. כגון טבעת של אצבע. אבל טבעת שהתקינה לחגור בו מתניו ולקשור בה בין כתפיו, טהורה, והיינו טבעת כלים. וטעמא, משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים {א}:. אית דמפרשי אשפה שהחצים מונחים בה, ואית דמפרשי המטרה לחץ:. עושין כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל אדם [ומניחין עץ ארוך על גבה] ואין יכול לצאת. ובלשון מקרא קורהו סד, וישם בסד רגלי (איוב י''ג). וקורות של חצים ושל אסירין האמורין כאן, דמתכת נינהו ולא של עץ:. שנותנים בצואר האסירים. [והוא סוגר]. תרגום ויתנהו בסוגר (יחזקאל י''ט), בקולרין. ומשום דקולר עשוי שישאנו עמו בכל מקום שהולך, חשוב כלי מעשה טפי מקורת האסירים שאינו זז בה ממקומו, הלכך קולר טמא:. עושים לשלשלת בית נעילה [ונותנים אותה ברגל הסוסים] וסוגרים במפתח, וחשיבא כלי:. שלשלאות שכופתים בהן הקוף וגורי הכלבים הקטנים. ולנוי הן עשויין והוו תכשיט דבהמה ולא מיטמא:. סוחרים גדולים שמוכרים במדה גסה. ויש להן שלשלת שקובעים בראשה אחד המדה, סאה או תרקב, וראשה השני נותנים בטבעת שבדלת או בקורה, וסוגרים עליה במפתח כדי שלא תגנב המדה:. דסתמא עשויה לנוי ותכשיט לכלי:. מחוליא אחת. דשלשלת בחוליא אחת לא עבדי אינשי, ולא חשיבא כלי:. כדמות חלזון שהוא דג שבים שמדמו צובעים התכלת קשר לה בראשה עשוי מברזל, והוא משוי לה מנא:

{א} לא מרבינן מוכל שכתב בפרק דלעיל משנה ח' אלא טבעת אדם. משום דתפסת מועט תפסת כו' ועתוי''ט:

. סורקי צמר ופשתים, ומוכרים אותו במנין ליטראות, כשרוצין לשקול יש להם מקל ארוך של עץ ותלוי בראשו כמין טבעת מלמעלה, ואונקליות של ברזל תלוין מלמטה בשלשלת, עשויין כמין ווין וראשיהם כפופים מלמעלה, ויש לאותו מקל טבעת אחרת שמהלכת על פני כל המקל ואינה יכולה לצאת ממנו, וכמין עשת של ברזל או של נחושת עב וכבד תלוי באותה טבעת, וכשבא לשקול שק של צמר או של מטוה, תוחב את האונקלי בשק ואוחז בטבעת שכנגדו למעלה ומעלהו באויר, והטבעת שבו העשת של ברזל תלוי מרחיקה מטבעת שאוחז בה, ומכבדת על הקנה עד שיבוא ביושר שלא יכריע לשום צד יותר, ולפי הרחקת הטבעת שבו העשת של ברזל יודע חשבון המשקל, שיש סימנים במקל, עד כאן ליטרא אחת, עד כאן עשרה, עד כאן מאה. וזה נקרא פלס בלשון מקרא, כדכתיב (ישעיה מ,) ושקל בפלס הרים. פלס ומאזני משפט לה' (משלי ט''ז):. אין רגילים לתת בו אונקליות שהן אותן הווין שתוחבים בשק להעלותו, אלא בלא אונקליות קושרים בחבל ותולין בקנה. אונקליות גרסינן, ולא גרסינן אונקיות {ב}:. עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:. מוכרי בשמים ותמרוקי נשים:. מפני שיש לה בית קיבול:. לפי שהוא משתמש בה:. שאינו משתמש בה אלא לשמירה, שלא יפול המשאוי מאחריו. ואין הלכה כר' יהודה:. מטה קטנה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב ויש אונקליות של ברזל בארוכות המטה וכשרוצים לנטותה עונבין הרצועות באותן אונקליות:. שני עמודים שמעמידין באמצע דופני המטה, אחד מראשותיה ואחד במרגלותיה, ומפוצלין בראשיהן, ומניחין קנה מזה לזה ופורסים עליו סדין. ופעמים שאין העמודים מפוצלים, אלא כעין שני ווין מניחין בראשי הנקליטין, והוא אונקלי:. תיבה קטנה:. תיבה שעושין הציידים לצוד בה דגים {ד}:. אונקלי המחוברת לכלי המקבל טומאה, טמא:. כגון מנורת העץ שהיא טהורה, טהורה:. כל אונקלי שפירשה מכלי:. לפי שאין לה שם בפני עצמו:

{ב} הר''ש אונקיות. ופירש, הם כף של מאזנים ויש להן בית קבול שעשויין כמין כוס קטן: {ג} בתים. תימה, מאי שנא של בעלי בתים, של סרוקות נמי אינו טמא אלא כשיש בו אונקיות. ונראה לי, דסבירא ליה דסרוקות כולן יש להן אונקיות, פירוש כפות של בית קבול, אבל של בעלי בתים שאינן רגילים לשקול כל כך, יש שיש להם מאזנים שאין בית קבול לכפות מאזנים כו', להכי נקט אם יש בהן אונקיות [אף על פי שאין להם בית קבול] טמאה. מהר''מ: {ד} בנוסחת ארץ ישראל פירש אקון הוא סל הציידין ותמונתה מפורסמת אצלם והיא כמו תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בו כיס יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו:

. הוא כלי של מתכת מחזיק שלשה קבים. והוא מלשון ושמת בטנא. ובעלי בתים משתמשין בו שמניחין שם גרוטאות משברי כלי מתכות:. דסבר כיסוי חשוב כלי הואיל ויש לו בית קיבול:. דסברי אין כיסוי חשיב כלי. והלכה כחכמים:. לדברי הכל. מפני שהרופאים מניחין בו סממנים:. בית האוצר של עץ. ארמריא''ו בלע''ז. ובערבי אלמנס''ר:. מפני שנותן עליה את האספלנית ותולה בה המספרים:. מלקחיים שנוטל בהם הכלי שהתיך בו את הכסף, להריקו לתוך כלי אחר:. בתוספתא מפרש אלו הן פרכין, הקבועים בכירים. ורבותי לא פירשוה לי {ה}:. ברזל עקום דומה לעקרב, הקבוע בקורת בית הבד {ו} שדורכים בה הזיתים:. ווין של ברזל הקבועים בכתלים לתלות בהם כלים:. דאין תשמישן אלא עם הקרקע:

{ה} מפרש, ברזלים קבועים שבמוקד לשמור אותו מן השריפה במהירות זמן. והכ''מ כתב שנראה לו שהם ברזלים התלויים במוקד ובסופן מזלגים שהקדירה תלויה בהם על האש כדי שלא תהא יושבת על האש ממש ותשרף. ועתוי''ט כמה פירושים: {ו} בו כלים. הר''ש:

. איזמל של אומן המקיז דם. ונקרא גרע על שם שמגרע את הדם. ויש מפרשים, מסמר של נפחים שקבוע להן מסמר בסדן, כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה לחתוך ממנה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת:. אבן שיש בה קוים ורשומים עליהם שמות השעות, ומסמרים תחובים בה שבהם מכוונים את השעות {ז}:. מסמר ארוך שהאורג מכניס בקנה דק ומחבר על הקנה את המטוה {ח}:. העושין גריסין של פול בריחיים שלהן יש להן כמין ארון של עץ {ט}:. אותו ארון, דתורת כלי עליו:. דכלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו עשוי ליטלטל. ור' צדוק סבר, פעמים מטלטלין אותו לתקנו. ואין הלכה כר' צדוק:. שהארון מונח עליה, של מתכת:. שהרי היא עשויה לתשמיש:

{ז} הר''מ, אבן השעות, אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות, והיא עגולה, ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצכת, כל מה שינטה בשיווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים, ידע כמה שעות עברו מהיום. ועתוי''ט: {ח} לומר ומחבר עליו המטווה. ופירושו על המסמר. נראה לי: {ט} יש לומר, דבמסמר של ארון מיירי, שיש מסמר ברחיים של גרוסות. ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק. הר''ש. ועתוי''ט: {י} כו'. ואע''ג דמחזקת הרחיים מ' סאה, טמאה, דבתר עגלה אזלינן שהיא של מתכות, וכלי מתכות לא איתקשו לשק, ולא בעינן בהו מטלטל מלא וריקן. ואפילו הריחים של עץ מקבלת טומאה דבתר עגלה גרירא. מהר''ם:

. שעיקם ראשו או חידדו כדי שיהיה פותח ונועל בו:. לסימן לראות אם נכנס שם אדם אם לאו, שאם לא ימצאנו כמו שהניחו בידוע שאדם בא לשם:. באש לצורך זה {יג}. והלכה כחכמים:. מסמר קבוע בעמוד שלפני השלחני להעמיד בו תריסי החנות, וכשמסלק התריסים נשאר שם המסמר. ומטהרין רבנן משום דתשמישו עם הקרקע. והלכה כחכמים:

{יא} . מסמרות שמחזיקין בהם התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים, אינן מקבלים טומאה כו'. ואם התקינן להיות כלי בפני עמצו, מקבל טומאה, כיצד, מסמר כו'. הר''מ: {יב} כו' לנקב את החבית להוציא ממנה יין. הר''ש: {יג} הר''א לפי שהמסמר שנוקבין בו את החביות צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות, הלכך בהתקנה לבדה אינו מטמא עד שיצרפנו באש '' ובמים. והר''מ פירש עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקדח. וצורף, שם לאומן המתכות:

. בבתי מרחצאות תולין מגרדות של מתכות והנכנסים שם כל אחד לוקח מגרדת ומתגרד בה רגליו:. כלים שצריך לשוף לגרד ולהקיש בקורנס, או שמחוסר אוגן, או אוזן, אינם טמאים לדברי חכמים עד שתגמר מלאכתן:. טבלא של חרס שיש בה לבזבזים ונעשית שתי חתיכות שוות. שאין אחת מהן גדולה מחברתה. בהא פליגי רבן גמליאל וחכמים. והלכה כחכמים:

{יד} כו'. מסמרים שתולים בהם המגרדות. ולפי שהם משונים בצורתן משאר מסמרות התקועין, לפיכך מטמא רבן גמליאל. הר''מ: {טו} כו'. שמא טעמא דרבן גמליאל, כיון דחזי לתשמיש, טמא, כי היכא דפשוטים טמאים ה''ה גולמי כלי מתכות. מהר''ם: {טז} . ואע''פ שאינו מגופף לבזבזים מד' רוחותיו. דבטבלא ליכא קפידא כולי האי שיהא מגופף מכל הד' רוחות דומיא דכירה, דהכי נמי אין עיקר תשמישה לבית קבול וסגי ליה בלזביז שבג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליה. ועתוי''ט:

. שפסלתו מלכות או מדינה, או שנחסר:. שנקבו כדי שיתלנו בצואר בנו או בצואר בתו:. ד' דינרים:. כסף או זהב. דאילו דבר הנדבק כגון בשר ויין, הא תניא בפרק המוכר את הספינה [דף פט] שאין עושין משקלות של מתכת לשקול בהן דבר הנדבק:. שהוא שקל אחד. והוא חצי סלע:. שלא ירמו בה בני אדם שיחשבו שהוא שקל. וכן אם הוא יותר משקל נמי יקוץ {יח} שלא יטעו בו ויקחוהו בסלע:

{יז} . אם צריכה מעשה כמו חיתוך, אתי שפיר דנקט התקינה, דמידי דמחוסר מלאכה אין טמא במחשבה. (כדתנן במ''ד פכ''ו). ואם אינה צריכה תתוך, הוי התקינה לאו דוקא. דכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה. תוס': {יח} דתנן שהוא רשאי לקיימה עד ב' דינרים, מוקי בגמרא בדנפלה לנורא ופחתה לה בחד זימנא:

. כעין מספריים של מתכת שמתקנים בו הקולמסין:. של נחושת וברזל או של כסף:. [חתיכת] ברזל ועופרת שתלוי בחבל שתופס הבנאי בידו לראות שלא יבוא הכותל עקום:. ליטרא וחצי ליטרא:. כלי ברזל שבו תוחבים הזיתים במעצר שעוצרים אותן בו {יט}:. האמה שמסרגלים בה הספרים, והלוח שתחתיה {כ}. כן פירש הערוך:. שלא נשלמה מלאכתן. כגון שחסרים אוגן, או אוזן, או הבסיס שלהן שהן יושבים עליו, או שצריך להחליקן ולהשוותן, נקראים גולמים:. גרסינן. והוא מין ארז. תאשור, מתרגמינן אשכרוע. וגולמי כלים שנעשו מעץ זה, טהורין, לפי שקליפתו עבה וקשה, ואין חשובין כלים עד שתוסר קליפתם ותגמר מלאכתם. וגירסת התוספתא, חוץ משל פירשע, מפני שהן מחוסרים שליקה. ופירשע הוא עצי גופר. וכלים הנעשים ממנו אין מלאכתן נגמרת אלא בשליקה, שמכניסים אותן באש ומוציאין שלק ושוב אין יראים שמא יסדקו:. ענף של זית קרוי גרופית. כמו של תאנה דנקרא יחור. ואם עשו כלי מן הגרופית, גולם הוא ואינו מקבל טומאה:. שיכניסו אותן באש עד שיוציאו השלק שלהן. ואין הלכה כר' יהודה:

{יט} ארץ ישראל כתב, כותשים בו הזיתים במעצר. ועתוי''ט: {כ} פירושים שונים. ולעיל סוף פרק ז':