. כל הגוזז צאנו ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן מן הגיזה מתנה לכהן:. והאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי, דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. דיליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ אף ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. ורבותי הורו במתנות נמי דאין נוהגות אלא בארץ, דראשית הגז והמתנות שוין הן {א}. ולא הודו להן שאר חכמי הדור {ב}:. אפילו קדשי בדק הבית. משום דכתיב גז צאנך, ולא של הקדש {ג}:. דכתיב (דברים י''ח) אם שור אם שה:. אפילו לא שחט אלא אחת:. כתיב הכא (שם) גז צאנך, וכתיב התם (איוב ל''א) ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים אף כאן כבשים {ה}:

{א} ר' אלעאי פוטר נמי בהו מהאי טעמא דיליף ליה נתינה. ועתוי''ט: {ב} דאשכחן אמוראי טובא דנהגו: {ג} פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה כמו שכתוב פרק י' משנה ב'. ומסיק, במקדיש חוץ מגיזה, וכחשה דגיזה. ופירוש כחשה דגיזה, שהגיזה הניטלת מכחשת הבשר, ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה [שלא להכחישה]. והני חוץ משום קדשי בדק הבית נקטינן, דאי קדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני, דאפילו לא קדיש אלא אבר ממנה פשטה בכולה: {ד} . ולא בעזים. אע''ג דעזים אקרי נמי צאן דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספ': {ה} , ונילף גיזה גיזה מבכור כו'. ומסקינן, אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי, לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב], דבר הראוי לשרת, ה''נ דבר הראוי לשרת. פירש''י לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן, ואין צמר אלא של רחלים. ועתוי''ט:

. אלמא תרתי מקרי צאן:. שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה חדשה שלא היתה מצוה עליו בפחות מכן. והיינו על כרחך ראשית הגז, דכתיב ביה צאן דמשמע מרובה {ו}. דאילו בכוך כתיב בכור שור, דמשמע אפילו חד. וכן מתנות אם שור אם שה:. כל אחת מנה וחצי. ובציר מהכי לא חשיב גז, שזו פחות שבגיזות:. לאו דוקא, דבפחות מששים סלעים לא מחייב בראשית הגז. אלא משום דרבי דוסא יהיב שיעורא רבה {ז}, קרי תנא לשיעורא זוטא דרבנן כל שהן. והסלע משקלו כ''ד מעים, ומשקל כל מעה ששה עשר גרעיני שעורה:. הבא לחלק ראשית הגז שבידו, לא יפחות לכל כהן ממשקל חמש סלעים צמר:. ולא שיהיה חייב הישראל ללבנו, אלא שיתן לו שיעור מן הצמר הצואי, דהיינו שאינו מלובן עד שכשילבננו הכהן יעמוד על משקל חמש סלעים צמר מלובן: כדי שיוכל לעשות ממנו בגד קטן:. ומאי ניהו, אבנט. מדסמך קרא אחר ראשית הגז מיד. כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת, שמעינן מינה דהכי קאמר, תן לו מראשית גז צאנך כדי שיוכל לעשות בגד לעמוד לשרת. והקטן שבבגדים הראוי לשירות הוא אבנט, והוא נעשה מחמש סלעים צמר מלובן. וראשית הגז אין לו שיעור מן התורה. ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים. ואין חייב בראשית הגז עד שיגזוז חמש צאן, ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות מי''ב סלע, שאם היתה גיזת אחת מהן פחות מי''ב סלע אע''פ שחמשתן גוזזות יותר מס' סלעים הרי זה פטור:. בעליו קודם שנתנו:. מליתנו עוד. דקנייה בשינוי, והוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן, דפטור {ט}:. אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:. כשהוא מחובר לצאן, פטור. דגז צאנך כתיב, והאי צאן לאו דידיה הוא, ואצאן קפיד רחמנא ולאו אגיזין דידיה:. דאמר ליה לוקח מתנה דכהן גבך היא {י}:. דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך:. לא שחורות ולא לבנות:. הלוקח נותן לעצמו על מה שלקח, והמוכר נותן לעצמו על מה ששייר אצלו. דגיזת הלבנות טובה משל שחופות {יא}: וכן זכרים ונקבות גיזת הזכרים קשה והאי דנקבות רכיך:

{ו} שם המין הוא: {ז} מאה זוז, כ''ה סלעים. הרי מנה ופרס, ל''ז וחצי. וה' פעמים ל''ז וחצי קפ''ז וחצי: {ח} . מפרש בגמרא, דלאו ארישא קאי אדקתני בכל שהן, אלא מלתא באנפי נפשה היא בישראל שיש לו גיזין הרבה דחלק ששים שבהן יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה: {ט} דהקונה בשינוי לא קנה אלא לענין שאין מחזיר גוף הגזילה, אבל מ''מ צריך להחזיר לו דמים, הכא פטור. מאי טעמא, אב''א דכתיב זה (דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין). ואב''א משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין. גמרא: {י} לא זבין המתנות, כדתנן משנה ג' פרק דלעיל, לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. גמרא: {יא} טובה קמ''ל דיקנה מן הלוקח כשיעור השחופין או הזכרים ויתן לכהן. גמרא. ועתוי''ט: