. אינו רשאי לכופן. ואע''ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים, לא מצי אמר להו האי דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עובדתא שפירתא {ב}:. לפתן:. הכל לאתויי דוכתי דנהיגי פועלים למיכל ולמשתי בצפרא בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתם, דאי אמר להו בעל הבית קדימו לעבידתייכו בשדה ואביא לכם מאכלכם שם, אמרי ליה לא, אלא עתה נאכל בבית קודם שנצא השדה {ג} כמנהג המדינה:. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם פסק להם מזונות מזונות, ריבה להם, כלומר, כיון דלא הוה צריך לאתנויי שהרי ממנהג המדינה היו אוכלים, ואתני בהדייהו ליתן להם מזונות, מזוני יתירי קאמר, ומעשה נמי ברבי יוחנן וכו':. בעת מלכותו. דמלך והדיוט הוה:. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, דאילו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים {ד}, ובסעודת שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:. דאין באן אלא דברים. דאילו משיתחילו לא תוכל לחזור:. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

{א} . בששכרן סתמא ואמר להם אחר שהשכירן כבר. להשכים כו'. אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו. תוספ': {ב} . ואדעתא דהכי טפאת לן: {ג} . תוספ': {ד} . בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה. גמ'. ונקט נמי יצחק ויעקב משום כי ביצחק יקרא לך זרע. ועתוי''ט: {ה} . הכל לאתויי השוכר את הפועל וא''ל כאחד וכשנים מבני העיר. משמנין ביניהן. פירש''י שנותנין להם כמו שנותנין לבינוני. ועתוי''ט:

. פועלים:. במה שעוסקין בו:. כשתולשין אותו {ז}. דכתיב (דברים כ''ד) ואל כליך לא תתן {ח}, בשעה שאתה נותן לבליו של בעל הבית אתה אוכל, דהיינו בשתולשין אותו:. ואם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר, אם הוא בר מעשר. או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה {ט}, אם הוא בר חלה. דאמר קרא (שם כ''ה) לא תחסום שור בדישו, ומדלא קאמר לא תדוש בחסימה {י}, שמע מינה לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, ומה חוסם וכו' {יא}. ומה דיש מיוחד, דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאבה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר כשהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל התמרים והגרוגרות המחוברים יחד, שנגמרה מלאכתם למעשר. ויצא המנכש בשומים ובבצלים, שמסיר הקטנים שאינן גדלים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים, שאין זו שעת גמר מלאכה {יב}. שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:

{ו} . משום דאיירי מעיקרא בפועלים שאוכלים ע''י שפסקו להם מזונות או ע''י מנהג המדינה, להכי נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא פסק ובלא מנהג. תוספ': {ז} .: {ח} . גמרא: {ט} .: {י} . גמרא: {יא} . אף נחסם אוכל במחובר. גמרא: {יב} . ועתוי''ט: {יג} . אפילו מהלכות מדינה. גמרא:

. מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו, דהא אתקש חוסם לנחסם. ואין הלבה בר' יוסי ברבי יהודה:

{יד} . דאינו מזיז ידיו ורגליו. רש''י: {טו} . מ''ט כי תבא בכרם רעך בכל מה דעביד. גמרא. ונ''ל דמפיק ליה מדלא כתיב כי תבא לבצור בכרם רעך:

. שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:. בשגמרו שורה זו והולכים להתחיל בחברתה. ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא, ניחא ליה לבעל הבית בהא:. בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת {יט}:

{טז} . שנאמר בכרם ואכלת ענבים, ענבים ולא תאנים. ספרי (וירושלמי). ועתוי''ט: {יז} . ואפילו שכרו לעשות בשניהן. טור: {יח} . שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה. ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי את עצמי עד כאן ולא נטלתי לאכול ועכשיו אשב לי ואוכל: {יט} . כשהיא פורקת מהיכא אכלה (כל משאה פורקין בבת אחת והולכין) אימא עד שתהא פורקת. ופירשו התוספ' דסד''א שאינה אוכלת אלא כשהיא רואה בפניה כו' קמ''ל. ולא קאי אמפני השבת אבידה, דמן הדין אוכלת. אלא מלתא באפי נפשה הוא. ועתוי''ט:

. אפילו היא שוה דינר:. דאמר קרא בנפשך, כשכירותו, שעליו הוא מוסר את נפשו לעלות בכבש וליתלות באילן:. אומרים לו דרך עצה הוגנת. ותנא קמא פליג אחכמים ואמר אין מלמדין. והלכה כחכמים:. שימנעו מלשכרו:

{כ} . והא דכתיב כנפשך שבעך מפרש בגמרא דדרשינן ליה מה נפשך אם חסמת פטור. אף פועל אם חסמת פטור כו'. ובספרי, וחכ''א שבעך, מלמד שאוכל יתר על שכרו. ועתוי''ט:

. ליטול מעות ולא יאכל:. בשביל עצמו:. וידעי וקא מחלי:

{כא} . ומדעתן. טור. ומשום הכי לכולי עלמא גדולים ממש. ולא פליגי אמוראי כמו במ''ה דפ''ק: {כב} . כנענים. המגיד: {כג} . שהפועל משל שמים הוא אוכל (ולית להו למרייהו. זכייה באכילתו עד שיתנהו לתוך פיו. רש''י). גמרא:

. פירות של אילן בשנה הרביעית, שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:. עיגולי דבלה שנתפרדו ושכר פועלים לחברן, או חביות שנפתחו ושבר פועלים לסתמן:. שבבר נגמרו מלאכתם והוקבעו למעשר והרי הן טבל:

{כד} . דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו. אלא מדלא אתנו, אדעתא דהכי נחתי כאלו קצץ כן עמהם. נ''י: {כה} . לא ששכרן סתם לעשות לו מלאכה דבכהאי גוונא אמאי פודה ומאכילן, אלא כגון ששכרן לבצור כרם ולא הודיען שהוא נטע רבעי כו' והוי כמקח טעות. המגיד: {כו} . רישא במחובר וסיפא בתלוש: {כז} . כגון שאמר להם תחלה לדרוס בעיגולין, סבורין שזו היא תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן כו'. הה''מ:

. שומרי גיתות וערימות ופירות תלושים. אבל שומרי גנות ופרדסים, אין אובלים לא מהלכות מדינה ולא מן התורה, דשומר לאו כעושה מעשה דמי:. שכבר נהגו בן:. על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב, נשבע שכך עלתה לו ופטור:. גניבה ואבידה ואונסים:. וכולהו נפקא לן מקראי פרשת ואלה המשפטים. פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם, שכן פטר בו גנבה ואבדה {לא}. שניה, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר, שכן חייב בו גנבה ואבדה, דכתיב בה אם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין, תלמוד לומר אם גנב יגנב, מכל מקום. ועוד, קל וחומר, ומה גניבה שקרובה לאונס חייב, אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ושוכר, כיון שאין כל הנאה שלו {לב} דינו כשומר שכר. והשואל, מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:

{כח} . ודיניהן שלשה. גמרא. דשוכר כנושא שכר: {כט} . פשיעה לא חשיב, דבהא כולהו חייבים. תוספ': {ל} . מה שהוזכר בפרשה. אבל מתה מחמת מלאכה לא. תוספ'. ועתוי''ט: {לא} . ופרשה שניה דמחייב בגניבה לא אתי לידי כפילא שכשטען שנגנב מחייב בקרן. אפ''ה קרנא בלא כפילא עדיפא. דהא שואל חמור ואינו משלם אלא קרן. גמרא: {לב} . בקיימא באגם דלא בעי מזוני. ובנטר מתא דלא בעי נטירותא. א''נ בשאילת כלים. גמרא:

. ונושא שכר ושוכר חייבין עליו. דכתיב הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם:. בשחיה רעה משולחת קופצת היא על אדם אחד. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כידוע הבבלי:. חד לסטים הרי זה אונס {לג}:

{לג} . ומוקי לה בלסטים מזוין. ואפילו רועה מזוין פטור, דהאי מסר נפשיה שע''מ כן בא, להרוג או ליהרג או ליקח ממון, אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך:

. עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצנה:. שתקפתו ועלתה {לה} לראשי הרים גבוהים: מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה: והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא {לח}, אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך. ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה {לט}, והאי כי משך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, ולמה שירד ירד:

{לד} . תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא. וי''ל דקמ''ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר. אפ''ה חייב דלא הו''ל לסגפה. והרא''ש כתב ואפילו לא מתה מיד דתלינן שמשסגפה התחילה להתקלקל. וכן כתב המגיד. וכתב עוד, דהאי אינו אונס לאו דוקא אונס לא הוי ופשיעה נמי לא הוי. [אלא דפשיעה הוי ושומר חנם נמי חייב]. ועתוי''ט: {לה} . ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו. וכ''ש דנפילה היתה שתוקפתו כו'. ועתוי''ט: {לו} . או שעלתה מאליה והוא יכול למונעה ולא מנעה. הר''מ: {לז} . אע''פ שתקפתו ונפלה. הר''מ: {לח} .: {לט} . ועתוי''ט:

. כולה מתניתין ר' מאיר היא דסבר המתנה על מה שבתוב בתורה אפילו בדבר שבממון תנאו בטל. ואינה הלבה {מ}. אלא בדבר שבממון אפילו שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים:. שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מבקש ממנו, כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני {מא}, דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה:. והוי מעשה קיים ואע''פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:. והיה תנאי קודם למעשה:. אבל אי אפשר לו לקיימו, התנאי בטל והמעשה קיים, שאינו אלא במפליג בדברים, שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא מרחיק ודוחה את חבירו בדברים:

{מ} . משום דכל תנאי שיש בו מעשה וכו' שמעינן בעלמא דר''מ אמרה. גמרא. ואפ''ה הר''מ מפרש באינו של ממון: {מא} . ועתוי''ט: