. באריסות, למחצה לשליש ולרביע. או בחבירות, כך וכך כורין לשנה:. אחר הקצירה או העקירה, כדי להפוך שרשים של עשבים רעים שבה וימותו:. המעמידים את הגפנים:. מה טעם אמר, מה טעם חולקים בקנים, לפי ששניהם מספקים את הקנים החדשים בבל שנה:

{א} . דלשניהם יש קפידא. דאם המקבל רוצה לעקור במקום שנהגו לקצור, יכול בעל הקרקע לומר בעינא דתתזבל ארעאי מהקש שישאר בו אחר הקציר ואם בעל קרקע רוצה לעקור יאמר המקבל לא מצינא דאטרח שהקצירה נוחה. וכשהמנהג לעקור והמקבל רוצה לקצור, יאמר בעל הקרקע בעינא דתינקר ארעאי. ואם הבעל הקרקע רוצה לקצרו, יאמר המקבל בעינא לקושש הקש לבהמותי. גמרא. ועתוי''ט: {ב} . פשיטא, לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש. מהו דתימא מצי א''ל האי דנכישנא אדעתא דלא כרבינא לה, קמ''ל דאבעי ליה לפרושי ליה. גמרא: {ג} . לאתויי הא דת''ר מקום שנהגו להשכיר אילנות ע''ג קרקע, שיטול האריס חלקו בפירות האילן. אע''פ שאינו טורח בהן שאינן צריכין לעבודה. משכירין. כלומר מסתמא הם מושכרין. וקמ''ל דאע''ג דכ''ע נותנים קרקע לאריס ע''מ שיקחו הן שליש ואריס ב' חלקים. ואזיל איהו ויהיב בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרא לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות. קמ''ל דאבעי ליה לפרושי ליה. גמרא: {ד} . ליתא אלא בקבלנות. דאי בחכירות. לא שייכא חלוקה. רש''י: {ה} . אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן. והנשאר בארץ קרוי קש [ועיין סוף פרק י''ז דכלים]. ועתוי''ט:

. קרקע יבשה שאין די לה מי גשמים:. ובשביל האילן היא חביבה על האריס, שנוטל חלק בפירות בלא טורח:. שבה {ו}. שממנו משקין אותה:. אם קבלה בחבירות כך וכך בורין לשנה {ז}. דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום מעין או אילן טפי לה בחכירותיה:. גלי דעתיה דבשביל שהיא בית השלחין טפי לה וחכרה ממנו {ח}:

{ו} . דאלו יבש הנהר הגדול הוי מכת מדינה דמנכין מחכורו כדתנן במ''ו. גמרא: {ז} . ומשום דמתניתין חכורו תנן, נקטי להו נמי בקבלה בחכירות. אבל בהדיא איתא בגמרא דמתניתין בין בחכירות בין בקבלנות. ועתוי''ט: {ח} . ולישנא דגמרא הכי היא מדקאמר זה, מכלל דקאי בגויה עסקינן. בית השלחין למה ליה למימר, דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא. משמע דלישנא יתירא דבית השלחין דייק. וברי''ף ובר''מ דמזה דייק:

. למחצה לשליש ולרביע {ט}:. שלא חרש בה ולא זרעה:. אעשנה בורה:. ולא אעשה בה פעולה הראויה לה:. כפי מה שהיתה ראויה לעשות אם היתה חרושה וזרועה כראוי:

{ט} . דמאי שמין איכא. חכירתו יתן. רש''י: {י} . דאל''כ פטור. וכלומר שכך רגילים לכתוב ולפיכך אע''פ שלא כתב כמו שכתב דמי. דאי דוקא שכתב פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לא גזים. אלא אשלם במטבא התנה. תוספ':

. לנקות התבואה מעשבים רעים, שמתישים כח הקרקע ומעכבין התבואה מלעלות:. אם יחסר חלקי שהעשבים מכחישין השבלים, אתן לך חכירות כך ובך בורין שפסקתי עמך:

{יא} . ופירוש במקום שאין שם מנהג ידוע שלא לנכש. אבל אם נהגו שלא לנכש הכל הולך אחר המנהג: {יב} . והא ליתא אלא בחכירותא דאי בקבלנות פשיטא מי מצי א''ל מאי אכפת לך. רש''י: {יג} . כלומר אפי' אמר לו באחרונה אני חורש אותה. מצי א''ל שמעלה לפני עשבין ע''י הזרע שנופל מהן לארץ ויצמחו לשנה הבאה. ולזו לא תועיל חרישה. גמרא:

. למחצה לשליש ולרביע כאריס {יד}:. תבואה אלא מעט. ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה כדי טרחו:. לעשות מתבואתה כרי. שיש בו כדי לכסות הרחת שזורים בה התבואה, והוא קרוב לסאתים. חייב לטפל בה בעל כרחו:. אין קצבה זו ראויה שתהיה שדה גדולה בשיעור כרי ושדה קטנה בשיעור כרי. ואינה דומה טיפולה של שדה גדולה לטיפולה של שדה קטנה:. כלומר כשיעור מה שזרע בה {טז}, חייב לטפל בה. ואין הלכה ברבי יהודה:

{יד} . סוף סוף חכורו הוא נותן לו. רש''י: {טו} . מפרש בברייתא שכך כותב לו, אנא איקום ואבור ואזרע ובו' ואיקום כריא קדמך. ונ''ל דלהכי לא תני ליה תנא דידן לאשמעינן דאפילו לא כתב, וכמ''ש לעיל (אות י'): {טז}

. בחכירית כך וכך כורין {יז}:. שאכל חגב, או נשתדפו רוב שדות של אותה מדינה או אותה בקעה:. דאמר לו מזלך גרם:. אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה. שעל המעות לא נגזרה גזירה:

{יז} . רש''י: {יח} . לשון שדפון: {יט} . הכל לפי ההפסד שארעו. הר''מ. ור''ל דאזלינן בתר שדה שלו בין להקל בין להחמיר אם אין לקוי השדות כולן שוות. סמ''ע:

. שהיו החטים שדופות:. עשרה כורים שפסק עמו מחטים שדופות הללו. ולא מצי היאך למימר ליה חטים יפות קא בעינא מינך:

{כ} . דאי בקבלנות פשיטא. דבל אחד זוכה ומתחייב בחלקו. רש''י:

. בחכירות בך ובך שעורים או חטים או מעות {כא}:. שהחטים מבחישות הקרקע [יותר] מן השעורים:. שקשה לקרקע כשזורעים אותה שנה ממין זה ושנה ממין אחר {כב}. ולענין פסק הלכה הכל לפי הקרקע ולפי המקום. אם התנה עמו בדבר שמכחיש הקרקע מעט אינו יכול לשנות ולזרוע דבר שמכחיש הרבה. ואיפכא שרי:

{כא} . והרי הוא נהנה בשינוי של זה. רש''י. מפני שהשבח יהיה מעתה בכיסו והוא טוב לו משישאר אותו שבח עצמו בקרקע. נ''י. והמגיד בשם הרמב''ן כתב דאדרבה בקבלנות לא ישנה שיכול לומר בזו אני רוצה. ועתוי''ט: {כב} . ואם תרענה זה שעורין. נמצא זה מקלקלה רש''י: {כג} . פירש''י שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה. עתוי''ט:

. פחות משבע שנים:. שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה {כד} ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים:. עץ תאנה של יער הוא, וקוצצים ענפיו לקורות הבנין, והם חוזרים וגדלים, ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות. הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה {כה}:

{כד} . דאי בקבלנות, מאי דבעי לזרע שהרי הבעלים חולקים בו. רש''י. כלומר ולכחוש ארעא ולא לכחוש מרא. נ''י. הרמב''ן חולק כדלעיל (אות כא). ועתוי''ט: {כה} . וזה לשון הטור, קוצץ קורת שקמה בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית, קוצצה כשישלימו לה שבע. שהרי יגדל לכשיצא עד שיחזרו לכמו שהיתה כשירד לתוכה:

.אין פירוש למשנה זו

{כו} . כלומר חייב ליתן לו הז' מאות. ואע''פ שאין שנה שביעית שוה לשאר שנים לפירות. מכל מקום שבוע קאמר. ולא תלה השכר לפי השנים כמו בסיפא. נ''י:

. שלאחריו, שנאמר (ויקרא י''ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ''ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס''ה ע''א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת. אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שקיעת החמה. וכי כתיב לא תבא על כרחך {כז} בשכיר לילה תוקמיה, שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו. וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר לילה, דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר:. הכי קאמר, שכיר שעות דיום גובה כל היום, שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה:. שמיטה:. שכלתה שכירותו לבוקר או ביום, גובה כל היום. וכיון ששקעה חמה עובר עליו:. שכלתה שכירותו בלילה:. דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה, ואינו עובר עליו בבוקר {כח} עד למחרת בשקיעת החמה:

{כז} . כלומר וסיפא לא תבא וגו'. ופתח רש''י בלא תבא דסיים: {כח} . משום דאין לילה הולך אחר היום. והיום הולך אחר הלילה כששכירתו נמשך בלילה. ולא דמי לשכיר יום דאתמול שאינו גובה אלא כל הלילה. והך סיפא אתאן לר''ש וס''ל ה''נ בשכיר שעות דרישא. ורישא אתאן כר''י ולצדדין קתני (וכמו שפירש הר''ב) וס''ל נמי הכי בסיפא. וצ''ע על הר''ב והר''מ דהוה להו לפרש כל זה, ודהסיפא אינה הלכה ועוד דלא תקשי רישא לסיפא. ועתוי''ט:

. דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים:. דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו:. נתקו {ל} מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות:. דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני:. משום דבעל הבית טרוד בפועליו {לא} ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית {לב} ושדיוה אשכיר:. אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה ו. מי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין:. שקבל עליו שלא לעבוד ע''ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב:

{כט} . כלומר משום כולה קרא דביומו, דאית ביה עשה דתתן, ולא תעשה דלא תבא וגו': {ל} .: {לא} . נ''י: {לב} . ואפילו היכא דכופר הכל טפי הוה ליה לחיובי לבעל הבית שעליו לשלם. שהרי אם מודה מקצת הוא נשבע. ולפי שהיתה ראויה להיות על בעל הבית. קאמר דשקלוה. תוספ': {לג} . בגמרא. והא קא תבע ליה קמן. ומסיק דיש עדים שתבעו כל זמנו ופירש הרא''ש כגון שכיר יום בסוף הלילה ושכיר לילה בסוף היום. ופריך ולעולם כו' וכי שכיר משהה שכרו כ''כ זמן ארוך. ומסיק אינו נשבע ונוטל אלא למחר בלבד כנגד אותו יום של תביעה, אבל מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה:

. והגיע זמן ולא פרעו:. ליקח ממנו משבון בעל כרחו ואפילו בשוק {לד}, אלא ע''י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב''ד:. אפילו שליח ב''ד {לה} לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו {לו}:. וחובו כנגד שניהם ומשבנו בשניהם:. בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעבב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:. הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב (דברים כ''ד), לו ולא ליורש:. זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:. משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי {מ}, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע:. העליונה רכב. והתחתונה רחים:

{לד} . כדאמרינן בגמרא. תוספ' ונ''י. והסמ''ע כתב דהר''מ והטור סבירא להו דמן התורה עובר אפילו בחוץ. עתוי''ט: {לה} . אלא מה ת''ל והאיש לרבות שליח ב''ד: {לו} . ור''ת מפרש דלא מיירי במשכנו לפרעון אלא שרוצה להיות בטוח במעותיו (ר''ל כמ''ש אות מ' ודו''ק. ב''ד). אבל כשרוצה ליפרע ממנו שליח ב''ד נכנס לביתו. הרא''ש: {לז} . כלומר אחר שנטל שניהם למשכון מניח את שהוא צריך לו. והדר מפרש ואיזהו מניח. ונקט ליה בלשון חזרה. והר''ב העתיק ומחזיר וניחא טפי: {לח} . הקשו המפרשים והלא כלי שעושין בו אוכל נפש הוא ואין ממשכנין אותה. ותירצו, במשכנו בלילה שאינו זמן מלאכת החרישה. ולא אסרה תורה אלא שלא למשכנו בשעה שהוא ראוי לעשות מלאכה. ונ''י תירץ, דמיירי באם עבר וחבל. ועתוי''ט: {לט} . אלא ימכרנו ויגבה חובו. רש''י. אבל בחייו לעולם הם בתורת חזרה כו' וממשכנין מעיקרא שלא תהא שביעית משמטתו ולא יעשה מטלטלין אצל בניו. גמרא. ובפעם אחת די. וחחרין וממשכנין כדי שלא יוכל לכפור. ועוד, כדי שיתבייש וימהר לפרוע. תוספ': {מ} .: {מא} . אפילו לאדם אחר הוא אסור למשכן מביתו. אלא לעבור עליה בשני לאוין. ודעת הר''מ דבאלמנה אפילו בחוץ ובב''ד אסור. ועתוי''ט: {מב} . דעת הר''מ שאפילו בשעת הלואה אסור (וכן דעתו באלמנה) ואינו מחוור. נ''י: {מג} . פירוש של יד שהוא מטלטלין ושייך ביה משכון. אבל בתי רחים של מים. הרי הם כקרקע. ולא שייך ביה משכון אלא גוביינא כשאר קרקעות דלא שייך ביה משכון אלא במטלטלים. שאין ממשכנין ליקח קרקע למשכון. טור: {מד} . פירוש אפילו בהתראה אחת אם חבל בפעם אחת רחים ורכב לוקה שתים. דאי בשתי התראות אפילו רחים ורחים חייב [שתים]. עתוי''ט: {מה} . כלומר וכיון דקרא פירש תרווייהו וכל אחד שם בפני עצמו הוא התראותיהן חלוקות ולא הוי לאו שבכללות: {מו} . כלומר מה שאמרו חכמים דחייב משום שני כלים ואע''פ שהם למלאכה אחד לא כו'. ועתוי''ט: