בית קודם הבא סימניה

משנה - בבא מציעא-פרק י

משנה - בבא מציעא-פרק י

פרק י - משנה א
הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה (שֶׁל שְׁנַיִם) שֶׁנָּפְלוּ, שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר {ב}, וְרוֹאִים אֵילוּ אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר {ג}. אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו, נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן {ה}:
. הבית של אחד, ועלייה של אחר:. לפי שאין ניכר אלו אבנים של עליון ואלו אבנים של תחתון:. שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו, יש לדעת שהתחתונות נשברו. ואם עליונו של בותל נפל להלן ממנו הרבה, העליונות נשברו, שנפלו ממקום גבוה, והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך. ורישא דתנא שניהם חולקים, מיירי שנפל הבותל בלילה ופנו את האבנים מיד {א}, וליכא למיקם אי בחבסה נפל ותתאה אתבור, אי בחבטה נפל ועלייתא אתבור:. והן שלמות:. וכגון שהלה טוען בקצת מהן שהוא אמת, ובקצת אומר שאינו יודע, שכיון שהוא מודה במקצת הוה ליה מחוייב שבועה דאורייתא ואינו יבול לישבע, ובל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם {ד}. אבל אם אמר על כולן איני יודע, ישבע שאינו יודע וחולק עם חבירו בשוה:
{א} . גמרא. ואפילו הן ברשות אחד מהם לא הוה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. דלא חשבינן ליה מוחזק. דשותפין לא קפדי אהדדי למקני רשותא דידיה, הלכך ברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא. בגמרא: {ב} . שכן היה דרך בניניהם לחבר האבנים בעפר כענין שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית: {ג} . אם יש אבנים שבורות. שאבניהם של לבנים היו. רש''י: {ד} . פי' התו' דהכא רגילות הוא שכל אחד מכיר מקצת אבניו. ועתוי''ט: {ה} . לפי חשבון שלימים דהלה נוטל שלימים כנגדן, דמדהני ידע, טפי לא ידע, תו לית ליה. ומהני ליה להא שנוטל אלו שמכירן, כגון שהם גדולות וטובות יותר משאר הלבנים. גמרא:

פרק י - משנה ב
הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם, נִפְחֲתָה {ז} הָעֲלִיָּה וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה יוֹרֵד וְדָר לְמַטָה, עַד שֶׁיְּתַקֶּן לוֹ אֶת הָעֲלִיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה, וְהָעֶלְיוֹן אֶת הַמַּעֲזִיבָה:
. המשכיר לחבירו עלייה שעל גבי ביתו {ו} ואמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך, ונפחתה העלייה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, דהשתא אם בא זה להשתמש בעלייה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה:. העלייה:. לגמרי. דהא שעבד ביתא לעלייה {ח}. ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:. טיח של טיט שנותנים על התקרה. רבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא, ואשוויי גומות על העליון לאשוויי. ורבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא, ואחזוקי תקרה תחתון בעי לאחזוקי. והלכה כחכמים:
{ו} . תוספות. ועתוי''ט: {ז} . תקרת הבית שבני עליה דורסים עליה. שבאתה התקלה מחמת תקרת הבית. חה שעבד לו חבית כשאמר ליה שע''ג בית זה. שכל זמן שנתקלקלה עליתו מחמת בית. או יתקן או ידור עמו בבית. אבל אם נפלו כותלי העליה אינו חייב לתקן. ולא ידור עמו בבית. שאין זה הקלקול מחמת הבית. מגיד: {ח} . רש''י:

פרק י - משנה ג
הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר {ט} בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַּעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:
. בית של זה ועלייה של זה:. החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות {י}:. ותקרה התחתונה שעליו, ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואחר כך יוצא ממנו ובונה עלייתו:. אם כן הוא, בעל העלייה זו כשזה מחזיר לו יציאותיו נמצא שדר כל הימים הללו בתוך של חבירו. ואף על פי שוה אינו חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה, מבל מקום זה נהנה, שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם. וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר, חייב:. למעלה וכל הצריך לה:. התחתון, דהוי ליה זה לא נהנה, שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה {יא}, וזה לא חסר, דהא לא הוה בני לה ולא חויא ליה {יב}:
{ט} . וא''ת למה הוא צריך לבנות הבית, יכפוהו לבעה''ב לבנות כו'. תירץ בירושלמי, בשאינו. כלומר כשהלך למדינת הים דבכה''ג אי אפשר לכפותו, שאין ב''ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ודעת הרשב''א דאין כופין אפילו בישנו. לפי שלא נשתעבדו נכסי בעה''ב לכשנכוף אותו לבנותו. ועתוי''ט: {י} . אבל התם מסתמא אדעתא דהכי נכנסו תחלה שכל אחד יתקן הצריך לו והרי בעה''ב א''צ להתקרה כיון שיש גג על גבו. סמ''ע. ועתוי''ט: {יא} . ונראה דגרס ומקרה את העליה ויושב בתוכה. פירוש בעליה ולא יניח לבעה''ב לכנוס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. תוספ': {יב} . לפיכך כתב הרשב''א ז''ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע''ג דאידך חסר פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור. ועוד ראיה ממשנה ג' פ''ט דדוקא משום דכך כותב לו. ע''ש:

פרק י - משנה ד
וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע, וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו, וְנִפְחַת, הֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָה {יד} עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין. הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. נָתְנוּ לוֹ זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְנָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, פָּטוּר, לְאַחַר הַזְּמַן, חַיָּב:
. בית לעצור זיתים:. ובית הבד של אחד וגינה של אחר {יג}:. בארבעה טפחים על ארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחילה:. תקרה עשויה בעגול במין קשת {טו} ועליה יתן בעל הגנה עפר ויזרע:. דמאי הוה ליה למיעבד, אנוס הוא {טז}:. בית דין, שלשים יום לסתור ולקוץ:
{יג} . וכתב הרא''ש דהכא על התחתון לתקן התקרה לפי שהוא צריך לה. כדי שלא יתקלקל בית הבד שלו. משא''ב בבית של שותפין שא''צ לתקרה. כי די לו בגג. ועתוי''ט: {יד} . ומשמע דלגמרי יורד וזורע למטה כשיעור כל גגתו (דאין זורעין לחצאין) ואע''פ שכל שאר בית הבד מחופה בקירוי. אפשר לזרוע זרעים שאינן צריכים לגשמים כעין חזרת. ב''י: {טו} . לשון הלכוף כאגמון: {טז} . נ''י. וכתבו התוספ' דשעת נפילה דומה לאש. והרא''ש כתב דגם שעת נפילה דומה לבור:

פרק י - משנה ה
מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, (וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ), וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ {יז}, מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ {יח} אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי אֶטֹל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַתֶּבֶן וּבַקַּשׁ {יט}, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרְךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וְאָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָרְךָ {כ} וַאֲנִי אֶטֹל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין {כא} טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים {כב}. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְבֵנִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם:
. לתוך גינת חבירו:. זכה בהן ופנה אותן לעצמך:. אם אין זה רוצה אין קונה אותן, וחייב הלה לפנותן:. ללקט לו משלו או משל הפקר:. אע''ג דבבל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף, גבי שכיר אינו כן, דלא תלין פעולת שכיר בתיב, אמאי דאתני בהדיה משמע:. כשזה מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושאו לזבל, ואינו רשאי להשהותו שם:. לתת מיד בבנין:. מקבלן מיד המביא ובונה:. מזמן ברה''ר כל שלשים יום, ואינו חייב בנזקין. ואין הלבה כרשב''ג:
{יז} . אע''ג דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור כדלעיל הכא אשתמוטי קא משתמיט ואינו מפקירו כדלקמן. תוספ': {יח} . מכלל דפנינהו. הא לא פנינהו לא אמרינן קנתה לו חצירו כדאמר במ''ד פ''ק, דלא מכוין לאקנוי ליה אלא אשתמוטי דקא משתמיט ליה. גמרא: {יט} . אבל מידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו. מרדכי: {כ} . ולא תנן הכא ויציאותך דהכי מיד שקבל עליו קנתה לו רשותו כמ''ש הטור סימן של''ו. וכתב הסמ''ע כו'. ולי נראה דהיינו טעמא משום דאיכא בל תלין, וא''א דלא גמר ומקני, קרוב הוא לעבור עליו. ועתוי''ט: {כא} . רש''י: {כב} . לפי שמשהה אותן ליבשן כו'. רש''י:

פרק י - משנה ו
שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שֶׁל עֶלְיוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלֹּאת אֶת גִּנָּתוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹל, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן:
. של שני בני אדם סמוכות זו לזו. האחת קרקעיתה גבוה, ושאצלה קרקעיתה נמוך:. בזקיפת הגובה, שזו גבוה מזו:. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:. שעל אוירו היא מונחת {כג}:. שלא יהא ירק זה כאן. עליון ליטול עפרו, ותחתון למלאות גינתו:. ממקום שהוא יונק וגדל. ולו ינתן:. כדקאמר רבי מאיר. הואיל ומעפרו הוא חי:. דעליון גופיה אפקורי מפקיר ליה לגבי דתחתון. שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקחו. והלכה כרבי שמעון:
{כג} . וטעמא, דעד כאן לא פליגי אלא בנופו, אבל בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי, כדאיתא בגמרא. ומכל מקום נראה לי שהלשון צריך להיות הוא מונח:

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור