. כל דבר שהוא חשוב להיות מטבע וחריף לינתן בהוצאה, דין מעות יש לו, ואינו קונה את שכנגדו שאינו חשוב מטבע ואינו חריף בהוצאה כמותו. ומי שאין טבעו חשוב וחריף, דין פירות יש לו, ומשיכתו הוא קיום דבר. לפיכך מכי משך האחד דינרי זהב, קנה השני דינרי כסף {א} בכל מקום שהם {ב}, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. דדינרי זהב הוו פירות לגבי דינרי כסף:. דדינרי כסף שהם חריפים בהוצאה, דין מעות יש להם לגבי דינרי זהב. ואם משך האחד דינר כסף, לא קנה האחר דינר זהב עד שימשוך, דמעות אינן קונות. והיינו טעמא נמי שנחושת קונה את הכסף, דפרוטות של נחושת שאין טיבען חשוב כל כך, הוו פירי לגבי דינרי בסף, והכסף אינו קונה את הנחושת:. שנפסלו {ד}:. שנעשה במדת המטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה {ה}:. אם החליף אלו באלו, כיון שמשך האחד קנה חבירו. והאי כל {ז}, לאתויי אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות:

{א} . ולא בתורת חליפין דהיינו שכשמשך זה נקנים לו דינרי כסף וברשותו הם. שאין קונין בפירות, ואין המטבע נקנה בחליפין. אלא בתורת דמים איירינן, כלומר לחייבו בדינרי כסף. ותני הזהב מחייב. גמרא: {ב} . אי א''ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע''ג דעדיפי מינייהו וכו'. גמרא: {ג} . אע''ג דכ''ש הוא מרישא. איצטריך סד''א הני פריטי באתרא דסגיא אנהו חריפי טפי מכספא אימא טבעא הוי קמ''ל כיון דאיכא דוכתא דלא סגייא בה פירי הוו. גמרא: {ד} . לכך נראה דמעות הרעות היינו שיוצאות קצת: {ה} . תוספ': {ו} . אשמעינן דקונין אפילו מטבע כמו מעות רעות ואסימון. דמקרי פירא לגבי כספא. והם אינן קונין מטלטלין דמקרי טבעא לגבי מטלטלין. תוספ': {ז} . וכ''נ גירסת רש''י דכתב והאי כל כו' ולא כתבו והאי זה הכלל. ועתוי''ט:

. זה וזה. ותקנת חכמים היא. דדבר תורה מעות קונות, כדאשכחן גבי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו {ט}, ומה טעם אמרו משיכה קונה ולא מעות, גזירה שמא יניח לוקח מקחו בבית מוכר זמן מרובה ותפול דליקה {י} בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל {יא}, לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו {יב} אם ירצה, דכיון דאם יתייקרו ברשותו יתיקר ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו, כדידיה חשיב להו וטרח ומציל {יג}:. אע''פ שיכול לחזור בו, אוררין אותו בבית דין ואומרים עליו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה ומן המצריים ששטפו בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, ואחר כך מחזיר לו את מעותיו:. רבי שמעון אמלתיה דתנא קמא קאי דאמר נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו בין מוכר בין לוקח ואתא רבי שמעון למימר דזמנין דמי שהכסף בידו דהיינו המוכר {טו} שקבל את הכסף ידו על העליונה, ובידו לקיים את המכר אם ירצה ואין הלוקח יכול לחזור בו, כגון שהיתה עלייתו של לוקח שבורה אצל המוכר, דהשתא אם המוכר רוצה שיהיה המכר קיים אין הלוקח יכול לחזור בו אף על פי שלא משך, דטעמא מאי אמור רבנן משיכה קונה ולא מעות, גזירה שמא יאמר לו מוכר ללוקח נשרפו חטיך בעליה, הכא דעליה דלוקח היא אי נפלה דליקה איהו טרח ומייתי לה. ואין הלכה כרבי שמעון. אלא אף על פי שעלייתו של לוקח שכורה אצל המוכר, כל זמן שלא משך יכול לחזור בו בין לוקח בין מוכר {טז}:

{ח} . הוא פירושא דזהב ונחשת קונים לכסף. וכסף אינו קונה אותם. ומפרש משום שאלו פירות לגבי כסף. ובפירות עושין המשיכה. נ''י: {ט} . רש''י. והנ''י כתב דלא גמר כו' והכא לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא. דבדין הוא שיהו קונות. כיון שרוב הקנינים נעשים בכסף. ועתוי''ט: {י} . גמרא: {יא} . תוספ': {יב} . ולא הצריכו מעות ומשיכה. דאי משיכה לבדו לא תקנה יאמר לוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה. תוספ': {יג} . דכ''ש כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח ומציל. שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני בי. רש''י. והר''ב תחלת התקנה נקט. ועתוי''ט: {יד} . לפי שהש''י אינו מקבל הפרעון שאם חטאו לפניו מה פעלו לו לפיכך לא אמרו מי שנפרע כו' אלא שפרע. כלומר שפרע מהם חובו ולא לו: {טו} . ב''י: {טז} . ריש דבריו שכתב דזמנין בו' ומשמעות לישנא דר''ש דלעולם כל שהכסף כו'. ועוד קשה ולמה יוכל המוכר לחזור בו כיון דבטל טעמא דגזירה. וגם במ''ש ואין הלכה כו' אלא כו' יכול לחזור בין לוקח בין מוכר, קשה, אמאי, כיון דליכא טעמא דגזירה. ואפשר דת''ק לא ס''ל כוותיה דזמנין כו' אלא שניהם יכולין לחזור כו', ובגמרא מוכח דהכא לאו בעלייתו שכורה כו' אלא דר''ש ס''ל דהתקנה לא היתה אלא על המוכר אבל הלוקח א''י לחזור בו (דהיינו בתקנה זו) אבל בעלייה מושכרת כולי עלמא ס''ל דשניהם אינם יכולים לחזור בהם. ועתוי''ט:

. ארבעה מעות כסף שהם שש מעות בדינר, והסלע ארבע דינרין:. אם היה המקח בדמי הסלע {יח} שהוא עשרים וארבע מעות דהשתא הויא אונאה שתות למקח, חייב להשיב לו כל אונאתו ארבעה כסף:. מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר, לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:. המקח לתגר או לאחד מקרוביו. ואם שהה יותר, מחל על אונאתו. והמוכר לעולם חוזר, שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה. ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע שטעה ושתק ולא תבע, אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל:. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר. ואין הלכה כר' טרפון:

{יז} . הוי מצי למתני כסף משש כסף לדינר. וי''ל משום מתניתין ז' דפוחת והולך ע''ש. ועתוי''ט: {יח} . וליכא לפרושי דזבניה בעשרים דלפ''ז נתאנה המוכר ובסיפא תנן עד מתי מותר להחזיר ומפרשים לה בלוקח דמוכר לעולם חוזר אלא דזבני' בכ''ח. דבכלל שתות למקח בין שנתאנה מוכר דזבין שוה כ''ד בכ' ובין דנתאנה לוקח דזבין שוה כ''ד בכ''ח הכי מסקינן בגמרא אליבא דרב דסבר שתות מקח דוקא. אבל שמואל סבר שתות מעות נמי שנינו. ולפי דלישנא דייק טפי אליבא דרב, פירש רש''י והר''ב אליביה אע''ג דהלכה כשמואל בדיני: {יט} . דאלו פחות משתות הוי מחילה. לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולים לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעות עד שתות. טור:

. מפני שהוא בקי {כ} ומסתמא אחולי אחיל גביה, והאי דזבנא הכי, משום דאתרמי ליה זבינא אחריתי. והשתא הוא דקבעי למיהדר ביה ואין הלכה כר' יהודה:. מי שנתאנה:. אם נתאנה לוקח {כא}. ומתניתין רבי יהודה הנשיא היא. ולית הלכתא כוותיה, אלא אם האונאה שתות, קנה ומחזיר אונאה. יותר משתות, בטל מקח:

{כ} . ואחולי אחיל כו': {כא} . גמרא:

. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר, במה תחסר ואם הוציאה לא תהא אונאה:. לסלע:. והוא אחד מן עשרים וארבע בו. דשש מעה כסף הוא דינר, מעה שני פונדיונים, פונדיון שני איסרין:. אחד משנים עשר:. שתות. כשאר אונאה. וכן הלכה:

{כב} . דלא דמי לטלית דכיון דלא סגי לא מחל. גמרא: {כג} . והא דלא אמר מעה לדינר משום דר''י נקט פונדיון קאמר איהו ב' פונדיון:

. שיש שם שלחני. עד כדי שיראה לשולחני:. שאין שם שלחני:. שבא להוציא בערב שבת לסעודת שבת, אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו:. הכי קאמר, ואם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין, אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו, יקבלנה ממנו אפילו לאחר שנים עשר חודש:. הכי קאמר, ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו, אין לזה עליו אלא תרעומת. דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:. אחסרה כדי אונאה קאי. ונותנה למעשר שני בשוויה ואינו חושש משום אסימון שאין מעשר שני מתחלל אלא במטבע שיש בו צורה, דשם מטבע יש עליו, דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף, אינו אלא נפש רעה:

{כד} . גמרא:

. למקח סלע שהוא עשרים וארבע מעות כסף. נמצא האונאה שתות כדאמרן. וחזר ושנאה משום דבעי למתני הטענה שתי כסף {כה}:. שאין שבועת הדיינים על טענה שהיא פחותה משתי כסף, שטענו שוה שתי מעות כסף יש לי בידך, וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר, או יודה לו הכל {כו} ויכפור פרוטה:. להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה:. אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז, דכתיב (דברים כ''ב) אשר תאבד ממנו, פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:. אם הודה שנשבע לשקר, דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו, דכתיב (במדבר ה') ונתן לאשר אשם לו:

{כה} . ומשני ה' פרוטות איצטריך ליה ור''ל דמציאה. דאינך כולהו תנינא. ועתוי''ט: {כו}

. גדולה. זר שאכל תרומה גדולה בשוגג:. מעשר מן המעשר:. הלוקח תבואה מעם הארץ, צריך להפריש תרומת מעשר, אבל לא תרומה גדולה, שהיו הכל זהירים בה:. כל הני חמשה חד נינהו, דכולהו איקרו תרומה, ומשם אחד הם באין:. גמר קודש קודש ממעשר שני דמוסיף חומש. ותרווייהו נמי חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי כיון דממעשר יליף:. דוקא. מוסיף חומש, דאיש ממעשרו כתיב:. ולא של אחרים, המקדיש כתיב:. בשוגג, חייב קרבן מעילה {כט} וחומש:

{כז} . כולהו מתניין בדוכתייהו אלא לאשמעינן דתו לא: {כח} . בגמרא אמרינן טעמא דמתניתין ר''מ היא דאמר עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה אבל הר''מ והר''ב דלא כתבו שאין הלכה (דהא בריש פ''ב דערלה השמיט הר''מ ותרומת מעשר של דמאי) נראה דס''ל דכ''ע היא. וטעמא כדפירש בירושלמי משום גזירה שלא ינהגו בה בקדושה. ועתוי''ט: {כט} . ועתוי''ט: {ל} . וכן כופר בפקדון כדתנינן להו במ''ז פ''ט דב''ק. והואיל ובחד קרא כתיבי בהדי הדדי לא הוצרך לשנותן כלל. ועתוי''ט:

. דאמר קרא (ויקרא כה). וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות. דכתיב וכי תמכרו ממכר, דבר שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאינם עומדים אלא לראיה שבהן. הקדשות, אמר קרא אחיו, אחיו ולא הקדש:. דכתיב בטוען טענת גנב (שמות כב) על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור וכו', פרט. על כל אבדה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין. יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. יצאו שטרות שאע''פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. הקדשות, אמר קרא רעהו, רעהו ולא הקדש {לג}:. אם גנב וטבח ומכר שור או שה של הקדש. דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה לשה וארבעה לשור, דכיון דאמעיט מכפל, בציר להו חדא, שהכפל בטובח ומוכר בכלל תשלומי ארבעה וחמשה הן:. דכתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה, פרט. וכל בהמה לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וכו'. הקדשות, אמר קרא רעהו, ולא הקדש:. אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה:. דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה, דיליה היא, ואל תונו איש את אחיו קרינא ביה:. כגון דאמר הרי זו:. לפי שאין קץ לדמיה:. מפני שאדם רוצה לזווגן. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו [לצמדו עמו בעול] שאם בא להצמיד תחת העול שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא, וכן מרגלית נאה למלאות עם חברתה בזהב מן היחידית. ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' שמעון:

{לא} . המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכן. רש''י: {לב} . במשיג גבול. א''נ שגנב גפנים טעונות. תוס': {לג} . וי''ל כו'. א''נ התם בגנב עצמו והכא איצטריך לטוען טענת גנב. תוספ'. ועתוי''ט: {לד} . ה''ה נמי שאינו משלם כו' אם פשע בה. אלא משום דבכתוב לא נאמרו תשלומין כלל בש''ח מש''ה לא הזכירו במשנה אלא אינו נשבע. פוסקים: {לה} . וכן חולק בתשלומי ד' וה' במ''ד פ''ז דב''ק. וממילא דחולק נמי בכפל דאי ליכא כפילא ליכא ד' וה':

. שנאמר (ויקרא כ''ה) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להביר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה {לו}:

{לו} . ואין דייני ב''א יכולין לדון עליו. לפיכך נאמר ויראת מאלהיך. הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה: {לז} . היינו זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר. תוספ':

. בעל הבית האומר לחבירו פירות שדה פלוני אני מוכר לך, לא יערבם בפירות שדה אחר:. פסק למכור לו ישנים, לא יערב עמהם חדשים. שהישנים יבשים ועושים קמח יותר מן החדשים:. קשה משביח את הרך {לח}, לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה, אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך:. של חבית זו ביין של חבית אחרת {לט}:. של יין עצמו:. פרוטה פרוטה:. לכל אחד ואחד מהן, מים מעורבין בו:. לא ימכרנו ביחד ואף ע''פ שהודיעו, לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:. דוקא בין הגתות {מ} יטיל. דכיון שנהגו אין כאן טעות, שכל היינות בחזקת כן:

{לח} . הרא''ש. ובגמרא דבין הגתות שנו. ופרש''י שתוססין זה עם זה ונעשין טעם אחד. אבל לאחר הגתות שכבר כל אחד קלט ריחו וטעמו, אין משביחו אלא פוגמו. ומ''מ אמרינן בגמרא דמקום שהכל טועמים קודם שיקנו שרי, שהרי יטעמנו תחלה: {לט} . טור: {מ}

. שהכל יודעים בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחים ממנו:. אוצר שאוגרין בו תבואה. גורן, הוא שדשין בו את התבואה. ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:. גיגית גדולה:. להוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח ולערב בו ממקום אחר ושכניו סבורים שכל הפירות מאותו מקום:. למכור בזול. מפני שהוא מרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חביריו:. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול. וכן הלכה:. פולין גרוסות בריחים, אחת לשתים:. את הפסולת. לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה את דמיהן הרבה מדמי הפסולת שנטל מהן:. שיכול הלוקח לראות ולהבחין כמה דמי הפסולת שנברר, מאלו שישנן באחרים. וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו שהן מבוררים מפני הטורח. והלכה כחכמים:. למעלה להראות יפות, ואת הפסולת שבתוכו לא בירר:. בברירתו:. מתקנין ומיפין:. עבד כנעני העומד לימכר:

{מא} . דא''ל אנא מפליגנא אמגוזי. ואת פליג שיסקי. גמרא: {מב} . אפשר דלהכי לא קרי ליה גונב העין ממש לומר שאע''פ שמודיעו שלא בירר אלא מע''פ מגורה דאפ''ה אסור לפי שאפשר שע''י שרואה בשעת המכירה ע''פ המגורה שכולן יפות ואין בהן פסולת מתוך כך לא יעלה על לבו תמיד שיש פסולת בו ולפיכך לא קוראו אלא כגונב כו':