. הרי זו מגורשת. דכתיב (דברים כ''ד) ונתן בידה, ומדלא כתיב ובידה יתננו, משמע ונתן מכל מקום {ב}. בין בחצרה בין בגנה בין בקרפיפה. והוא שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה {ג}:. כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין:. ואפילו היא בתוך ביתו, דמקום חיקה וקלתה קנוי לה, שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה {ה} ולא על מקום קלתה:

{א} . של נכסי מלוג וזרקו לה ע''ג קרקע. רש''י. ובגמרא פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה וא''כ אכתי לא נפיק גט מיד הבעל. ואסיק רבא דגטה וחצרה באים כאחד מידי דהויא יד עבד דקני ליה לרביה ואפ''ה קונה את עצמו בשטר ע''י עצמו משום דגטו וידו באין כאחד, ה''נ גטה וחצרה באין כאחד: {ב} דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה. ועתוי''ט: {ג} . וטעמא, כי ידה, מה ידה בממוכה אף חצרה בסמוכה. ומזה הלשון משמע דבצד וחוצה לה סגי, ובתוך לאו ו. וקא. ועתוי''ט: {ד} . פירוש, הגט ומוקי לה בגמרא כשהמטה שלו. אבל מטה שלה וגבוה עשרה חולקת רשות לעצמה. מאי איכא, מקום כרעי. אמקום כרעי לא קפדי אינשי. {ה} וא''ת פשיסא דהא חיקה הוי סמש כידה. ואור''י דמיירי כשבגדיה נגררין בארץ. תוספ':

. שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו:. ולכי אמר טלי גטך מיהת הוי גט. אבל אם היה הגט על גבי קרקע, או על גבו או בגופו ולא עקם גבו או לא המציא גופו לה כדי שתטלנו, אפילו אמר טלי גטך אינו גט:. כשהיא קוראה בו רואה שהוא גטה:. כל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, זהו קרוב לה. וכל שהיא אינה יכולה לשמרו והוא יכול לשמרו {יא} זהו קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה על מחצה {יב}. ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע {יג} גט לידה או לרשותה:

{ו} גט. בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא, מאי איריא א''ל כנסי ש''ח בו', אפילו נתנו לה נתינה מעליותא אלא שלא פירש אינו כלום, דהא קיי''ל צריך לפרש. אלא בעסוקין בענין גרושין בתחלה עסקינן, אלא כיון שא''ל כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה, כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, דבהכי מהני כדאיתא בגמרא דף נ''ה וכן נמי כשמצאתו אחוריו, אין עסוקין באותו ענין מועיל, כיון שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה. הר''נ: {ז} שיאמר. פירוש אפילו בעודו בידה, וא''צ לחזור ליטלנו מידה, כרבי בגמרא דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום הוא. הר''נ. אבל נתינה בעינן. ומשום הכי טלי גיטך מע''ג קרקע לא מהני ואפילו א''ל אח''כ הא גיטך: {ח} גיטך. שצריך שיתן לה בתורת גרושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות. הר''מ: {ט} . דאע''ג דלא בעינן דעתא דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר''נ: {י} שיאמר כו'. ואע''פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא הכא לא דישנה לאו בת אגרושי היא. הר''ן. ויאמר לה בעודו בידה כשננערה, וכרבי, וכמו שכתבתי, לעיל: {יא} מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי''ל בפני עצמה אינה יכולה, לשומרו אלא עם אחר, והוא יכול לשומרו בפ''ע. תוספ': {יב} הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוספ' דשניהם אינם יכולים לשומרו היינו כל אחד בפ''ע, אבל שניהם ביהד יבולים לשומרו. ועתוי''ט: {יג} שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש''י:

. בגמרא מוקמינן לה באומר זרוק לי חובי בתורת גטין {טו}, דכיון דא''ל הכי הוה ליה לחוב זה דין גט, ואם זרק אותו הלוה קרוב למלוה ואבד, זכה הלוה ואינו חייב לשלם. ואם קרוב ללוה, הלוה חייב וכו'. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר, מכיון שזרקו לו בכל ענין, פטור {טז}:. לפחות משלשה סמוך לקרקעית הגג, דכלבוד דמי:. יצא ממחיצת הגג ונכנס לתוך מחיצת המקום שהיא עומדת בו {יח}:. והוא שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר. שאם היתה הדליקה בחצר תחלה, מעיקרא לשריפה קאזיל ואינה מגורשת:

{יד} . דכתיב ויצאה והיתה. גמרא: {טו} , דדוקא לענין גטין מפני התקנה וכן לקדושין משום דאתקש, הלכך הא דתנן וכן לענין החוב דוקא כשא''ל בתורת גטין. דאלו סתמא זרוק לי ושמור קאמר. ואמרו בגמרא דקמ''ל דלא מצי א''ל משטה אני בך. ועתוי''מ: {טז} הר''מ, א''ל המלוה זרוק לי חובי והפמר, וזרקו ואכד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה, פטור. ומשמע ליה להר''ב דבכל ענ. ן קאמר דפטור. ועתוי''ט: {יז} . מסיק בגמרא בגג דידה וחצר דידיה: {יח} לשון הר''מ. וכלומר ולא סגי ביציאה מרשות הגג בלבד אלא עד שיכנום לתוך מחיצת המקום וכו', משום דקודם שיכנום לתוך מחיצות אין ראוי לנוח, דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות. ועתוי''ט: {יט} . בגמרא אמרינן דהיינו שנמחק דרך ירידה, אבל כשנמחק דרך עלייה אע''פ שהוא בתוך מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו. ועתוי''ט: {כ} נשרף. וה''ה ברישא. והא דתנא לה בסיפא, אורחא דמלתא נקט, דבחצר שכיח מים ואש. פוסקים:

. שכתב לגרש את אשתו ואחר שנכתב הגט נתייחד עמה. ב''ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנה או שנתים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך זמן זה ואח''כ יגרשנה בו וכשיראו זמן הגט קודם ללידת הבן יהיו סבורים שנתן לה גט משעת כתיבה והוי פגם שיאמרו מן הפנויה נולד {כא}. ופסק ההלכה לא יגרש אדם את אשתו בגט ישן. ואם גירש והלך הבעל למדינה אחרת, תנשא בו לכתחלה:

{כא} לטעמייהו. דב''ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא''כ מצא בה דבר ערוה, והלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא אליה. וב''ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה, ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא אליה. ירושלמי. ואע''ג דלב''ה נמי אפשר שיגרשנה משום דבר ערוה, מ''מ חיישינן שמא יאמרו שהקדיחה כו': {כב} כו'. כלומר ואפילו ביומו שנכתב ונמסר, והלכך לא שייך למפרך אדהכא א''כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין, כדפרכינן אגטין שמביאין ממדינת הים. תוי''ט. וע''ע:

. אם היה בבבל וכתב לחשבון שנות מלכות אדום, שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט, תצא מזה ומזה. ונקראת מלכות [אדום] מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון:. לפי שצריך לכתוב לשם המלכות של מדינה שהגט נכתב בה, משום שלום מלכות, שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:. כולה מתניתין מפרשה ביבמות פרק האשה רבה {כז}:. מתניתין ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר {כח}. ואינה הלכה:

{כג} . דאי אשמעינן אחרת, ה''א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא: {כד} הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא: {כה} הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא: {כו} כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא''ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע''ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי: {כז} איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש''י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר''נ. ול''נ לישב שסובר דהא דאר''מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ''ב ב''ר לדעת י''א. ואפשר שכן הוא ג''כ דעת הר''ב, וכמ''ש הר''ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי''ט: {כח} לאו ר''מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם: {כט} . פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר''מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב''י. ועתוי''ט דמסיק דהר''מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ''ה ג''כ דעת הר''ב:

. חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה:. של עריות:. לשוק:. העריות אילונית, ואיגלאי מלתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצא שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:. מבעל שנישאת לו. ומן היבם:. וביבמות מוקמינן לה כר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה {ל}:

{ל} דמודו רבנן בשינוי שמו ושמה דהולד ממזר אפילו מן הראשון התם ה''ט לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מהשני ממזר מדאורייתא, ומש''ה קנסינן ליה מדרבנן בולדה הראשון. אבל כל היכא דליכא ממזר מדאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן. הר''נ ועתוי''ט:

. דקיי''ל ביאת האחת פוטרת צרתה:. שנתיבמה אילונית, ואין יבומיה יבומין. ונמצא שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה:. מבעל זה ומיבמה הראשון:

{לא} . וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות היבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמעינן הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מידי זיקתה אבל התם דלא רמיה קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה צריכא. גמרא:

. לגרש בו אשתו:. שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:. כשמסר להן השטרות:. והם מסרו זה לזה. והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר. ורמב''ם גריס ונתן גט לאיש ושובר לאשה. ופירש ונתן, שחשב שנתן גט לאיש ושובר לאשה, אבל הוא לא עשה אלא בהפך. ודחוק הוא:. כל זמן שלא נשאת יצא גט מתחת יד הבעל:. גט. וצריכה גט אחר:. הרי זה גט:. אין הכל כדבריו של זה הראשון להאמינו:. שנשאה. דאמרינן קנוניא היא ביניהם {לב} והחליפו השטרות לאחר שנשאת. והלכה כרבי אליעזר:

{לב} מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי''ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. תוספ': {לג} כו'. חומרא בעלמא הוא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמרא:

. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה. בית הלל סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה {לד}, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קידשה בביאה. וב''ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראוה שנבעלה:. שקשריו מרובין מעדיו. דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן, ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוש,, ן, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד ש., לישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זהו קרח ופסול. דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא הבעל אמר להו כולכם חתומו, והרי אחד שלא חתם. ואם נשאת אשה בגט זה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:

פירוש למשנה זו

. ואפילו עבד, ואפילו פסול לעדות מחמת עבירה:. שאין עליו פסול עדות אלא קורבה. אבל עבד או גזלן לא. עבד דלמא אתי לאסוקי ליוחסין {לה}. וגזלן דלמא אתו למימר עבד תשובה. אבל קרוב, כולי עלמא ידעי ליה דקרוב הוא. והלכה כבן ננס שהכל משלימין עליו. ומ''מ אין חותם עליו אלא ע''א פסול בלבד, והשאר צריך שיהיו כלם כשרים:

{לד} הכל כו'. ואפילו פסולים. דליתא. להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא אהר זמן ב''ד. יפסלוהו שיהיו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם. רש''י. וה''פ היכא דחזינן בהדיא שריבה הסופר בו קשרים יותר ממנין העדים והכא ליכא למיחש לכלכם הכל משלימין עליו ואפילו פסולים לפי שלא יבא ב''ד אחר לפוסלו. דכיון דבעיקר עדותו של מקושר דהיינו בג' עדים הצריכים לו ע''א קרוב כשר משום דג' במקושר לאו דאורייתא כדאיתא בגמרא דהכא אפילו אמר כולכם עדים לא לצרף עדותן אמר כן ותהא עדותן בטלה אלא כך אמר שיחתמו הכשרים כדינן והקרוב כדינו. הר''נ: {לה} אמאי לא מפרש נמי בעבד שמא יאמרו נשתחרר. וכ''ה בגמרא להמסקנא. וכ''ה בר''ן: