. דלא איתקש לשק:. חכמים גזרו על כלי מתכות שהתיכן ועשה מהן כלים חדשים, שיחזרו לטומאתן הישנה. גזירה שמא יאמרו שבירתן של כלים מטהרתן וטבילתן מטהרתן. מה שבירתן אינה טעונה הערב שמש, שהרי משתמשין בהן באותו היום שנטמאו ושברן וחזר ועשאן חדשים, אף טבילתן אינה טעונה הערב שמש, ואתיא למיעבד תרומה וקדשים בכלים שלא העריב שמשן {א}:. רבן שמעון בן גמליאל סבר דטעמא דגזרו על כלי מתכות שיחזרו לטומאתן ישנה אינה אלא גזירה שמא תשתכח תורת מי חטאת מן הכלים, שאין לך אדם ממתין שבעת ימים אלא שוברן מיד וחוזר ועושה אותן חדשים, הילכך לא חזרו אלא לטומאת מת בלבד שצריכים הזאת שלישי ושביעי. ואין הלכה כרשב''ג:

{א} סגי להו דלגזור ששבירה צריכה הערב שמש. דבטומאת הנפש בעי הזאה שלישי ושביעי, ולהכי גזרו בסתם ואמרו חזרו לטומאתן הישנה. ובגמרא קאמר משום גדר מי חטאת נגעו בה. עיין תוי''ט:

. שהוא ידוע וניכר ומיוחד בשמו:. בין יש לו בית קבול בין אין לו בית קבול:. יתד של ברזל שנועץ ראשו אחד בקרקע וראשו השני אחורי הדלת. אי נמי, כמין עמוד שסוגר ומבריח הדלת מן הקצה אל הקצה:. כל דבר שנועלים וסוגרים בו הדלת נקרא מנעול. ודוגמתו במקרא בשיר השירים (ה' ה') על כפות המנעול:. כמין כוס קטן של ברזל קובעים בארץ, וציר הדלת סובב עליו כדי שיהא נוח להפתח ולהסגר. ודוגמתו במקרא (מלכים א ז' נ') והפותות לדלתות הבית הפנימית:. קנאל''י בלע''ז:. להשתמש בקרקע. וכל המחובר לקרקע {ג} הרי הוא כקרקע ואינו מקבל טומאה:

{ב} . הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה. והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולים מאד. כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כ''ו): {ג} הר''מ בנוסחת ארץ ישראל כתוב, הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חבורו:

. חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב {ד}:. לאחר שמתיכים הברזל עושים ממנו עיגול כמין עוגה:. גלגל העגלה של עץ, עושים סביבו טס של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים:. וירקעו את פחי הזהב (שמות ל''ט), מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא:. בסיסי כלים. לשון ואת כנו (שם), דמתרגמינן וית בסיסיה:. כמין ענק סביבות שפת הכלים {ו}:. בית יד שאוחזים בו הכלי:. מה שנשתייר מן הכלי לאחר שנעשה. לשון כמשחל בניתא מחלבא (ברכות דף ח.) כי מן המים משיתיהו (שמות ב'), מתרגמינן ארי מן מיא שחלתיה:. שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו. לשון להתגרד בו האמור באיוב (ב' ח'):. דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן ישנה, דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם, משום דגולמי כלי מתכות נינהו, וגולמי כלי מתכות אין מקבלין טומאה. והכי תניא בתוספתא, גולמי כלי מתכות טהורים, ואלו הן גולמי כלי מתכות, כל שעתיד לשוף {ז}, לשבץ, לגרד {ח}. ולכרכב, ולהקיש בקורנס, מחוסר אוגן או אוזן. טהור:. אם קצץ כלים לחתיכות, כלים הנעשים מאותן חתיכות לא חזרו לטומאתן ישנה {ט}. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:. כלים שנשתברו מפני תשמישן ונעשה בהן חתיכות קטנות אחרי בלותן נקראים גרוטות. והן קטנים משכרי כלים:. אע''ג דלא ידעינן אם מכלים טהורים באו או מן הטמאין:. טמאים הכלים הנעשים מהם. דחיישינן שמא מכלים טמאין באו וחזרו לטומאתן הישנה:. סתם. דלא ידעינן אם נעשו מכלים או מן העשת:. דגזרו הני אטו הני:. דלא גזרו:

{ד} מלשון ברזל עשות (יחזקאל כ''ז). הר''מ: {ה} . הן החיפויין שיחפו הכלים בלוחות זהב ודומיהן. הר''מ: {ו} פירש כמו אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי, ואוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויוצא. עתוי''ט: {ז} , בדבר המחליקן. לשבץ, לשון משבצות, מרמצין עשויין כמזלגים קטנים, כמו ומפקי ליה ברמצא דפרזלא במסכת נדה, כלומר שמחוסרים לתקוע בהן מסמרות ומשבצות לנוי. רש''י: {ח} שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה. לכרכב, שיחסר הלימא''ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה. הר''מ. ורש''י פירש לכרכב, שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב: {ט} דטעמיה, דס''ל כאביי דאמר במסכת שבת דטעמא דגזרו שיחזרו לטומאתן הישינה דחשו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו. והשתא שקצץ הכלי לחתיכות ליכא למיחש להכי. תוי''ט. וע''ע:

. שבא משברי כלים:. שטרפן זה בזה והתיכן ועשה משניהם כלי:. שבא מן העשת ומן החררה וכו':. דחוזר לטומאתו הישנה:. טיט הדבק כלובן ביצה {י}:. שעירב הטיט עם גללי הבקר ועשה מהן כלים וצרפן בכבשן. אם רוב מן החלמא. מקבלים טומאה כדין כלי חרס. ואם רוב מן הגללים, טהורים, דכלי גללים אין מקבלין טומאה:. הנגר של הדלת. והוא היתד שנועלים בו הדלת כדפרישנא לעיל, רגילים לעשות בראשו כמין תפוח, והוא נקרא גלוסטרא. ואם נעשה מברזל טמא, חוזר לטומאתו הישנה, לפי שראוי לדוך בו שומין במדוכה:. אם היתה של ברזל טהור ומצופה של מתכת טמא, טהורה. דבתר עיקרא אזלינן ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא {יא}:. שינים הקבועים בפותחת, והפין נכנס בתוך הפורנא {יב}:. ע''י גרירה בלבד, דטלטול מן הצד הוא. אבל טלטול גמור, לא. ור' טרפון שרי אפילו טלטול גמור כי ארחיה. ושמא אתא תנא לאשמעינן הכא דקלוסטרא טמאה דתנן ברישא לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ור' טרפון, דלר' יהושע טהורה, דכי היכי דלא משוי לה מנא לענין שבת הכי נמי לא משוי לה מנא לענין טומאה:

{י} נקרא חלמא. כמו אם יש טעם בריר חלמות (איוב ו'). הר''מ: {יא} היינו שהוא כמו שמזהיבין כלי כסף לנוי: {יב} אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש בפורנא נקב שמכניסים בו את המפתח ומדחיק את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא:

. מתג ורסן ופרומביא, אחד הן. והברזל הנכנס בפי הבהמה נקרא עקרב:. מחוברים לעקרב כמין שני טסין מצויירים, אחד מכאן ואחד מכאן על לחיי הבהמה עשויין לנוי. והן טהורין כשהן בפני עצמן, דתכשיטי בהמה נינהו, ותכשיטי בהמה וכלים אין מקבלים טומאה:

פירוש למשנה זו

. כמין כדור קטן נקוב באמצע שמשימות הנשים בראש הפלך שטוות בו כדי שיכבד:. דכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו הוא, וטמא, כדתנן בריש פרקין:. דאין לו שם בפני עצמו אלא שם לווי {יג}, פיקא של כוש, או פיקה של אותו דבר שהיא משמשת לו. והלכה כחכמים:. אם היא של עץ ומצופה במתכת טמא:. דבתר עיקרא אזלינן, ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא:. פלך שהנשים טוות בו:. של מתכת טמא. הואיל ואדם רודה בו את הבהמה, ככלי עשוי לתשמיש אדם הוא חשוב:. מין כלי זמר הוא, כדכתיב בדניאל {ג'} פסנתרין וסמפוניא:. אף הוא מין של כלי זמר, וחלול הוא וקולו נשמע עד למרחוק:. אם [הוא] של עץ ומצופה נחושת טמא, טהור הוא. דבתר עיקר הכלי אזלינן שהוא של עץ. ולא חשיב יש לו בית קיבול אע''פ שהוא חלול. כיון שאינו עשוי לבית קיבול:. כלים דקים קטנים כדמות כנפים נותנים בתוך הסמפוניא. שמסייעים להשמעת קול הניגון. ואם עשו בתוכה מקום לבית קיבול של כנפים הללו, חשיב בית קיבול:. בין שהיא מצופה ובין שאינה מצופה, טמאה:

{יג} ואפילו יאמר אדם הפיקה, לא ידע לאיזה דבר כיון, שזה השם נופל על כל פילכה עגולה או קרובת העיגול, עד שיאמר פיקה של כוש כו'. ועתוי''ט: {יד} . מפורש בפירוש הר''ב פרק כ''א. ומהר''ם כתב בכאן, האימה, צינורא כלי תשמיש למשי:

. חצוצרות מקרני הבהמות עשויות פרקים פרקים מחוברים {טו}, אלא שאחת מהן צורתה עגולה ואחרת פשוטה. וחיבור הפרקים של עגולה קשים וצריכים אומן יותר מחיבור הפרקים של פשוטה, ומפני זה אמרו המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת, משא''כ בפשוטה:. שיש לה בית קיבול. וקרן פשוטה טהורה, שאין לה בית קיבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן, שפשוטיהן טהורים כפשוטי כלי עץ:. מקום הנחת הפה, והוא הקצר שבה {טז}. מלשון עומדים צפופים:. דחשבינן לה ככלי מתכות, ואף על פי שהיא פשוטה מקבלת טומאה:. הצד הרחב שבה אם היה של מתכות:. והלכה כחכמים:. שאין להם שם בפני עצמן, ותנן לעיל בריש פרקין כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא:. מקום מושב הנר שבראש המנורה פרח שמו:. רגלי המנורה שהיא יושבת עליהן:

{טו} מה שכתבתי במסכת קנים דקרנות נקראו חצוצרות, ולשון הר''ש, כלי שיר עשויין מקרן, כדכתיב קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג'). תוי''ט: {טז} מקום הצר. שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשמשים בלשון קצר, והמכוון בו צר. ולפי שאינו רחב קראוהו קצר. תוי''ט: {יז} . והר''ב העתיק הקו כו'. אבל הר''ש העתיק כנירסת הספר. ופירש בשם הערוד שהוא נרתק שלה. וכלי היא. כמו קב הקטע בפרק במה אשה מ''ח שהוא כלי ונרתק לרגל: {יח} . נ''ל דמדתנן ובשעת חבורן הכל טמא, דהא דמטהרים החכמים היינו טעמא דאין לקו שם בפני עצמו. ופלוגתייהו כפלוגתת ר''ע וחכמים דלעיל. תוי''ט:

. כובע נחשת שנותנים אנשי המלחמה על ראשן:. טסין של ברזל שנותנים על לחייהן:. ששותין בהם מים במלחמה:. רומח קטן שביד השרים והמלכים {יט}:. כמו קינון. לשון ומשקל קינו (שמואל ב' כ''א). והוא הברזל שבתוך הרומח:. בתי שוקים של ברזל שנושאין אנשי המלחמה:. אף על פי שאין עשויין למלאכה אלא לנוי, מרבינן להו מקרא דכתיב (במדבר ל''א) וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים {כא}:. כמין עטרה נותנות הנשים בראשן עשויה כצורת ירושלים:. חוטים של זהב שנותנות סביב הצואר. ומפני שהאשה חונקת עצמה בהן כדי שתיראה בעלת בשר, לכך נקראים קטליות:. יש מהן נזמי האף ויש מהן נזמי האוזן {כג}:. שהיו החוליות נקובות ומלאו מהן החוט:. דכל חדא באנפי נפשא חשיבא כלי מעשה:. שהיו מרגליות ואבנים נקובות ומלאו מהן החוט:. החוט, הואיל ושל מתכת הוא:. כמלוא צואר של בת קטנה:

{יט} נטה בכידון אשר בידך (יהושע ח'): {כ} . כלומר כגון הכידון כו': {כא} לאו דוקא, שהרי מונה אף של אנשים. אלא נקט דשכיחי טפי: {כב} כו'. הובא מהן קצתן על צד המשל. כמו שעשה בכלי המלחמה. הר''מ: {כג} הכא בנזמי האוזן. דהא נזמי האף תני להו בסיפא: {כד} כו'. כלומר וטבעת שאמרנו, בין שיש עליה כו'. רש''י: {כה} . בגמרא פרק ו' דשבת שם רמינן ממתניתין דהתם דלא תצא בטבעת שיש עליה חותם ואם יצאתה חייבת חטאת, שמע מינה דלאו תכשיט הוא לה, ואילו הכא קתני לה בהדי תכשיטי נשים. ומשני רבא, דהא דקתני הכא וטבעת בין שיש כו', לאו ארישא ראיירי בתכשיטי נשים קיימי תרווייהו, אלא לצדדין קתני יש עליה חותם תכשיטין דאיש, אין עליה חותם תכשיטין דאשה: {כו} . לשון וחלי וכתם (משלי כ''ה). מהר''מ: {כז} . נ''ל דמיירי בקטלא של פרקים שאין מכניסין אותן בחוט, ומשער תנא קמא כמלא צואר קטנה. ור''א קאמר אפילו טבעת אחת דרך לתלות בצואר. מהר''מ. ועתוי''ט:

. רחב מלמטה ויש לו בית קיבול:. על ראש הנזם מלמעלה יש לו גרעין של זהב או של כסף עשוי כעדשה:. העדשה מן הקדירה:. שהרי יש לה בית קיבול {כח}. ולא מפני שהיא מתכשיטי נשים, שהרי אינה ראויה לתכשיט כמות שהיא:. שיש לה שם בפני עצמה:. ראש הנזם הנכנס בנקב האוזן או בנקב האף. ולפי שהוא עשוי כמזלג קרוי צנורא. תרגום מזלגותיו צנורייתיה:. שאין לה שם בפני עצמה:. נזם העשוי ארבעה או חמשה גרגרין זה על גבי זה כמין אשכול:. שאין לכל גרגיר וגרגיר שם בפני עצמו, והוא אינו ראוי לתשמיש משנפרק:

{כח} לא תימא הכי אע''ג דכלי מתכות פשוטיהן טמאין כדתנן בריש פרקין, זו לאו כלי הוא: