. משום דאיכא לכל חד מלנייהו תולדות, קרי להו אבות {ב}:. הוא הרגל, דהיינו מה שהבהמה מזקת ברגליה דרך הלוכה כדכתיב (שמות כב) ושלח את בעירה. ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר (ישעיה לב) משלחי רגל השור והחמור. ותולדה דרגל היא כשהזיקה בגופה דרך הלוכה, או בשערה דרך הלוכה שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן. או בשליף שעליה, והוא משאוי שבאמתחות ובמרצופין שעליה. או בזוג שבצוארה:. הפותח בור ברשות הרבים ונפל שמה שור או חמור ומת אם הבור עמוק עשרה טפחים, או הוזק אם הוא פחות מי' טפחים. דכתיב (שמות כא) כי יפתח איש בור וגו'. ותולדה דבור, כגון כיחו וניעו {ד} לאחר שנחו ברה''ר והזיקו:. זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חבירו כדכתיב (שם כב) וביער בשדה אחר. ונקרא השן מבעה מפני שהוא פעמים מכוסה פעמים מגולה, מלשון נבעו מצפוניו (עובדיה א) דמתרגמינן אגליין מטמרוהי {ה}. ותולדה דשן היא, כשנתחככה בכותל להנאתה כדרך הבהמות שמתחככות ושברה את הכותל, או טנפה פירות כשנתחככה בהן להנאתה:. זו הדליקה שיצאה והזיקה כדכתיב (שמות כב) כי תצא אש וגו' ונאכל גדיש או הקמה או השדה. ותולדה דאש, אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, דומיא דאש שהרוח מוליכה. והא דלא חשיב תנא דידן קרן בכלל אבות נזיקין, משום דלא מיירי אלא בנזיקין שהם מועדים מתחלתן כלומר שמשלמין נזק שלם מתחלתן, אבל בתמין ואחר כך מועדים לא קא מיירי:. כלומר, אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיניה. דהוה אמינא רגל דהזיקה מצוי חייביה רחמנא, שן דאין הזיקה מצוי לא חייביה רחמנא. ואי כתב רחמנא שן, הוה אמינא שן דיש הנאה להזיקה חייב, רגל דאין הנאה להזיקה אינו חייב. ואי כתב רחמנא שן ורגל ולא כתב אש, הוה אמינא שן ורגל שיש בהן רוח חיים כלומר, שבאים מכח בעלי חיים, חייב, אבל אש שאין בה רוח חיים לא לחייב. ואם נכתבו שלשתן ולא כתב רחמנא בור, הוה אמינא הני לחייבו שדרכן לילך ולהזיק, אבל בור שאין דרכו לילך ולהזיק לא לחייב עליה. משום הכי איצטריכו כולהו. ובגמרא מסיק, דאי כתב בור וחד מהנך {ט} אתו כולהו שאר, לבד מקרן, בהצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ולא הוצרכו כולן אלא מפני שהן חלוקים בהלכותיהן, שיש בזה מה שאין בזה. שן ורגל פטורים ברשות הרבים {י}, מה שאין כן בבור ואש. בור פטר ביה קרא אדם וכלים {יא} דכתיב (שמות כא) ונפל שמה שור או חמור, דדרשינן שור ולא אדם, חמור ולא כלים, מה שאין כן בשאר אבות נזיקים. אש פטר בו את הטמון {יב}, שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר, דכתיב (שם כב) או הקמה מה קמה בגלוי אף בל בגלוי. ובשאר אבות נזיקים לא פטר את הטמון:. אף אני אביא בל שדרבו להזיק ושמירתו עליך {יג}, שאם הזיק נתחייב המזיק לשלם תשלומי הנזק שהזיק:. מעידית שבנכסיו {יז}, מן המשובח שבהם, אם בא ליתן לו קרקע בתשלומי נזקו. דכתיב (שם) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. אבל אם בא ליתן לו מטלטלין קיי''ל כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי, ויהיב ליה כל מאי דבעי ואפילו סובין {יח}. והני מילי לנזקין. אבל לבעל חוב אי אית ליה זוזי מחייבינן ליה למיתן זוזי, ואי לית ליה זוזי יהיב ליה מטלטלי מאי דבעי, ואי מגבי ליה ארעא יהיב ליה בבינונית. ושכיר, אפילו לית ליה זוזי למשכיר לא מצי יהיב ליה באגריה אלא זוזי, ומחייבינן ליה לזבוני מנכסיה עד דמשכח זוזי ויהיב ליה:

{א} . מנינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא (דמנו נמי לנזקי גופו). דתנא דידן בנזקי ממונו קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי. גמרא: {ב} דכתיבי בקרא בהדיא. רש''י: {ג} . שעושין נזק. ונזקין שם ההיזק. הר''ן. ועתוי''ט: {ד} רוק הפה. ניעו לחות החוטם. רש''י וע''ע. תולדה דבור לקמן מ''ג, ופ''י דב''מ מ''ד: {ה} דלא נקט שן. דה''א אפילו היכא דאין הנאה להיזקה ולפיכך נקט לישנא דמבעה דמשמע לישנא דגלויי כו' דהיינו להנאתה. שפעמים נגלין פעמים נכסין דהיינו בשעת אכילה. נ''י: {ו} . יש להקשות אמאי לא תני אש. וי''ל דאש יש. להבין מסתמא שהוא בענין שדולק האש בשל חבירו וקרא קאמר כי תצא אש אפילו מעצמה לכך קאמר ההבער והוא לישנא דקרא לא תבערו וכו', ומיירי מסתמא דבשלו הוא מדליק ה''נ דכוותיה. ועתוי''ט: {ז} הרי כו'. פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה. דה''א רגל כו', כמ''ש הר''ב. ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה שהיא קיל מניה. והא דלא שנאה משנתינו הק''ו כמו שאמר לא זה וזה כו', משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד מבחבירו. תוספ' וע''ע: {ח} . והא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא, משום דטרחא ליה מלתא. נ''י. ס''ל דיש באש מה שאין בשניהם לפי שכח אחר מעורב בו ואין הולך. לדעתו כמו שורו. ועתוי''ט: {ט} מבור לחוד לא נפיק דאיכא למפרך מה לבור שתחלת עשייתו לנזק כו' והתנא האריך, להגדיל תורה ויאדיר. תוספ': {י} ובער בשדה אחר. רש''י: {יא} נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למכתב, דלא אתי מכולהו, כדתנן במתניתין: {יב} דמ''ה פ''ו דמחייב טמון, י''ל כמו שכתבו התוספות דהמ''ל דכולהו אצטריך למכתב, דאי הוה נפקי מבור הוה פטרי בהו כלים. ולר''י אה''נ דאצטריך מש''ה: {יג} דלא דמי לחד מהני אבות אי יכולין לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה. הר''ן: {יד} כו'. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך. או שנמסרו לך לשמרן. או שעשית בהם מעשה שתתחייב בשמירתן כו'. לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרים לנטרינהו כדחזי ופשע בהן השומר דהשני חייב והראשון פטור. ולאפוקי נמי היבא דנטרינהו כאורחייהו ואזיק דפטור. נ''י: {טו} . האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא, ולא תני חייב. גמרא: {טז} . להכי נקט לשון השלמה, דפחת נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, דניזק הוי. והמותר משלם לו מזיק. בגמרא דף י. וה''ה דשבחה דבין מיתה להעמדה בדין, דניזק הוי. נ''י. ועתוי''ט: {יז} מיטב שדהו דהאיך דקא משלם משמע. גמרא: {יח} מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף. נ''י:

. כל דבר שנתחייבתי לשמרו:. אם לא שמרתיו כראוי והזיק, אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק, ואני חייב עליו. בגון המוסר שורו לחרש שוטה וקטן חייב, שעליו היה מוטל שמירת שורו והרי לא שמרו כראוי לו:. ואם תקנתי וזמנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זמנתי ותקנתי את כולו, נתחייבתי עליו כאילו זמנתיו כולו. בגון החופר בור תשעה ברה''ר ובא אחר והשלימו לעשרה, ונפל שמה שור או חמור ומת {יט}, האחרון חייב. אע''פ שלא תקן אלא מקצת הנזק, כאילו עשה כל הנזק, ביון דבתשעה ליבא מיתה:. ועל איזה נכסים אני חייב לשלם אם הזקתי, על נכסים שאין בהם מעילה. כגון נכסים שאינן הקדש. שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם, דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש. והוא הדין לכל שאר נזקים:. שאם הזיק נכסים של נכרי, פטור:. שיש להם בעלים מיוחדים, שאם הזיק נכסים של הפקר, פטור {כא}:. בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב המזיק, חוץ מרשות המיוחדת למזיק. שאם נכנס שור ניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק, פטור, דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי. ודוקא בשהזיקו נכסיו, אבל המזיק עצמו שחבל בחברו {כב}, אף על פי שהוא עומד ברשותו, חייב, דאמר ליה הנחבל נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא:. ורשות המיוחדת לניזק ולמזיק, כגון חצר של שניהם, והזיק שורו של אחד מהם באותה חצר בשן ורגל, פטור {כג}. והוא שתהיה אותה חצר מיוחדת לשוורים גם בן. אבל אם היתה מיוחדת לפירות ולא לשורים, והזיק בשן ורגל, חייב. ואם הזיק בקרן, בכל ענין חייב:

{יט} אם ניזק פליגי תנאי. ומ''מ פסקו כמ''ד אף לנזקין האחרון חייב. והטעם מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומפני כך חייב בכל. הה''מ: {כ} . מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי חייב בנזקין כגון. קדשים קלים שאין בהם מעילה מחיים. אלא אימורים לאחר זריקת דם. מני ר''י הגלילי היא דאמר ממון בעלים הוא כו': {כא} פריך מאן תבע ליה. אלא דנגרן תורא דהפקר לתורא דידן וקדם חכה בו אחר. א''נ נגרן ואח''כ הקדיש ואח''כ הפקיר שנאמר והועד בבעליו והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת. ומשמע שיהא לו בעל בשעת מיתה והעמדה בדין וגמר דין. והאי קרא אע''ג דבשור שהמית אדם כתיב אם אינו ענין למיתה דז' שור כתיבי תנהו ענין לנזיקין. ועתוי''ט: {כב} דווקא לחבירו, דה''ה לשור נמי דינא הכי ואשגרת לישנא דגמרא נקט. ועתוי''ט: {כג} ובער בשדה אחר. ומש''ה אם היתה מיוחדת לפירות וכו' והזיק בשן ורגל חייב. דשדה אחר קרינן ביה. רש''י: {כד} כו'. לאתויי קרן דכתיב כי יגח ואין נגיחה אלא בקרן כו'. גמרא. וכשהזיק כו' דרישא, לא דרשינן ליה, דלאו יתירא הוא. רש''י:

. שום זה של נזקים לא יהא אלא בכסף. שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק וכך ישלם לו. ואם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון שדרסה עליו ברשות הניזק ושברתו, ואח''ב אירע שנשברה רגלה של פרה זו של ראובן בטליתו של שמעון ברה''ר דהוי נמי בור ברה''ר {כה}, אין אומרים הואיל וזה הזיק וזה הזיק יצא הזיקו של זה בהזיקו של זה, אלא שמין שני הנזקים בדמים, ומי שהזיק לחבירו יותר, ישלם {כו}:. ובשבאים לשלם ההיזק מנכסי היתומים, לא יפרעו אלא מן הקרקעות שהם שוה כסף, ולא ממטלטלין {כז} שהם עצמם כסף. דבל מידי דמיטלטל חשוב כאילו הוא כסף, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי: והשומא והתשלומין של נזקים לא יהיו אלא בפני ב''ד מומחין {כח}, ולא בפני ב''ד של הדיוטות: ועל פי עדים בני חורין ובני ברית. לאפוקי עבדים ונכרים {כט} שאינם כשרים לעדות של נזקין:. בין שהזיקה היא את אחרים, בין שאחרים הזיקוה, דין האיש ודין האשה שוין בנזקין:. פעמים שהניזק שייך עם המזיק בתשלומין של ניזק. כגון אם פחתה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, שפחת נבלה דניזק הוא, בין בתם בין במועד {לא}, ונמצא שאין המזיק משלם לו אפילו אותו חצי נזק שזכתה לו תורה אם הוא תם. או נזק שלם אם הוא מועד, הרי שהניזק הוא מפסיד ושייך בתשלומין הללו עם המזיק:

{כה} ממונו של המזיק במקום שמונח שם דומה לבור והוי תולדתו: {כו} היה נראה שהנזקין שוין, לא אמרינן יצא זה בזה בלא שומא. לפי שמתוך השומא יעלה בדקדוק כו'. נ''י: {כז} דיתמי לא משתעבדי. ועתוי''ט לדין דהאידנא כמ''ש במ''ג פרק ט' דכתובות: {כח} דיני קנסות. רש''י. ואע''ג דמתניתין לא איירי בקנסות דהא שור לרגלו ומבעה לשינו מפרשינן ליה, מכל מקוום מרמז לנו התנא במתניתין אפילו במילי דלא איירי ברישא. תוספ': {כט} עביד צריכותא לאשמעינן תרוייהו. ואם תאמר מאי שנא הכא דאשמעינן דפסולים הא פסולים לכל עדות. כתב הר''מ דסלקא דעתך אמינא דנקל בנזיקין לרוב מאורעיהם, ולימעוט הזדמנות עליהם עדות כשרים, לפי שההכאות על הרוב במעמד עמי הארץ העבדים העכומ''ז הם. ועתוי''ט: {ל} דהשוה אשה לאיש. תוספ': {לא} דתנן לה חדא זימנא בתשלומי נזק. מפרש בגמרא חדא בתם וחדא במועד, וצריכא כו':

. שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק:. שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם:. בקרן:. דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין:. שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד {לד}:. אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר {לה} משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם ואפילו היא תמה. ואין כן הלכה:. הוי מועד מתחלתו נמי, ומשלם נזק שלם אם הזיק:. מועדים מתחלתן. והא דלא חשיב להו בכלל חמשה מועדים דלעיל וליהוו אחד עשר מועדים, משום דהני לא שכיחי בישוב:. חיה שקורין לה בערבי אלצב''ע:. ואין הלכה כר' אליעזר:. מעידית שבנכסיו {מא}. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כ''א) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:

{לב} כו' משום דתני שן ורגל דמועדין מתחלתן נקט אינה מועדת ולא תני הבהמה תמה: {לג} . נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה כיון דאין הזיקו מצוי כרגל הוו תולדה דקרן. גמרא: {לד} ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם. הלכך חדא מלתא היא. רש''י: {לה} הך בבא דמתניתין. אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת כו' ע''כ בחצר הנתק, דבעינן ובער בשדה אחר, ותנן הבהמה אינה מועדת כו' אלמא קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם. וה''ק בגמרא רישא רבנן וסיפא ר''ט. ועתוי''ט: {לו} . הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש''י: {לז} . חסורי מיחסרא והכי קתני, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב כו'. גמרא: {לח} . אפילו בנשיכה ובכל נזקין. רש''י: {לט} . שגידלן אדם בביתו. רש''י: {מ} כו' אלא. אין לפרש כפשוטו דהא איכא עוד דשייר על פי עצמו דקנסא הוא ומודה בקנס פטור. וחצי כופר דתם פטור אלא הוא כמו אין בין. ועתוי''ט: {מא} עלייה מעולה שבנכסיו כו':