי היכא דעביד ליה לקלא, אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר כו', לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל, אע''פ דשל מתכות הוא, מ''מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולהו דבתר הכי. מהר''מ: {יז} כו'. שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש''י: {יח} כו'. שאין חשוב מכלי הקבלה. הר''מ:

. של בעלי בתים טהור, כדברי חכמים דפליגי עליה דרבן גמליאל לעיל בפרק י''ב [משנה ו']. ואם מירקו ולטשו ועשה ממנו מראה ר' יהודה מטהר. דסבירא ליה מראה לא משוי ליה מנא:. דמראה משוי, ליה מנא {יט}. והלכה כחכמים:

{יט} מהר''ם, ר' יהודה סובר לא נתבטל הכיכוי לגבי מראה, ולרבנן נתבטל לגבי מראה:

. כלי מתכות שנטמאו במת ונשברו, וחזר ועשה מהן כלים בו ביום, שחזרו לטומאתן ישנה, כיון שהזה עליהן בעודן שלימים ונשברו, אין צריך להמתין להזאה שניה עד השביעי, אלא אפילו ביום אחד מזה שתי הזאות, אחת קודם שבירה ואחת לאחר שבירה, והן טהורין מיד. דר''א כרשב''ג סבירא ליה, דאמר לעיל בפרק י''א דלא אמרו חזרו לטומאתן ישנה אלא לכלים שנטמאו בטומאת נפש בלבד, וטעם גזירה זו משום גדר מי חטאת כדפרישנא לעיל, הלכך לא חשו אלא שיהא כאן שתי הזאות. ומיהו בעודן שבורים לא מהני הזאה, דלא שייכא הזאה בשברים. ובעי נמי שתהא שבירה מפסקת בין הזאה להזאה, לפי שיש הפסק ימים בין הזאת שלישי להזאת שביעי. ולא רצו להחמיר בחזרת טומאה ישנה, שהיא דרבנן, והקלו שתועיל בה הזאה אפילו שתיהן ההזאות ביום אחד:. דתקון כעין דאורייתא {כ}. והלכה כרבי יהושע:

{כ} , ואין שבירתן עולה להם במקום ימים. והוא הדבר שאמר בתחלה, אינם מיטהרין אלא שלמים. הראב''ד. ועתוי''ט:

. שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו''ן כפופה שלנו {כא}. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן:. ואין הלכה כר' יהודה:. כמין ג''ם יוונית שהיא כמין נו''ן הפוכה {כב}:. כשנשבר מתוך גומו, נשתיירו בו חפין או נקבין. חפין הם השינים. נקבין, שנכנסים בהן שיני המנעול, שפעמים יש במפתח שינים והן נכנסים בנקבי המנעול ופותחים, ופעמים יש נקבים במפתח ומכניס אותן נקבים בשיני המנעול ופותח:. שלא ניטלו החפין ולא נסתמו הנקבין, אלא שפרצו, כגון שנעקמו החפין ונתרחבו הנקבין שנוגעים זה בזה:. כמין נפה של מתכת שהחרדל נתון בה ומסתנן וקולטת את הפסולת:. בשולי המסננת משנפרצו בה שלשה נקבין ונעשו שלשתן נקב אחד, תו לא חזיא לסנן בה:. כלי של ריחיים רחב מלמעלה ומיצר והולך מלמטה, ונותנים בו חטים והוא מוציא אותם קמעא קמעא בריחיים:

{כא} השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה. רש''י: {כב} כזה. ועתוי''ט: {כג} . שיש לו שם בפני עצמו. הר''מ: