משנה - סנהדרין-פרק יפרק י - משנה א
כָּל {א} יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ {ב} נֵצֶר מַטָעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה {ג}, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה {ה} וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:
. אפילו אלו שנתחייבו מיתה בב''ד מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא האמור כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים, שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים, כחמה וכלבנה וככוכבים, כדמייתי בגמרא בהאי פרקא, מתים שעתידים לחיות אין חוזרין לעפרן. והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואע''פ שיש בו גוף וגויה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה. ומפני שאין כל ישראל שוין בו, אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפני קטנו, משום הכי קתני יש להם חלק:. בגמרא קאמר, וכל כך למה, תנא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ומכאן אני מוכיח שעולם הבא האמור במשנה זו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה, אלא העולם של תחיית המתים כדפרישית:. שמבזה תלמידי חכמים. וכל שכן המבזה התורה עצמה:. ספרי מינים, כגון ספרי אריסט''ו היוני וחביריו {ד}. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד:. וברוקק בלבד הוא דאין לו חלק לעולם הבא, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:. של ארבע אותיות כמו שהוא נכתב:
{א} . ועתוי''ט שהאריך בסידורו של פרק זה לפרק אלו הן הנחנקין: {ב} . זו משל, כלומר ארץ החיים, והיא העולם הבא. הר''מ: {ג} כו'. שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה. ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא כופר תוא. הואיל ועוקר שיש תחית המתים מן התורה מה לו ולאמונתו, ובי מהיכן הוא יודע, הלכך כופר גמור הוא. רש''י: {ד} כהן גדול פ''ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ: {ה} . נ''ל דרבותא הוא אף שיש מכה שאין בה חולי כל הגוף. וכ''ש כשחולה כל גופו:
פרק י - משנה ב
שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם {ו}, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם {ז}, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי:
. אע''פ שגדולים וחכמים היו. אין להם חלק לעוה''ב:. ואע''ג דבלעם מאומות העולם הוה, ואנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא תנן, משום דקיימא לן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה''ב, אשמועינן דבלעם לאו מחסידי אומות העולם הוא:
{ו} כו'. בגמרא יליף להו מקראי: {ז} כו'. בגמרא יליף להו מקראי, לבד מאחיתופל דלא אתפרש בגמרא. ונ''ל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ודרשוהו בגמרא על דואג ואחיתופל, מכלל דשוים הם. ועתוי''ט:
פרק י - משנה ג
דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין {ח}, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, (לֹא דִין וְלֹא רוּחַ). דּוֹר הַפְלָגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָאִים לַה' מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין {ט}. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ {י} אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל {יא}. וְחַטָאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. (מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא). דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וְתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב) יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים {יב} אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר {יג}, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם {יד} אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר {טו}, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן:
. שאין עומדים בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק:. שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כ''ד) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שם) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית:. ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, לא כולן חזרו אלא מקצתן:
{ח} . לעוה''ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי ולא בדין שאחר המות, שכן פירש''י לקמן אבל עומדין בעדת רשעים, שחיין ונדונין: {ט} כו'. משום דלית בהו שום מעוטא ודור הפלגה נמי עומדין בדין ולא הוצרך למיתנייהו. ודנקט לה הכא משום ר' נחמיה: {י} ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום. ובחדא פליג. רש''י: {יא} המבול. דכתיב כי רבה רעת האדם. חטאים, אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד: {יב} השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי. מדי. רש''י: {יג} כו'. לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. רש''י. כדמוכחי קראי בסוף יחזקאל. ועיין תוספות י''ט: {יד} : שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת. והיינו י' השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמ' שהוליכם למדינות אפריק''א. אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם. רש''י: {טו} . בבקר, ובצהרים מאיר. א''נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר. אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעוה''ב. רש''י:
פרק י - משנה ד
אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא {טז}, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם. וְאֵנָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים {יז}. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כַיְּחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד {יח}. זֶה חֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרֻבִּים, שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד:
. בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין:. דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת:. דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו:. של עיר. דכתיב יושבי עירם, דמשמע ישובה של עיר דהיינו רובה:. שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט:. אנשי עיר הנדחת:. שהיו מרבים להם בתי דינין {יט}, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול {כ} וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט:
{טז} להם כו'. ומ''ש משאר מחויבי ב''ד שיש להם חלק כו' כמ''ש הר''ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע''ש בהר''ב והתם על כל הרוגי ב''ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה''מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי''ט: {יז} כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא: {יח} עדים. ילפינן לה בגמרא: {יט} משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ''ו מ''ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש''י: {כ} בפ''ק מ''ה:
פרק י - משנה ה
(שם) הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ'. הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ. (שם) הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב, מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים {כב} שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין {כג}, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין:
. שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום {כא}, הוי להו בכלל יושבי עירם:. אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו, וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המועט לעשות רוב, הרי אלו מצילין, שאין ממונן אבד אלא נדונין כיחידים. והוא הדין דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת, אם הודחו עמם לעשותם רוב, אלא דתנא אזכותא קא מהדר. ועוד דהא פסיקא ליה טפי, דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהיו נדחין עמהן:
{כא} , ורמינהו, וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר יב''ח, אמר רבא לא קשיא, הא למהוי כבני מתא לתת לצרכי העיר, הא למיהוי מיתבי מתא סגי בשלשים יום, קרינן בהו את יושבי העיר ההיא: {כב} כו'. והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה. הר''מ: {כג} . בגמרא, אותה, פרט לנכסי צדיקים שחוצה לה. כל, לרבות שבתוכה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכם, ממונם, לפיכך ממונם אבד. גמרא. ועתוי''ט ות''ח:
פרק י - משנה ו
(שֶׁנֶּאֱמַר) (דברים יג) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ'. אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב {כד}. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. (שֶׁנֶּאֱמַר) (שם) וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ. שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ {כה}, וּתְרוּמוֹת יִרְקָבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ {כח}. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. (שם) וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם (לֹא תִבָּנֶה עוֹד), לֹא תֵעָשֶׂה (אֲפִלּוּ) גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. (שם) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים {כט} בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם:
. אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:. פלטיא גדולה:. כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:. בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת {כו}:. אע''ג דממון ישראל הוא {כז} שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:. אמר רבי שמעון וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך:. דעוד, לגמרי משמע:. בישוב בתים:. והלכה כר''ע:
{כד} כו'. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא: {כה} אם הם בדק הבית: {כו} שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. הר''מ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו דאותן הן דבדק חבית שאין להם אלא קדושת דמים. ועתוי''ט, ות''ח: {כז} דקיי''ל הכי, אלא אפילו למאן דאמר דממון ישראל הוא קאמר: {כח} . ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה, משום דמע''ש וכן כתבי הקודש הכל מותרין ונהנין בהן, חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שאין כן תרומה דליתא אלא לכהנים, וכהנים זריזין הן ולא יהנו ממנה: {כט} . מאן רשעים גנבי. גמרא דף קי''ג: