דם חטאת. טעון כבוס. כדכתיב (ויקרא ז') ואשר יזה מדמה וגו' תכבס במקום קדוש: שנאמר במקום קדוש תאכל. ובההוא ענינא כתיב: ואחד הפנימית. שדמן טעון הזיה בפנים שאינן נאכלות: שנאמר תורת החטאת. ברישא דההוא ענינא כתיב: תורה אחת לכל החטאות. ודוקא חטאת בהמה. אבל דם חטאת העוף אינו טעון כבוס, דבההוא ענינא תשחט החטאת כתיב, פרט לחטאת העוף שאינה נשחטת {ב}:

{א} . הוא בז' סממנים שמעבירין על הכתם. כמ''ש הר''מ. ת''ח: {ב} דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה, הא איכא מיעוטא זאת, ומרבה אני הנשרפים דדמיא לנאכלת, שכן היא בהמה ושחיטה כמותה ובצפון וכלי וקרן ואצבע ותודה ואשים כמותה, ומוציא אני עוף דלא דמיא אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:

אין דמה טעון כבוס. דכתיב אשר יזה מדמה, מדם כשרה ולא מדם פסולה: שעת הכושר. לזריקה: שלנה. שלן דמה: ושקבלו פסולין. גרסינן. ולא גרסינן ושזרקו, דהא אפילו חטאת כשרה שניתז דמה על גבי הבגד לאחר זריקת הדם אינו טעון כיבוס, כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה {ד}:

{ג} כו'. דתרי מיעוטא כתיבי, כתיב מדמה, וכתיב אותה. בתריה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב בקרא כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא: {ד} התוספ' כתבו פ''ה. או זרקו. אע''ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו', אצטריך לאשמעינן בפסולין, למימר דדם דחוי הוא, ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ותרוק דפסול אותו שירים. ע''כ. ובריש פרק קמא דמעילה פירש הר''ב דאין עושה שיריים אלא הטמא. וגם הר''נ גורס וזרקו:

נתז מן הצואר. של בהמה על הבגד, אינו טעון כבוס. דכתיב אשר יזה, לא אמרתי אלא בראוי להזאה: מן הקרן. של מזבח: ומן היסוד. מן השיריים הראויים לישפך על היסוד, ואע''פ שלא נשפכו עדיין. דמאחר שניתן מתן דמה אין שיריים טעונים כבוס, דכתיב אשר יזה, פרט לזה שכבר הוזה מדמה: אלא הדם שנתקבל בכלי. מה טעם קאמר, מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כבוס, לפי שאין טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי: וראוי להזאה. למעוטי קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה ואח''כ ערבן, דלא קדשי ואין טעונין כבוס: עד שלא הופשט אין טעון כבוס. דכתיב על הבגד, מה בגד הראוי לקבל טומאה, דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לכלי כמות שהוא, אף כל הראוי לקבל טומאה, ועד שלא הופשט אינו ראוי לקבל טומאה, ומשהופשט הוי ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לעשות אותו מכסה למרכבה או לכסות בו את המטה ואינו צריך קיצוע: אף משהופשט. כל זמן שלא נתקן להיות כלי: אין טעון כבוס. דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה: אלא מקום הדם. ולא כל הבגד: וראוי לקבל טומאה. ואע''פ שמחוסר מחשבה. ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה. וסתמא כר' יהודה, וכן הלכה: וראוי לכבוס. למעוטי כלי עץ. דאע''ג דמקבל טומאה הוא אינו ראוי לכבוס, דבר גרידה הוא ולא בר כבוס:

{ה} . יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:

במקום קדוש. בעזרה: ושבירת כלי חרס במקום קדוש. דבתר דכתיב תכבס במקום קדוש, כתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אתקש שבירת כלי חרס לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירת כלי חרס במקום קדוש: זה חומר. אכבוס קאי {ז}:

{ו} כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ''מ, דכיון דכתיב וי''ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי: {ז} . וכ''כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה''ה לכל הקדשים. ע''כ. ותמהני דא''כ כי תנן לקמן מ''ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר''מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס: {ח} קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:

בגד. שנתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים: נטמא חוץ לקלעים. לאחר שיצא. ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה: קורעו. ברובו. וטהור מטומאה: ונכנס ומכבסו במקום קדוש. ואע''ג דבגד שנטמא וקרעו ברובו עדיין הוא בטומאתו מדרבנן עד שלא ישאר בחבורו כדי רוחב סודר, הכא שרי להכניסו לעזרה כדי לקיים בו מצות כבוס, כיון דמדאורייתא כשנקרע רובו טהור {ט}: נוקבו. לטהרו מטומאתו. ודוקא נקב כשיעור שורש קטן {י} דבזה טהר מטומאתו ועדיין כלי הוא ומקיים בו מצור שבירה במקיש, אכל אם ניקב נקב גדול, דיצא מתורת כלי, שוב אינו נכנס, ושוברו, דרחמנא אמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, בשעת שבירה יהיה כלי, והאי בשעת שבירה לא הוי כלי:

{ט} . מ''ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע''ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ': {י} דהא דתנן [במסכת כלים פ''ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':

פוחתו. דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא אלא בנקב גדול. ומיהו אחר שפחתו. מקיש עליו בקורנס ומחברו כדי שיחזור שם כלי עליו. דבשעת מריקה צריך שיהיה כלי {יב}:

{יא} . אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר''מ: {יב} התוספ', דא''כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה''נ בכלי כו'. אלא ה''פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:

ואחד שעירה לתוכו רותח. מדכתיב (ויקרא ז') ובלי חרס אשר תבושל בי ישבר. דסמך ישבר אצל בו, ולא כתיב ואם בכלי חרש תבושל ישבר, למדרש, אם נבלע בו מכל מקום ישבר: קדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה. מודה ר' שמעון דבעו הגעלה ברותחין, שהרי הטעם הבלוע נעשה נותר ופולטו לאחר זמן בהיתר אם לא יגעילנו. ומתורת מריקה ושטיפה הוא דממעט ר' שמעון לקדשים קלים, דמריקה ושטיפה דקדשי קדשים צריך שיהיה במים ולא ביין ולא במזוג {יד}, ואם בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי {טו}, וצריכים מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ואילו קדשים קלים לר' שמעון מגעילן אפילו ביין ואפילו במזוג רותחים, דלא קפדינא אלא להגעיל איסור הנבלע, ואין צריך להגעיל אלא מקום הבשול בלבד {טז}, ואחר ההגעלה אין צריך שטיפה בצונן, דכל הנך גזירת הכתוב נינהו בחטאת ובקדשי קדשים, ולא בקדשים קלים. ואין הלכה כר' שמעון. דדוקא תרומה ממעטינן מכל הני דאמרן דכתיב יאכל אותה, ותניא, אותה פרט לתרומה {יז} שאין לה תורת מריקה ושטיפה כקדשים. אבל קדשים קלים שוין הן לקדשי קדשים לכל תורת מריקה ושטיפה. ובפירוש מריקה ושטיפה נחלקו תנאים בברייתא, יש שאומר מריקה הגעלה בחמין ושטיפה בצונן. ויש מי שאומר מריקה ושטיפה שתיהן בצונן לבתר הגעלה, כדתנן לקמן בסמוך, אלא שמריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס, שזה מבחוץ וזה מבפנים, כלומר שטיפה מבחוץ ומריקה מבפנים. והלכה כדברי האומר מריקה בחמין ושטיפה בצונן: יבשל בו [את] כל הרגל. בלא מריקה ושטיפה, ולבסוף ימרוק וישטוף. לפי שכל יום נעשה גיעול לחבירו, דמתוך ששלמים מרובים ברגל אין בלוע שלהן נעשה נותר, שהרי זמן שלמים לשני ימים {יח}, וכי מבשל ביה שלמים האידנא והדר מבשל ביה שלמים למחר משלמים שנשחטו ביום המחרת, פולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונות, נמצא שאינו בא לידי נותר: וחכמים אומרים עד זמן אכילה. שלא יהא בין סוף הבשול לתחלת מריקה ושטיפה אלא זמן אכילה בלבד ולא יותר מזה {יט}. דכתיב ומורק ושוטף, וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה, ולמה סמכן הכתוב, לומר לך שממתין זמן אכילה בלבד והדר עביד ליה מריקה ושטיפה בו ביום מיד. והלכה כחכמים: האסכלה. גראדיל''א בלע''ז. והיא עשויה כעין שבכה וצולין עליו צלי: מגעילן. בחמין:

{יג} כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר''מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש''י והר''ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה''ה לשבירה: {יד} ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש''י: {טו} קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא: {טז} . וצ''ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא''כ לר''ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו: {יז} למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ''ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור''ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי''ט: {יח} כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש''י. ועתוי''ט: {יט} זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש''י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר''ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ''ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי''ט: {כ} . מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ''א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש''י. ולפ''ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר''מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו במריקת הכוס כו' ר''ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי''ט: {כא} . שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר''ל להסיר ההגעלה. הר''מ:

הרי הקלים נאכלין כחמורים ואינן טעונין מריקה. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אם יש בהן בנותן טעם הרי קלים נאכלים כחמורים לפנים מן הקלעים ליום ולילה וטעונים מריקה ושטיפה ופוסלים במגע. אין בהן בנותן טעם אין הקלים נאכלים כחמורים ואין בהן מריקה ושטיפה ואין פוסלים במגע. ומתניתין ר' שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה, הלכך כשלא נתנו טעם קדשי קדשים בקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה: רקיק. פסול, שנגע ברקיק כשר, ובלע הכשר מן הפסול:

{כב} כו'. ענין פוסלים במגע, שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה. לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואמרו יקדש להיות כמוה, כיצד, אם פסולה תפסל, ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע''מ שתהיה שם בליעה כו'. ת''ל בבשרה, עד שיבלע. שאר קדשים מנין ת''ל זאת התורה לעולה כו'. הר''מ: