. דכתיב (ויקרא ז') על חלות לחם חמץ:. דכתיב (שם כ''ג) חמץ תאפינה:. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור, שהיה לש מן הסולת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסולת ומתחמץ מאליו וממנו מחמץ השאר, שממקום אחר לא היה יכול להביא שלא תהא מנחה יתירה:. שאינה מחמצת יפה. לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:. שמחומץ יפה מתוך ביתו, ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סולת:. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי עם מעט מים, אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יותר, לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו. ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה, נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא עשרון חסר, שאם לא בשביל המים לא יהיה מלא. והלכה כר' יהודה:

{א} כו'. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות, דאקרי מנחה שנאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה'. אבל לחמי תודה אמרינן בגמרא דלא אקרי מנחה ומכל מקום ניחא לאשמועינן דינא. תוספ': {ב} . בדל''ת גרס ופירוש לשון הוצאה. כמו החודש אשר בדא מלבו. תוספ':

. ארישא קאי דקתני ומשתמרות שלא יחמיצו, וקודם קמיצה משתעי. ושייריה ילפינן מקרא אחרינא דכתיב (שם ו,) לא תאפה חמץ חלקם, אף חלקם של כהנים שהם שיירי המנחה שנשארו מן הקומץ, אף זו לא תאפה חמץ. ובחמץ דוקא הוזהרו על השיריים, אבל מותר ללוש אותם בדבש ולטגנן בו {ד}:. שמתעסק בה בידים אחר לישה. וחייבין על כל אחת ואחת, לפי שנאמר לא תעשה חמץ, יכול לא יהא חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא תאפה, אפייה בכלל היתה ולמה יצאת {ה} להקיש אליה, מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה, לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. וקיטוף הוא שמחליק פניה במים ואע''ג דלא מחזי כל כך מעשה:

{ג} . אע''ג דפושרין מחמיצין הואיל ולישתן ואפייתן מבפנים בעזרה אנשי פנים זריזין: {ד} בקומץ, הא כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו: {ה} לחלק איצטריך, א''כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ, מאי לא תאפה חמץ חלקם, ש''מ תרתי. גמרא:

. המתנדב מנחה סתם, מביא סולת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא קודם אפייה. ובדידה כתיב שמן ולבונה, וכל הני אחריני גמרי ממנחת סולת דכתיב בה נפש, דמשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה:. למנחת מאפה תנור קרי החלות והרקיקין. דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי:. כהן שהתנדב אחת מחמשת מנחות הללו:. מנחת חביתין:. מתנדב מנחה, כדילפינן מאיש איש, מלמד שהנכרים מביאין נדרים ונדבות כישראל:. אשה שהתנדבה מנחה:. לא בעי לבונה, דשמן נאמר בה ולא לבונה:. כתיב ביה (ויקרא כ''ד) ונתת על המערכת לבונה זכה, ולא כתיב ביה שמן:. של עצרת, לא הוזכר בהן לא שמן ולא לבונה:. בהדיא כתיב בהו (שם ה') לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

{ו} . בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב ואם תקריב מנחת בכורים, והיא מנחת העומר. רש''י:

. אם נתנו על מנחת חוטא או על מנחת קנאות {ז}:. שיש בו שמן:. של מנחת חוטא {ט}:. ולא אמרינן הרי עבר על מה שכתוב בתורה לא ישים עליה שמן, שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת או לתוך הקמח {י}:

{ז} כתיב לאו. משא''כ באינך: {ח} . בגמרא יליף ליה: {ט} לשון רש''י. וחדא חדא מתרי תרי נקטי. דה''ה לבונה, וה''ה על מנחת קנאות: {י} , מדכתיב עליה, משמע בגופה. פירש''י עד שיעריב כו':

. בחודה של קרן דרומית מערבית, כדכתיב (שם ב') והגישה אל המזבח:. מנחת מאפה תנור:. שהיא כולה כליל:. להתיר השיריים מן המנחה לכהנים, אין בהן הגשה. ואין הלכה כר''ש:

{יא} . מפרש פלוגתתן בדרשא דקראי: {יב} . ובברייתא מסיים, שאין מהן לכהנים. ואיכא בינייהו מנחת כהן חוטא דנקמצת לר''ש. וקצת קשה נמי דבמתניתין לא הו''ל למתני מנחת כהנים סתמא, אלא הול''ל דשל נדבה. ועוד קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספ' דקמיצה לאו לטעמא נקטיה, אלא לכללא בעלמא, לאשמעינן ב' הלחם ולחם הפנים ומנחת כהנים וכהן משיח. אבל לאו למידק הא כל שיש כו', דהאיכא מנחת חוטא:

. כתיב בהו והניף:. גרסינן. כלומר, דשמעינן ליה בעלמא דאמר ביכורים טעונים תנופה {יג} והלכה כמותו:. בהדיא כתיב בהו (ויקרא י,) שוק התרומה וחוה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף:. טעונים תנופה:. מפרש בגמרא דהכי קאמר, אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה בישראל, אבל לא בידי נשים, דהכי תניא, בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין, בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל מניפות {יד}:. הבאים בגלל הלחם. כתיב בהו (שם כ''ג) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים, ולא על ממש, אלא סמוך להם {טז}, כבשים בצד הלחם, כדברי רבי בברייתא. וכן הלכה:. [במילואים] (שמות כ''ט) אשר הונף ואשר הורם, ומהונף והורם דמילואים ילפינן שאר תנופות. תנופה, מוליך ומביא. תרומה, מעלה ומוריד:. כלומר, אף במזרח של מזבח {יז} יכול להניף, וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל:. בתחלה מניף ואחר כך מגיש. ובמנחת העומר ובמנחת קנאות איירי דטעונות תנופה והגשה, וכתיב במנחת קנאות (במדבר ה') והניף את המנחה לפני ה', והדר והקריב אותה אל המזבח:

{יג} בפירוש הר''ב במ''ד פ''ב דבכורים. ועתוי''ט: {יד} כהן לחודיה:. {טו} על כו'. ויליף בגמרא בברייתא ממילואים: {טז} לטעמיה דדרש ונתת על המערכת לבונה זכה, בסמוך כ, י': {יז} יליף לה. ועתוי''ט:

. שלמי יחיד, ושלמי צבור שהם כבשי עצרת, ואשם מצורע. שלשה מינים הללו טעונים בין שלשתן שלש מצות, סמיכה, תנופה חיים, תנופה שחוטים:. מצות מן השלש יש בכל מין ומין, והשלישית אין בהם. דאין בכל מין אלא שתים:. כתיב בהו סמיכה בויקרא:. בחזה ושוק שלהן, בצו את אהרן:. כתיב בהו תנופה חיים, והניף הכהן אותם דהיינו חיים, ותנופה שחוטים, בחזה ושוק שלהן, דילפינן (מקדשי) [צ''ל משלמי] יחיד. אבל סמיכה לא בעו, דהלכתא גמירי לה דאין בכל קרבנות צבור אלא שתי סמיכות בלבד, סמיכה של שעיר המשתלח ושל פר העלם דבר של צבור:. כתיב ביה תנופה חי, כדכתיב והניף הכהן אותם, בפרשת זאת תהיה. וסמיכה, דאי אפשר לקרבן יחיד שלא יסמוך ידו על ראש קרבנו:. דמיעט רחמנא גבי שלמי יחיד, (ויקרא ז') את החזה להניף אותו. אותו, למעוטי אשם של מצורע שאינו טעון תנופה שחוט:

{יח} כו'. אלו העיקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר''ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הר''מ:

. דכתיב (ויקרא ז') וכל נעשה במרחשת, בתוכה משמע, אלמא יש לה תוך:. שהשמן נע ונד בתוכה. לשון הרומש על הארץ דמתרגמינן דרחיש. ויש שגורסין ומעשיה רכין, כלומר שלישתה רכה:. דכתיב (שם) על מחבת, משמע עליה ולא בתוכה, אלמא אין לה תוך:. שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה. כמו צף על פני המים:. שהעיסה שמטגנים בה לישתה קשה כדי שלא תשפך לחוץ, שהרי הכלי אין לו שפה:

{יט} לה כו' גמרא גמירא לה. גמרא:

. מקום שפיתת קדירה אחת. ופעמים שמסיקים אותו ואופין בו עיסה:. טוול''ש בלע''ז. עשויין מחרס ומסיקין אותן בכבשן:. כמין גומא העשויה בקרקע וטוחה בטיט ומסיקין אש בתוכה עד שתתלבן ואופים בה עיסה:. דכופח מין תנור הוא. ואין הלכה כר' יהודה:. כתיבי בה חלות ורקיקים:. דכל מנחות באות עשר עשר, וזה לא יביא חמש חלות וחמש רקיקין, אלא או הכל חלות או הכל רקיקין:. ששניהם כתובים במנחה אחת, הלכך יכול להביא מחצה ממין זה ומחצה ממין זה. ואין הלכה כר''ש:

{כ} מתיר. בגמרא דפליגי בדרשי דקראי: