משנה - בבא קמא-פרק זפרק ז - משנה א
מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה {ב} בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹמֵר. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה:
. בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. דכתיב (שמות כ''ב) על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים {א}:. דכתיב (שם) וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:
{א} בגמרא דכל, ריבויא הוא. ודלא כמ''ש הר''ב במ''ט פ''ד דב''מ. ועתוי''ט: {ב} ושה. בגמרא פריך ונילף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כו' ומסיק דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה. שור דסיפא ושה דרישא למ''ל. ש''מ שור ושה אין מידי אחרינא לא:
פרק ז - משנה ב
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים {ג}. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת. גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה. גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, מְשַׁלֵם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לַכְּלָבִים. הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה. הַשּׁוֹחֵט חוֹלִין בַּעֲזָרָה {ה}. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
. כלומר שנים מעידין אותו שגנב:. אבל טבח שהוא ענוש סקילה. קם ליה בדרבה מיניה:. שאין זדונו אלא כרת. וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי, דקיימא לן כל חייבי מלקיות שוגגים חייבים בתשלומין. אבל חייבי מיתות ב''ד, אפילו שוגגים פטורים מן התשלומין:. אבל מת אביו ואחר כך טבח, תנא סיפא דפטור, דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, שהרי ירש את אביו {ד}:. בטרפה ובחולין בעזרה. דקסבר ר''ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה {ו}. אבל לרפואה ולכלבים, שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מינה:
{ג} אחרים. עמ''ש במ''ב פ''ו דגטין, דלא הוי חצי דבר. ועתוי''ט: {ד} משום דהך סיפא, הוא דתני להך רישא. דרישא לאו חידוש הוא שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש כו'. הרא''ש: {ה} כו'. ואע''ג דנאסרו בהנאה כדתנן במ''ט פרק ב' דקדושין. ומכי שחט בה פורתא אסרה. אידך לאו דמריה טבח וההוא פורתא לא מחייבינן דוטבחו כלה בעינן כמו שכתב הר''ב במשנה ד'. ומסיק כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ. וגמרן בפנים. גמרא: {ו} מטבוח טבח והכן. בר מלגבי לאו דשחוטי חוץ דבהכי חייביה רחמנא. תוספ':
פרק ז - משנה ג
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל {ז}. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת. שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:
. לשור. וכגון שהוזמו אחרונים תחלה. דאי עידי גניבה הוזמו תחלה, בטלה לה עדות טביחה, דדילמא בעלים מכרוהו לו, וכי מתזמי אמאי משלמי:. והוא משלם כפל משום עדות ראשונים. והן פטורין, דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם:. והוא פטור והם פטורים. ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אח''כ, אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו, כיון דלא גנב לא טבח, ואהכי לא מחייבו {ח} אלא אעמנו הייתם שהוסרה גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחלה, שעדות שניה בטלה. אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד, בטלו שניהם. אבל כשהוזמו שניהם, לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:
{ז} . ה''נ כשהוזמו תחלה על הטביחה. רש''י: {ח} אהכחשה לא מחייבי. ואע''ג דבלא''ה ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. מ''מ נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:
פרק ז - משנה ד
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וּמֵתאָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ {י}, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם פָּטוּר:
. אע''ג דמלתא דפשיטא היא דאין משלם ארבעה וחמשה על פי עד אחד, הא קמשמע לן דעל פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד, מה עד אחד אי אתי עד אחד בתר הכי מצטרך בהדיה ומיחייב, על פי עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו מחייבי ליה, דמודה בקנס ואח''כ באו עדים חייב. והני מילי באומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר טבחתי ומכרתי, ובאו עדים אח''כ שטבח ומכר, חייב, שהרי כשאומר טבחתי ומכרתי אינו מחייב עצמו בכלום, שיודע הוא שמודה בקנס פטור, ואין כאן הודאה של כלום. אבל באומר גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאתו, הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל, אע''פ שאח''כ באו עדים:. והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה {ט} באיסורא:. כי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דבעלים:. ר''ש לאו אמילתיה דת''ק קאי ולא פליג עליה בגנב והקדיש ואח''כ טבח ומכר. אלא שמעינהו ר''ש לרבנן בדוכתא אחריתי דאמרי הגונב הקדש מבית בעלים פטור, דכתיב (שמות כ''ב) וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ועלה קאי ר''ש ואומר קדשים שחייב באחריותן חייב, דקרינן ביה וגונב מבית האיש, דכיון דהבעל חייב באחריותם כי קא טבח דמריה קא טבח. ובקדשים שחייב באחריותן נמי לא מחייב ר''ש תשלומי ארבעה וחמשה אלא כששחטן תמימים בפנים לשם בעלים אלא שנשפך הדם {יא}, או ששחטן בעלי מומין {יב} בחוץ. ואע''פ שלא נפדו, סבר כל העומד לפדות כפדוי דמי והויא שחיטה ראויה. אבל אם שחטן תמימים בחוץ {יג}, הויא שחיטה שאינה ראויה. ושמעינן ליה לר''ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ואינו חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה. ואין הלכה כר' שמעון:
{ט} שיש יורשים אחרים עמו: {י} . ולאחר יאוש איירי דחלה הקדש ע''י יאוש ושינוי רשות ולא דמריה קא טבח. רש''י. ועתוי''ט: {יא} כל העומד לזרוק כזרוק דמי, והלכך הוי שחיטה ראויה. אבל אי לא נשפך אלא נזרק הא חזרה קרן לבעלים. גמרא: {יב} מומין מעיקרא עסקינן דאי כשקדם הקדישן למומן תו לא חזי לפדיון דס''ל לר''ש בפ''ז דתמורה מ''ג קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד. אבל בבעלי מומין מעיקרא מודה. רש''י: {יג} נמי אם שחטן בע''מ בפנים:
פרק ז - משנה ה
מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בוֹ שֻׁתָּפוּת {יד}, הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ. הַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם {טו}. אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם. וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם. אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם {טז}. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם פָּטוּר {יז}:
. גנב שמכר כל השור חוץ מדבר מועט שבו, מן הדברים הנתרים עמו בשחיטה, פטור, דכתיב (שמות כ''א) וטבחו או מכרו, עד שימכור כל הדברים הנתרים בטביחה. לאפוקי שאם השאיר גיזותיה או קרניה, דלא הוי שיור, ולא מפטר בהכי:. קורעו מנחיריו עד לבו:. עוקר סימנים, פטור. ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, דהא לאו שחיטה היא כלל:
{יד} . קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש''י. ואע''ג דכבר שמענו זה לעיל במת אביו קודם שמכרו. התם ה''א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר. אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. הרמ''ה ז''ל: {טו} כו'. דכשהוציאו נעשה עליו גנב ואפילו הוציאו לרה''ר. ואע''ג דאין משיכה קונה ברה''ר. ה''מ לענין קניה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. נ''י. והתוספ' כתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא: {טז} כו'. נקט כלהו גווני אע''ג דלא צריכי: {יז} . בשלא הגביהו עסקינן דבהגביה הוה קני [כדלקמן] וחייב. תוספ':
פרק ז - משנה ו
הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת חַיָּב, נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבָעָל חוֹבוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָם, וְלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְלְשׂוֹכֵר, וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת, חַיָּב {יט}:
. פטור מכפל {יח}:. אפילו ברשות בעלים. שהרי הגבהה קונה בכל מקום:. גנב לכהן, בחמש סלעים של פדיון בנו:. הכהן או בעל חוב או השומר. ומת ברשות בעלים:. הגנב מכלום:
{יח} . ומשמע דאלו בקרן נתחייב. ולא ידעתי למה: {יט} אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש''י. וא''ת אמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה. וי''ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סבורין שהיו שלו ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תוספ'. ודחו פירוש זה. והר''מ מפרש למשנתנו כשידע השומר או הבע''ח שהוא גנבו ואע''פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. ועתוי''ט:
פרק ז - משנה ז
אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבְמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם {כא}, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים, וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטַהֲרוֹת. אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב {כג}, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר {כד} בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשָּׁבִין לַיּוֹנִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס:
. משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים {כ}:. ארצות שכבש דוד. דלאו שמיה כיבוש, ולא חיישינן בה לישוב. ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:. שאוכלין שם. ודרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם [כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים: ולא יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל:. שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה בטהרה:. מפרש טעמא בגמרא, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים להם תמידים לאלו שבפנים. יום אחד העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים {כב}:. מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:. פחים {כה}. שלא ילכדו בהם יוני בני הישוב:. ארבעה מילין:
{כ} דאפילו בבית קאמר דאסור. והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים, כלומר אפילו של עצמו: {כא} . אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה. רש''י: {כב} תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים, כדתנן במסכת שביעית פ''ז מ''ג. תירץ ר''ת ז''ל, דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה, אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהם שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה: {כג} בטוש''ע חו''מ העתיקו, כלב רע. וכן הוא בגמרא בדרבי נתן כו'. ולישנא דמתניתין הכלב בה''א הידיעה דייקא נמי הכי. וכן הוא עוד בגמרא בהדיא מגדלין כלבים כופרים: {כד} . דכיון דקשור אין מתיראין ממנו: {כה} תרגם יונתן נמלטה מפח. נ''י: