משנה - כלים-פרק יגפרק יג - משנה א
הַסַּיִף {א}, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר, וְהַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ {ה}, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסָּמוּךְ לַיָּד, טָמֵא. וְהַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, טָהוֹר. מִסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
. סכין שיש לו שני, פיות קרוי פגיון:. מגל חלק עשוי לשבר עצמות ולחתוך עצים:. מלא פגימות ותלמים:. הם מספריים קטנים שמגלחין בהם. ונקראים שחור לפי שהם משירין את השער, דמשירין ומשחירין חד הוא, והכי אמרינן בפרק משילין פירות [ביצה לה] מאן דתני משחילין {ב} לא משתבש. ויש מפרשים, השחור, תער {ג}:. מספריים גדולים מן השחור:. שהן של חוליות ומפרקים אותן זה מזה. וכן התער יש שאין בית יד שלו מחובר {ד}, ומפרקין אותו:. חזי למלאכה טפי. אבל הסמוך לראש, ירא שמא יחתוך ידו. ואין הלכה כר' יוסי:. הם מספריים של נשים {ו}, וכשנחלקה אכתי כל חד חזי לחתוך:. כיון שנשברה. והלכה כחכמים:
{א} . תליך וקשתך מתרגמינן סייפך וקשתך הר''ש: {ב} איתא משחירין. ועיין שם בגמרא: {ג} נמי משום דמשחיר השער: {ד} הקשו על זה, דבית יד למאי חזי לעצמו. ומפרשים, דשחור היינו מספריים קטנים כו'. {ה} שנחלקו. כולה פרקין מיירי בשבר שישבר בו הכלי ולא יקבל טומאה, או יטהר מטומאתו. כך הבינותי מהר''מ. ועיין ריש פרק דלקמן בהר''ב: {ו} של ברזל ארוך וכפוף לאמצעיתו, ובשני ראשיה כאורך שני סכינים וכשנחלקה אכתי כו'. הר''ש
פרק יג - משנה ב
קוֹלִיגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּה. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר {ז}. שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן:
. כלי שבראשו האחד כמין שינים שתוחבין בפת או בבשר ומוציאין אותו מן התנור, ובראשו האחר גורפין בו גחלים ואפר מן התנור:. הצד הרחב העשוי ככף שגורפין בו האפר:. מפני הראש השני שיש בו השינים שראויין לתשמישן:. ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו את העין, וראשו האחר רחב לנקות בו את האוזן:. ראשו אחד חד כמחט לכתוב על פנקס של שעוה, וראשו האחר עב וחלק למחוק בו הכתב החקוק בשעוה ולהחליקה, כדי שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו:. ראשו אחד כף עשוי לקבל את הזוהמא מן הקדרה ולהעבירה, וראשו האחר כעין מזלג להעלות הבשר:. בראשו אחד הופכים את הקרקע, ובראשו אחר מחברים כלי המחרישה זה עם זה:. אם ניטל הראש האחד שצריך שישאר בראש השני כדי שיעור בית אחיזה שיהיה ראוי לעשות מלאכתו:
{ז} מעדר. מלשון וכל ההרים אשר במעדר יעד. רון. הר''ש.
פרק יג - משנה ג
חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם, טָמֵא, עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ, טָהוֹר. קַרְדּוֹם שֶׁנִּטַּל עֻשְׁפּוֹ, טָמֵא מִפְּנֵי בֵית בִּקּוּעוֹ. נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ, טָמֵא מִפְּנֵי עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ, טָהוֹר:
. כלי עשוי כמין מרה שחופרים בו את הקרקע, וברזל שלו מחודד טפי לחתוך בו השרשים שלא יעכבו את המחרישה:. רוב הברזל או רוב חיסומו:. חור שמכניס בו הקתא. כמו [ברכות נ''ה] קופא דמחטא:. דתו לא חזי למלאכה כיון שאין יכול להכניס בו בית יד:. מחודד וחותך משני צדדיו. הצד האחד רחב ומשתמשין בו הנגרים וקרוי עשפו, תרגום מחרשתו עשפיה. והצד השני קצר וקרוי בית בקעו לפי שבאותו צד בעלי בתים מבקעים עצים. ובגמרא במסכת ביצה [דף ל''א] קורא לצד הרחב נקבות שלו, ולצד הקצר זכרות שלו:
.אין פירוש למשנה זו
פרק יג - משנה ד
מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד, טְמֵאָה. הַמַּעֲצָד, וְהָאִזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלֶת, וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים. נִטַּל חִסּוּמָן, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ. וְהָרוֹקְנִי בִּפְנֵי עַצְמָה, טְהוֹרָה:
. עשויה לגרוף את האפר מן הכירה ומן התנור, וכשהוסרה כפה נשאר הבית יד שלה עשוי כעין קורנס של נפחים, ואין הלכה כר''מ:. היא משור {ח} בלשון מקרא. סיג''א בלע''ז:. אם ניטל מכל בין שתי שינים שן אחת, אי אפשר יותר לגרר בה, הלכך, טהורה דלא חזיא לתשמישה:. מן השינים השלימים שיעור הסיט במקום אחד:. דבאותו מלוא הסיט שהוא שלם חזיא לגרר. ושיעור מלוא הסיט, כל מה שאפשר לאדם להרחיב בין אצבע לאמה:. כלי ברזל שהחרש מנסר בו הנסרים. דולדור''א בלע''ז:. תער קטן שמלין בו את התינוק. תרגום חרבות צורים, איזמלין חריפין:. ברזל מחודד קבוע בתוך עץ, ומוליכין ומביאין אותו על הלוח ומחליקין אותו. לשון פסל לך:. כלי שבו מנקבים הלוחות:. נתבקעו:. בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדח נותנים ברזל טוב ונחשב, אצאל''ו בלע''ז, וחוסמין פיהן בו כדי שיהא חד לחתוך יפה, וזה קרוי חיסומן:. העץ שהמפסלת קבועה בו קרוי רוקני. ואם ניטל הברזל שפוסל ומחליק ונשאר העץ לבדו בלא הברזל, טהור:
{ח} מלאת פגימות, כשרוצים לחתוך קורה לשתים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה. ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה. הר''ש:
פרק יג - משנה ה
מַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. אִם הִתְקִינָהּ לְמִתוּחַ, טְמֵאָה. שֶׁל סַקָּיִין שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּה. נִטַּל עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. שֶׁל מִתּוּחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה, אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה. וְאִם לָאו, טְמֵאָה. צִנּוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ, טְהוֹרָה. כְּפָפָהּ, חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ {י}:
. כמו חורה. החור שמכניסין בו החוט:. הראש החד שמכניסים בבגד כשתופרין. כמו עוקצי תאנים, שהוא החד שבתאנים:. דרך האורגים שלוקחים מחט שבורה ונותנים אותה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיה:. מחט גדול שתופרים בו השקים העשויים משער עזים, וכיוצא בהן מן הבגדים הגסין:. בפנקס של שעוה:. אם התקינה למתוח בה שפת הבגד כדרך שהאורגים עושים:. שהרי היא ראויה למתוח בלא עוקצה ובלא חרירה:. שאינו יכול לתפור בה מפני החלודה. ויש מפרשים, דכל זמן שרושם החלודה ניכרת בבגד, היינו עיכוב התפירה וטהורה, דהכי משמע בפרק במה בהמה [דף נ''ב]:. מזלג קטן עקום בראשו, ורגילין להפך בו בשר על גבי גחלים. ויש מהן קטנים שמוחטין בהן פתילות {ט} ומקנחים בהן נרות. וכשפשטה הוי כמחט שניטל חרירה ועוקצה וטהורה:
{ט} ראשי פתילות כשהן שרופין, ובלע''ז ממוק''ר, ומקנחין בהן נרות של מנורה מאפרן שבתוכן. רש''י: {י} . הישנה. הר''מ:
פרק יג - משנה ו
עֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת, טָמֵא. וְהַמַּתֶּכֶת הַמְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ, טְהוֹרָה. כֵּיצַד, פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲפִלּוּ אַחַת, טְמֵאָה. פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַפִין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ, טְהוֹרָה. טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וִחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג, טְמֵאָה. טַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְהוֹרָה. הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס, שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ, טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:
. שינים של מפתח שבהן פותחים הדלת. וצורת זה המפתח ידוע במלכות מצרים ובכל ארץ ישראל:. ואע''ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים {יא}, קבען בפותחת טמאים, מ''מ השינים חשובים עיקר והפותחת משמשת:. קוראל''י בלע''ז, והוא צומח במצולת ים, ותחילתו רך קודם שיקפאהו האויר, ומפתחים בו חותם. ובמקרא, עצי אלמוגים:. לא דמי לפין של פותחת {יב}, שהשן משמשת בפני עצמה, משא''כ בפין, הלכך טמאה בפני עצמה:
{יא} שהם ראויין קצת קודם שנקבעו, אפ''ה טהורין, דגולמי כלי מתכות טהורין, קבען בפותחת טמאין, שנגמרה מלאכתן. תוס': {יב} יש קבועין ויש שאינם קבועין. הר''ש:
פרק יג - משנה ז
הַכְּדוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאוּנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמָּגוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשְׁעַ, דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵיןֹ לִי מָה אָשִׁיב:
. עץ גדול ארוך ויוצאים ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים {יג} באויר כדי לצננן. ורמב''ם פירש, כמין זיר ואונקליות סביבותיו ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:. שנעשים באשקלון:. כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר יש לו שינים ודומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה בו זורין החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה, ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוג, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:. ראויין היו להיות טהורים, דפשוטי כלי עץ נינהו, ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה:. מפני מה אמרו כן:
{יג} צלוחיות מלאים מים:
פרק יג - משנה ח
מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם, טָמֵא. וְאַחַת, טָהוֹר. וְכֻלָּן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל צֶמְר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טָהוֹר {יד}. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד, טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, טָהוֹר. נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת, טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ {טז} לְנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה:
. יש לו שינים מרובות כעין מחטים ארוכים תחובים בעץ, ובו סורקים הפשתן:. אם לא נשתיירו בו אלא שתי שינים בלבד, טמא המסרק, דאכתי חזו למלאכתן:. כל שן ושן בפני עצמה שנטלה מן המסרק, טמאה, דחזיא לכתוב בה בפנקס של שעוה:. מסרק של צמר:. שמכל שלש הסמוכות נטלה האמצעית, תו לא חזי:. השן החיצונה של המסרק היא רחבה ואינה ראויה לסרוק בה, כעין החיצונה שבמסרק הראש שלנו. הלכך אם החיצונה אחת מן השלש שנשארו, טהור המסרק, שאינה ראויה לסרוק בה שאין כאן אלא שתי שינים:. ללקט בהן את השער {טו}:. להוציא בה הפתילה ולהיטיב בה את הנר:. גרסינן. כלומר למתוח בה שפת הבגד כדרך האורגים [שתוחבים] מחט בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיה:
{יד} . ביבמות דף מ''ג פרכינן, הא נשתיירו בו שתים במקום אחד טמא, והדר תני נשתייר בו שלש טמא, שלש אין, שתים לא. ומשני, הא בגוייתא הא בברייתא. פירש''י, שתי שורות שינים יש למסרק של צמר, חיצונית ופנימית, החיצונה עיקר המלאכה, והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול, והלכך בחיצונית צריך שלש במקום אחד, והפנימית דיין בשתים: {טו} ששנינו במכות דף כ'. רא''א אפילו ליקטן במלקט וברהיטני חייב. הר''ש: {טז} . הכא בעיא תיקון, דלא חזי לכתוב, שאלו המחטים קטנים הם. משא''כ ברישא שאותן המחטים עבים וחזיין לכתוב ואינן צריכין תיקון. הר''ש: