. כלי גללים. של צפיעי בקר {א}:. דכל הני אין להם טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, ולכך מצילין בצמיד פתיל. ואע''ג דכל כלי פתוח, בכלי חרס משתעי קרא, בכלי שטומאה קודמת לפתחו {ב} דהיינו כלי חרס שמיטמא מאוירו, מכל מקום שאר כלים נמי מרבינן שמצילים, מדכתיב וכל {ג}:. אם עשה כלי מעצמות בריות שבים, מצילים. לפי שאין מקבלים טומאה, כדתנן לקמן בפרק י''ז כל שבים טהור. וכל כלים מעצמות העוף טהורים, דכתיב (במדבר ל''א) וכל מעשה עזים, פרט לעופות:. כגון כלים גדולים הבאים במדה שמחזיקים ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, דלא מקבלי טומאה. דבעינן דומיא דשק שמיטלטל מלא וריקן, וכיון שהן גדולים כל כך אין מיטלטלים מלאים, ומצילים בצמיד פתיל {ו}:. שהצמיד פתיל בפיהן:. אם ניקבו בצדיהן והקיפן צמיד פתיל:. קסבר כפוי אינו מציל, ואפילו מירחו למטה בקרקע. שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גבו {ח}. ואין הלכה כרבי אליעזר:. כל הני כלים דתנן במתניתין, מצילין על כל מה שבתוכן בין היו בתוכן כלי שטף בין כלי חרס בין בגדים בין אוכלים ומשקים:. שאין מצילים אלא על אוכלים ומשקים וכלי חרס שבתוכן, דברים שאין להן טהרה במקוה, ולא על כלי מתכות ובגדים. שיש להם טהרה במקוה. וטעמא פרישנא בפרקין דלעיל. ומשנה זו לאחר חזרה שחזרו ב''ה להויות כדברי בית שמאי:

{א} ודחה למי שפירש שהן כלי שיש ומרמר. עתוי''ט: {ב} שהרגילה התורה את הטומאה להשכים ולמהר לבוא דרך פתחו. רש''י: {ג} לא מרבינן אלא אלו שהן טהורים. עתוי''ט: {ד} . עשוי מטיט אלא שאינו מצרפו בכבשן מעשה ידי יוצר דלהוי קרוי כלי חרס. רש''י: {ה} . שעור הדג לא יטמא, מאומרו או בגד או עור, ובאה הקבלה לומר מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מהגדל בארץ. הר''מ: {ו} שתציל פשוטי כלי עץ לפי מה שאפרש, וזה כשנקח לוח פשוט מעץ ונשימהו על פי כלי מאלו הכלים עוד יקיפו בו צמיד פתיל, הנה יציל כל מה [שבתוך החבית], וכדתנן לקמן במשנה ו' נסר שהוא נתון על פי התנור כו'. הר''מ: {ז} . כשיש בגובהן טפח: {ח} מוסב על הכלי. דהיינו שאינו מוסב על הכלי אלא על הצמיד פתיל עצמו, שדרכו להיות על הכלי ועכשיו מהופך שהכלי עליו, ונמצא כאלו הצמיד מוטל על גבו, כלומר ולא על פניו שהוא כפי דרכו. תוי''ט:

. במה סותמים פי הכלי או מדבקים הכיסוי על פי הכלי ויחשב צמיד פתיל:. מין סיד הוא, ויותר לבן מסיד ונשרף בכבשן כמו הסיד:. כתישת חרסים, ולשים אותה במים:. הוא בדיל. את הבדיל, מתרגמינן ית אבצא. ותרגום ירושלמי בעצא:. כלומר כיסוי הוא, אבל אינו מחובר ומדובק יפה על פי הכלי:. ואע''ג דמצילים שהרי לא הוכשרו לקבל טומאה, אעפ''כ לכתחילה אין מקיפין בהן, גזירה שמא יוכשרו {י} שיפלו עליהן משקין המכשירים, ואין דבר טמא מציל:. ולא בא עליהן מים או אחד מן המשקין המכשירין, הצילו:

{ט} . כל מה שימרח ביד ויתפשט על מקום הדבק בו מהכלים. כגון מיני החמר ומיני השרף והלעיסות כאשר יולשו במים. הר''מ: {י} כולו משנה ראשונה אשר אמר אסור לגרום טומאה לחולין שבא''י. והשורש האמיתי הוא משנה אחרונה מותר לגרום כו'. כמו שבארנו בסוף פרק ד' ממסכת עבודה זרה. ולזה יהיה הדין, מקיפין בדבילה שמינה דלא הוכשר, והדומה להן מן האוכלים. הר''מ:

. מתנענעת ומתנדנדת. לשון ותתחלחל המלכה:. דחשיב לה צמיד פתיל {יא} הואיל ואינה יוצאת:. דכיון דמתחלחלת לאו צמיד פתיל הוא. והלכה כחכמים: היה בית אצבע: של מגופה משוקע ונכנס לתוך החבית, חשיב השרץ שבתוכה כאילו הוא בתוך החבית. ובית אצבע הוא המקום מן המגופה שאדם מכניס אצבעו לתוכו:. שבתוך בית אצבע השוקע ונכנס לתוך החבית:. דמגופת החבית כחבית דמיא:

{יא} דתנן במה מקיפין בסיד ובגפסיס כו' ובכל דבר שהוא מתמרח, לא אתא אלא למימרא דקשה על גבי קשה לא, דכוותיה דבע''ן ועופרת. עתוי''ט:

. פלוט''א בלע''ז {יב}:. לח ארוך שכורכים אותו זה עם זה ועושים אותו עגול כמין פקעיות של שתי. גלומור''ש בלע''ז:. מלמטה של כדור או של פקעת ולמעלה, כדי שיכסה כולו, מפני שהוא חלול:. דכל הני חלולים נינהו. וכולהו אין מצילין אלא כשאין בהם שיעור לקבל טומאה:. בחוט דק כדרך שעושים כשמכסים פ. הנוד בבגד או בנייר שקושרים אותו, ומוסף על הקשירה בעי נמי מריחה מן הצדדין:

{יב} בו הנערים. הר''ש:

. חבית זפותה מבפנים וניטל חרס ממנה מבחוץ, והזפת עומד כנגדו מבפנים {יג}:. קנקנים של חרס שמניחין בהן מורייס נקראים קבותים:. שכסה אותן במין סיד שקורין גפסים דתנן לעיל שמקיפין בו:. למטה משפת הכלי, שנמצא הצמיד פתיל מבפנים והשפה מגולה מבחוץ:. דקסבר צמיד פתיל עליו כתיב. ולא צמיד פתיל מתוכו. ואין הלכה כר' יהודה:

{יג} הקשה, שלא מצינו בחרס לשון קילוף אלא לשון שבירה, ובזפת הוא שמצינו לשון קילוף כו'. ולפיכך פירש, שאין כאן שבירת חרס, אלא שנתקלפה הזפת מן החרס ועומדת לעצמה, ר''י סבר כיון שנעשית הזפת דופן החבית ועכשיו כשזפתה עומדת לעצמה, אין מירוח החבית חשיב בלא מירוח הזפת, וחכ''א מועיל. עתוי''ט:

. סתמא כחכמים דיש צמיד פתיל מבפנים:. סביב לזמורה מן הצדדים. אבל על הזמורה עצמה לא בעי מירוח:. פשוטי כלי עץ הוא:. שנתן בין נסר לנסר קליפות דקות של סנה {טו}:. קליפי עץ של שגמין. ואותן קליפין נתן בין נסר לנסר כדי לחברן:

{יד} . חבית המוקפת צמיד פתיל שנקבה מצדה. הר''מ: {טו} שאנו עושין בשולי חבית של עץ נעורת של פשתן. הר''ש. והר''מ מפרש שחבר שני הנסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן, או שלפף עליהן שוגמים. והוא שעם, שהוא מין גמי:

. שהוסק כדי לאפות בו סופגנים. שזו היא גמר מלאכתו להיות חשוב כלי לקבל טומאה:. שלא הוסק ואינו מקבל טומאה:. ואינה ממורחת בטיט, ואין כאן צמיד פתיל:. שאינה נסמכת על פי החדש:. שהישן שעליו הסרידא חשוב כלי ואינו מציל אלא בצמיד פתיל, והרי אין כאן צמיד פתיל. והחדש שאינו כלי היה חוצץ בפני הטומאה משום אוהל אם היתה הסרידא נסמכת עליו, דכל המציל משום אהל אינו צריך לצמיד פתיל. אבל בזמן שאין הסרידא נסמכת עליו אין כאן אוהל, הלכך הכל טמא:. אם אין גובה טפח בין הכיסוי שעל הישן לפה של התנור החדש, נחשב הכיסוי שעל הישן כאילו הוא בפי החדש, ונעשה החדש אוהל וחוצץ בפני הטומאה וכל מה שבתוכו טהור:

{טז} . בנוסחת ארץ ישראל גרסינן על פי החדש, היינו אם היתה הסרידה על החדש ונסמבת אל הישן, אם כשינטל הישן הסרידה נופלת כו':

. כמו אלפסין. מחבות גדולות של ברזל {יז} שמבשלין בהן:. שאין שפת אחת מהן גבוהה מחברתה:. היא הפנימית שהחיצונה תחתיה:. אם השרץ בעליונה, אוכלין שבתחתונה טהורין {יח}, דרחמנא אמר (ויקרא י''א) כל אשר יפול אל תוכו, ולא אל תוך תוכו, והשרץ שבעליונה תוך תוכו דתחתונה הוא. ואם השרץ בתחתונה, לא נטמאו האוכלים שבעליונה, דרחמנא אמר (שם) כל אשר בתוכו יטמא, ולא שבתוך תוכו:. כלומר נקובים בכונס משקה דהיינו כדי טהרתן, דאלפסין עשויין למשקים ולאוכלין, ומטילין אותו לחומרו בכונס משקה {יט}:. דהיינו הפנימית:. דרואין את השרץ כאילו הוא בכל אחת, כיון דנקובות בכונס משקה:. דהיא החיצונה:. דאין טומאה נכנסת דרך שוליו. ומיהו אם היו אוכלים ומשקים בפנימית, נטמאו, כיון דלא מירח הנקב כדמוכח לעיל בפרק שמיני. והיינו טעמא, משום דניקב בכדי טהרתו נחשב כאויר של חיצונה, ואוכלים ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס:. השתא מיירי בלפסין שלימות:. דכמונח בתוכה דמי כיון דעודפת. אבל אמצעית טהורה, דאין כלי מיטמא באויר כלי חרס:. נטמא משקה טופח שבתוך הכלי האמצעי מאויר כלי חרס, וחזר המשקה וטימא את הכלים. דרבנן גזרו על משקה שיטמא כלי, גזירה משום משקה זב וזבה. והוא הדין דהוה מצי לאשמועינן חידוש זה של משקה טופח ברישא כשהשרץ בעליונה והתחתונה עודפת ויש משקה טופח באמצעי {כ}:

{יז} הני דאיירינן בהו במתניתין בשל חרס, דדיני כלי חרס מתפרשין באלו הפרקים. תוי''ט: {יח} צריך לומר אלפס עצמה. שאין כלי מיטמא מאויר כלי חרס: {יט} בכלי העשוי למשקין בלבד, נקיבת כונס משקה מטהרתו. ואלפסין דעשויין לכך ולכך מטילין אותו לחומרא. והכא לענין הצלה הוי חומרא, דנקובת כונס משקה מוציאו מידי כלי שלא יציל, וכדתנן בפ''ח משנה ב'. תוי''ט: {כ} אמיתי בספר אליהו רבא האיר אור המשנה דלא זזה ממקומה דברישא כשהשרץ בעליונה כו' טהורות, והכא הוא דטמאות: