משנה - בבא קמא-פרק בפרק ב - משנה א
כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָיְתָה מְבַעֶטֶת {ב}, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ, וְנָפַל עַל כְּלִי {ד} וּשְׁבָרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ {ה} כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
. כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה {א}. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה:. רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:. שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:. אע''ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע''פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה''ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה''ר {ג}:. ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:. כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:. מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:. דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:
{א} דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ''י: {ב} . אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ': {ג} נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי''ט: {ד} כו'. ואע''ג דכבר שמענו מ''מ איצטריך לאשמעינן דסד''א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ''ל דלא. א''נ קמ''ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ''י: {ה} . תנא רגל וה''ה שן. נ''י. ועתוי''ט:
פרק ב - משנה ב
כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה {ו} מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית (מְשַׁלֵּם), מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד (מְשַׁלֵּם) מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:
. באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה:. דמשונה הוא:. אאכלה פירות או ירקות קאי, דברה''ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות ובלים ברה''ר לפי שעה, והוי קרן ברשות הרבים וחייב {ז}:. לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים {ח}, ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור:. אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה''ר דמי, ומשלמת מה שהזיקה:
{ו} . היינו שן היינו בהמה אלא דקתני שן דחיה קתני שן דבהמה לאשמעינן דאע''ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה כו' ודאתיא מדרשא חביבא ליה ונקטיה ברישא. גמרא: {ז} דאל''ה כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. גמרא: {ח} שהיה צריך ליקח שעורים למאכלה רש''י. והר''מ כתב כגון חמור שאכל י' ליטראות תמרים ישלם דמי י' ליטראות משעורים:
פרק ב - משנה ג
הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ {ט} מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ, עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
. לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא:. עוגה שנאפית על גבי גחלים {י}:. דהוי שן ברשות הניזק {יא}:. דהוי כמו צרורות {יב}, דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק:
{ט} . ולא שנפלו, כגון היכא דמקרבו כלים לכותל ואי הוו קפצי לברא ממנא הוי קפצי, וכי נפלו אונס הוא ופטורים, דהא לאו פשיעה היא אפילו לענין קפיצה, דהא כי קפצי לברא הוו קפצי. אבל אי הוו בענין שכשיקפצו הוו תברי כי נפלו נמי חייבים. ואע''ג דבנפילה אניסי הוא, הוה תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונס, וחייב. ומתניתין דמרחקו הכלים, ומש''ה חייב על הקפיצה. ועל הנפילה נמי היה חייב, אבל מש''ה לא קתני נפלה, לומר דלפעמים פטור בנפילה והיינו היכא דמקרבי, ואז פטור אף על הקפיצה. נ''י: {י} שהגחלים נדבקים בה. הר''מ: {יא} של בעל החררה דהשתא הוי ברשות הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. בגמרא: {יב} אדויי היא מתניתין ועל כולה גדיש חצי נזק. ואיכא נמי אוקמתא בגמרא באנח אנוחי, ועל מקום החררה נזק שלם. ובהכי מתפרשא מתניתין טפי שפיר. ועתוי''ט:
פרק ב - משנה ד
אֵיזֶה הוּא תָם {יג}, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ {יד}:
. שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו:. ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלשה ימים:. מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר''מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו:
{יג} . פשיטא דכל שלא הועד תם הוא. אלא הכי קבעי איזה שיקרא תם אחרי העדאה. נ''י: {יד} נוגח. די אפילו בפעם אחת, דמסתמא חזר לתמותו, כו' ומ''מ חזרה של ג' ימים פשיטא דסגי. הרא''ש:
פרק ב - משנה ה
שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד, נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִרְשׁוּת הַנִּזָּק, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם {טז}, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר, הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם, אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל {יז}. וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן. מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק:
. כולן תולדות קרן הן {טו}:. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה''ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה''ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה''ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה''ר:. כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן:. דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע''ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה {יח} י''ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ''מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר' טרפון דכי אמרינן דיו היבא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק בתיב בין ברה''ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים:
{טו} מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה: {טז} . דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק''ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא: {יז} מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ''י: {יח} מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי''ט:
פרק ב - משנה ו
אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן {יט}. סִמָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבַּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
. אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור {כ}. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה:. אפילו בשוגג {כא} חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים {כב}, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד:
{יט} . משום שוגג איצטריך. דלא תימא דלא מחייב שוגג אלא כשהוא ער, אבל ישן אנוס הוא, קמ''ל. נ''י: {כ} מהירושלמי. וטעמא דשני הבא אצלו הוא פושע. נ''י: {כא} יליף ליה מקרא: {כב} סימא דומיא דשבר הכלים, מה התם נזק אין, ד' דברים לא, אף סימא כו'. גמרא. ולשון אפילו שכתב הר''ב, אינו מדויק. ועתוי''ט: