. והטעו זה את זה. אחד מן האומנין ששלחו בעה''ב לשכור את חביריו והטעה אותם {ב}, כגון שאמר לו בעל הבית לשכור כל א' בארבעה דינרים ליום, והלך הוא ושכרם בשלשה, אין להם עליו אלא תרעומת, דהא סבור וקביל בשלשה, אלא שיכולים לומר לו לית לך אל תמנע טוב מבעליו. פירוש אחר, הטעו זה את זה, שחזרו בהם {ג} ולא רצו ללכת לעשות מלאכתו של בעה''ב כמו ששכרו עמו, או בעה''ב חזר בו כגון שאמר להם אי אפשי בכם בבוקר קודם שילכו אצל המלאכה:. ברי''ש גרסינן {ד}, כלומר בעל הקרון:. עצים משופין לעשות אפריון:. למת או לחתן {ו}:. מים ששורין בהן פשתן:. שהוא אינו מוצא פועלים לשכור {ז} והפשתן אבד:. בני אדם כשיעור שכרן {ט}. אבל לא ביותר משיעור שכרן:. אומר שיתן להם זוז. יתר, ואינו נותן אלא מה שהתנה מתחלה:

{א} . משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום, דבהכי מיירי כדאמר התם, בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספ': {ב} .: {ג} . גמרא: {ד} . ולספרים דגרסי קדר י''ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. תוספ': {ה} . דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספ': {ו} . ולשון רש''י, חלילין לכלה לשמח חתן וכלה, או למת לקונן: {ז} . דאלת''ה מה הפסידו עליו. רשב''א: {ח} . בכאן לא פירש הר''ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן. דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו. הר''א: {ט} . ופירש הסמ''ע ז''ל כי היכי דמצינו, בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור, בו אכפול ערבתך:

. בקבלנות, כך מלאכה בכך וכך מעות {י}:. לאחר שעשו מקצתה:. אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות, מעכב משכרם ממה שעשו, כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו. ואם הוזלו פועלים וימצא מי שיגמרנה בפחות, ישומו להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק, עשו חציה יתן להם חצי שברן, ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתנו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרנו חוץ ממה שיטלו אלו:. יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת הפועלים {יא} על כרחו יתן להם כמו שפסק, חוץ ממה שצריך להוציא בהשלמתה:. כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור, אם השבח יותר על היציאה אין נותן לו שכרו שלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח {יב}:. לאתויי המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז וחזר בו המוכר, יד לוקח על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותיו רצה אומר לו תן לי קרקע בנגד מעותי. ואם לוקח חוזר בו, יד מובר על העליונה, רצה אומר לו הילך מעותיך, רצה אומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך:

{י} . יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דאמר רחמנא עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והאי טעמא לא שייך אלא בשכירות. אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו. אבל בדבר האבוד אפילו פועל יש לו דין השנוי במתניתין דלעיל. גמרא: {יא} . ולא רצה לפרש כשהוקרו פועלים ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו. שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה''ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידים בחזרת בעה''ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כי אם סלע. תוספ': {יב} . גמרא:

. בראש ההר. ואף על פי שהדרך חלק וישר, חייב כשמתה מחמת אוירא שלא הוחלקה ולא הוחמה, דהואיל ושינה בה יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת שלא היתה למודה באויר הר וקשה לה {יד}, או לא היתה למודה באויר בקעה וקשה לה. ומשום הכי לא מפליג הכא בין הוחלקה להוחמה במו דמפליג בסיפא:. שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין:. שהבקעה מעלה הבל לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה, ואם הוחמה מחמת העלותה בהר, חייב, שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר:. נסמית בדוק שבעין {טו}. פירוש אחר, התליעו רגליה:. שנלקחה לעבודת המלך:. ודוקא בשאמר לו חמור זה, ושכרו למשאוי. אבל אם שכרו לרכוב עליו, אפילו אמר לו חמור זה, אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך {יז}. שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים. ובן אם השכיר לו חמור סתם אפילו למשאוי, אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך, אלא חייב להעמיד לו בהמה אחרת. ואם אינו מעמיד לו בהמה אחרת, אינו חייב ליתן לו כלום מכל שכר הדרך שהלך עמו:. המשכיר למכור העור והנבלה לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור. או ישכור לו אחר בדמי הנבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו {יח}. או יחזיר לו שכרו:

{יג} . וה''ה אפילו זו שהלך בה קצרה יותר אלא שלא חש להאריך. תוספ': {יד} . ודוחק לומר כן שדרך הבהמות ללמדם ללכת בהר ובבקעה. והתוספ' פירשו שידוע שאותו היום היה אויר משונה בהרים יותר מבבקעה, או איפכא, משלג ומטר, והוי תחילתו וסופו בפשיעה. ועתוי''ט: {טו} . אבל בגמרא ברי''ש ואמרו בפירושו נהוריתא, על דרך סגי נהור: {טז} . שכשפוגעים בדרך לוקחים ואין מחפשים בבתים ולפיכך אומר לו הרי כו' דמזלך גרם שאלו היתה בבית לא היתה ניטלת. ולפיכך אפילו אינה חחרת. דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גרם. תוספ': {יז} . המגיד: {יח} . ולשונו מגומגם. דהכא איירי בחמור סתם, ולהכי כתב בריש דבריו שצריך להוסיף מעות כו', וכן מדתני במתניתין חייב להעמיד לו חמור אחר. הרא''ש. וטעמא דבמשיכת החמור משתעבדין נכסי המשכיר להעמיד לו חמור אחר: {יט} . ולא הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. דלא חייבוהו אלא כשבא האונס מחמת הפשיעה. והכא אילו לא פשע והוליכה בהר כ''ש שהוחלקה. תוספ': {כ} . הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו. רש''י. ועתוי''ט:

. וכל כלי המחרישה לבעל הפרה, ונעריו הולכים עם בהמתו וחורשים בה {כא}:. יתד המחרישה שבו הברזל:. שהרים קשים לחרוש מן הבקעה מפני הסלעים שיש שם:. פטור אם החליקה:

{כא} . וזה אוחז הדרבן לכוין פרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתניתין: {כב} . ר''ל שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה. הוא ישלם לבעל הפרה. הר''מ. ועתוי''ט:

. שהן קלים מחיטין:. בקלקולה אם הוסיף שלשה קבין. ולא אמרינן הואיל והשעורים קלין יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין שהוא משא החמור:. לבהמה כמשאוי. אע''פ שאין משאו כבד במשא החטין, הרי נפחן כנפח החטין והנפח כמשאוי:. חצי כור. והכור שלשים סאין:. והלכה כסומכוס. ואם הוסיף פחות משיעור זה, פטור אם הוזק החמור, ונותן שכר התוספת בלבד:

.אין פירוש למשנה זו

. קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בבתיהם:. להתחייב בגנבה יאבידה. דבההיא הנאה דתפס ליה אאגרא הוי עליה שומר שבר:. שכבר גמרתיו ואיני מעכבו לתפסו על שכרי ומאחר שתוליכנו תביא מעות {כג}, הרי הוא משם ואילך שומר חנם:. שמור לי היום ואשמור לך למחר. אבל שמור, לי אתה זה, ואני שומר לך זה האחר במקומו והכל בזמן אחד, זו שמירה בבעלים היא {כד} ופטור:. אבל הנח לפניך, או הנח סתם, אפילו שומר חנם לא הוי. דלא קביל עליה נטירותא בלל:

{כג} כלומר דהכי משמע כשאומר טול את שלך והבא מעות. ולא אמר הבא מעות וטול שלך. דהוי משמע שעדיין תופסו כו'. אבל כשאומר גמרתיו פשיטא דש''ח הוא כיון דידעו הבעלים שכלתה מלאכתו הוי כשואל שכלתה ימי שאלתו שפטור מאונסים וכמ''ש הר''ב פ''ח מ''ג. גמרא: {כד} . וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן עמו במלאכתו. ואע''ג דבשואל כתיב. לקמן (דף צ''ה) דרשינן ליה אכולהו שומרין: {כה} . מיירי דמונח במקום שקונה. נ''י:

. מעות:. בין הלוהו ואח''כ משכנו, בין משכנו ואחר כך הלוהו. ומאי שכר שכר מצוה {כו}:. דלית ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:. דדרך פירות להרקיב. ואין הלכה כר' יהודה:. לאחרים {כז}:. שבידו:. שבר:. תמיד ופוחת מן החוב. ודוקא במשכון דנפיש אגריה וזוטר פחתיה, כגון מרא וקרדום וביוצא בהן. וכן הלכה:

{כו} . ובההיא הנאה נעשה שומר שכר כל זמן שהמשכון אצלו. גמרא. ועתוי''ט: {כז} . וכלומר אבל הוא לא ישתמש בהן וינכה לו שכרו בחובו. וטעמא, כתב הטור משום חשדא, ועתוי''ט:

. קא סלקא [דעתיה] {כח} ישבע שלא פשע ויפטר:. כלומר, אף אני שמעתי מרבותי בר' מאיר {כט} דזה וזה ישבע, אבל תמה אני על זה ועל זה היאך נפטרין בשבועה, דשומר שכר היאך פטור בשבועה דלא פשע, הא בלא פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא דומיא דגניבה ואבידה שהן קרובים לפשיעה ולאונס. ועוד, אי שלא במקום מדרון נשברה, אפילו שומר חנם היכי מצי משתבע שלא פשע, הא ודאי פשיעה היא. ור''מ סבר, שבועה זו לא מן הדין היא אלא תקנת חכמים היא {ל}, שאם אי אתה פוטר המעביר חבית ממקום למקום מן התשלומין ע''י שבועה זו, אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו ממקום למקום לפיכך תקנו שישבע שלא בכוונה שברתיה ויפטר:

{כח} . משום דקס''ד כו': {כט} .: {ל} . אבל לר' יהודה דהתם והלכתא כותיה דס''ל נתקל לאו פושע הוא, משביעין ליה שלא בפשיעה נשברה, בין שומר חנם בין שומר שכר. הרי''ף והרא''ש. ונראה מלשונם דלאו פושע הוא אפילו שלא במקום מדרון. ועתוי''ט: