. היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גבי הסיד או הטיט שבעלייה להשוות הסדקים:. מלמעלה למטה:. ממטה למעלה:. דכתיב (במדבר ל''ה) ויפל עליו, עד שיהא דרך נפילה {ג}. וכל, לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עלייה {ד}:. מבית יד שהוא תקוע בו:. רבי סבר ונשל הברזל מן העץ זה עץ המתבקע, ולא עצו שהוא תקוע בו {ה}. ורבנן סברי מן העץ, מעצו שהוא תקוע בו. והלכה כחכמים. דעץ המתבקע כח כחו הוא {ז}, וע''י כח כחו אינו גולה:

{א} . ולא תני נפסק החנ:. ונראה לי דנפילה פירוש שנשמט מידו. ולכך לא ר''ל ונפסק דא''כ לא אתיא כרבי דאמר לקמן נפסק אינו גולה. תוספ': {ב} . לא זו אף זו קתני. לא זו מעגל דודאי יש לחייבו גלות, דלמא לא נזהר, אלא אף משלשל חבית דשפיר מוזהר שלא ישבר חביתו, אם נפל והרג חייב. ועוד דלא זו אלא אף יורד בסולם דטפ. מוזהר כדי שלא יפול, אם הרג חייב. תוספ': {ג} הטעים הטעם יפה, שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה, והואיל ולא זרז עצמו ותקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. אבל דרך עלייה אין זה הדבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא והוא כמו אנוס: {ד} הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח, ובהשפלתו הרג. דלא תימא הואיל וצורך עלייה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל. רש''י. וכשהרג בעלייתו לאחוריו, פטור. והיינו דתנן שלא בדרך ירידתו אינו גולה: {ה} בתוי''ט שהאריך בטעם פלוגתתן בקרא ע''פ הדקדוק: {ו} העץ כו' יצא קיסם וניתז למרחוק והרג. רש''י: {ז} ורבי סבר דהאי לאו כח כחו הוא. ועתוי''ט:

. ואע''ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה {ח}, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:. דכתיב (דברים י''ט) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:. דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:. דמצוה קא עביד:

{ח} וזרק בה ביום. אבל באשפה שאינה עשויה להפנות בה אף בלילה וזרק בה בלילה ומקרי ויתיב כו', אנוס הוא. דלית ליה לאסוקי אדעתיה דמקרי ויתיב כיון שאינה עשויה ליפנות כלל. תוספ': {ט} . נמצא בכתוב מי האיש הלזה. ובירושלמי (וכן בבבלי. הרמ''ז) גרס הלה: {י} . איצטריך למתני ולמזיק, דלא תימא שאם יש למזיק גם כן רשות ליכנס דפטור, משום דעל הניזק להרחיק ולשמור את עצמו מן הנזק כשיודע שיש להלה גם כן רשות ליכנס: {יא} בנו. להטותו לדרך אחרת. רש''י: {יב} ב''ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות. ולשון הר''א, שליח ב''ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו. והר''מ כתב שהכה את הנמנע לבוא לדין והמיתו בשגגה:

. כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות {יג}:. ואפילו עבד או כותי:. שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג {יד}:. דכתיב (במדבר ל''ה) בלא ראות, פרט לסומא {טז}:. בלא ראות לרבות את הסומא {יז}. ואין הלכה כר''מ:. כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר' יוסי ברבי יהודה ולא כר' שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:

{יג} נמי כתיב יסר בנך ויניחך. ואומנות הא תנן בסוף קדושין לעולם ילמד את בנו כו': {יד} והיו לכם הערים למקלט, לכם למקלט ולא לגרים. גמרא. והא דנהרג, משום דקיי''ל דבן נח א''צ התראה, אלא אזהרתו זו היא מיתתו. ומסיים הר''מ, אבל ישראל שהרגו גולה ע''כ. ומתניתין ה''ק, הכל כו'. כלומר אית בתו תרתי שבין הוא ההורג או הנהרג יש כאן גלות, חוץ מע''י גר תושב שאע''פ שאם ישראל הרגו גולה, מ''מ אם הוא הרג לישראל אינו גולה אלא נהרג. כן נראה לי. וכן משמע בגמרא שההוא על ידי, לאו כגוונא דאינך הוא. ועתוי''ט: {טו} כו'. ועל ידו מיהא גולה. דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים. גמרא: {טז} כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר, פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום. רש''י: {יז} דבלא ראות רבוייא הוא. אלא הכא מפרשינן בגמרא, בלא ראות למעט, בלא דעת למעט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועתוי''ט: {יח} . כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו. רש''י. ובגמרא, והא לא אתרו ביה כו', ומשני ר' יוסי בר יהודה היא דס''ל התראה לא נתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד: {יט} כו'. כיצד, אמר רבי שמעון יש שונא כו'. נפסק גולה, נשמט אינו גולה. פירש''י נפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא, שנשאר האגד בידו. ונשמט, דומיא דמן העץ המתבקע, שלא נשאר בידו כלום:

. ומ''ב עיר של לוים נמי כולן קולטות {כ} אלא שאלו שש {כא} ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת, קולטות. ושנים וארבעים עיר, לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות, ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:

{כ} ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, וכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב זו לזו לקלוט. הר''מ. ועתוי''ט: {כא} . לתרוצי דלא תנן אלא שש. ועתוי''ט: {כב} היו כו'. ומפני. מה הבדילם משה, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. גמרא:

. שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים {כג}, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:. מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו {כד}:. אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו {כה}. ואין הלכה כר' מאיר:

{כג} מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט. היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמרא. מאי קרא, תכין לך הדרך, עשה הכנה לדרך: {כד} . והיינו דכתב הר''מ, כשמשיבין אותו מוסרים לו כו' כדתנן לקמן. ולא מפרש לה דכשמקדימין כו' כדלקמן שמוסרים לו, משום דאי בתחלת הניסה האיך יוכלו להחליט ולומר בשגגה, דלמא לא היא: {כה} הר''מ. ולדבריהם לא גרסינן אף. וכן הוא בברייתא. ותו התם, אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש''י דברים שאינם נעשים ע''י אדם נעשים ומתקבלים ע''י הרבה שלוחים:

. שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמונה בגדים:. שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו {כט}. במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר, אע''פ שהאחר חי. דשלש פעמים כהן גדול כתיב בפרשה:. דקרא אחרינא כתיב (במדבר ל''ה) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ורבנן, כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה {ל}. והלכה כחכמים:. והם פשעו {לא}, שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו:. לגלות. דמשנגמר דינו ועומד לגלות כאילו גלה {לב}:

{כו} יוסי בר יהודה אומר. הכא נראה לי דשנאו בלשון פלוגתא, שרבינו הקדוש מחבר המשניות רומז בזה שהוא עצמו חולק עליו בזה, וכדאיתא בברייתא, רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד מזיד ואחד שוגג קולטות, והן אינן יודעין כו' במזיד אינן קולטות: {כז} . תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו, זהו, אחד שוגג ואחד מזיד כו'. ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס כו', משמע אם הרגו בכוונה ינוס. וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו'. רש''י: {כח} . פטרוהו. בברייתא מביא קראי עלייהו: {כט} כהן חוזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחתו. רש''י: {ל} חד מהנך הוא. גמרא: {לא} לאו הכי, מאי איכפת בקללתם, והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. גמרא: {לב} מאי סברא היא זו לומר כן לקולא כו. ובגמרא אמרינן בטעמא דאינו גולה, דמיתת כהן מכפרה. ופירשו התוספ', שהרי אילו גלה יום אחד ומת כהן גדול הוא חוזר, ואילו לא מת אפילו שהה כמה שנים אינו חוזר. שמע מינה דמיתת כהן מכפרת מגלות. ע''כ. והוי ק''ו, ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה: {לג} שני. בגמרא יליף ליה מקרא. וטעמא, דהו''ל לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות. רש''י. ועתוי''ט:

. שלא היה כהן גדול בעולם:. כגון לעדות החודש:. חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר' עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו {לח}:. בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:

{לד} כו'. ובתרווייהו לא היה שם כהן גדול אחר. הר''מ: {לה} . עד מות כהן גדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה, כדתנן בסמוך. הר''מ: {לו} . יליף לה בגמרא מקרא: {לז} . דכתיב ורצח גואל הדם, ולא כתיב אם רצח. ורע''א רשות כו', מי כתיב ירצח. גמרא: {לח} טעמא בגמרא, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה: {לט} העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכונה לשכונה בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש''י. ובגמרא ילפינן ליה מקרא: {מ} לוי. שהוא מיושבי העיר ולא גלה לשם ורשאי לצאת מן העיר. רש''י:

. בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה''ב שהוא דר בו:. ואין הלכה כר' מאיר. ודוקא במ''ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה''ב:. דכתיב (ויקרא כ''ה) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו {מה}. ואין הלכה כר''י {מו}:

{מא} לי דסריך בלישנא דפ''ו דשביעית: {מב} . כלומר דבור בעלמא: {מג} בגמרא פליגי בדרשי דקראי. וכן בפלוגתא דבסמוד: {מד} . אם היה נשיא או ראש בית אב, חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול. רש''י: {מה} לן כל שררה שבקרב ישראל הזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. ועתוי''ט: {מו} , דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והר''מ פסק בשניהם כר' מאיר: