משנה - גיטין-פרק זפרק ז - משנה א
מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, לֹא אָמַר כְּלוּם {ב}. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתֹּבוּ, אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְלוּם. נִשְׁתַּתַּק {ג} וְאָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלשׁ, פְעָמִים ; אִם אָמַר עַל לָאו לָאו {ה} וְעַל הֵן הֵן, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ:
. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש {א}:. וא''צ לחזור ולשאלו אחר שנתישבה דעתו, אלא כותבין הגט וסומכים על דבריו הראשונים. ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:. הטה {ד}:. בדברים אחרים:. אם הרכין על הגט הרכנת הן:
{א} רוחא קורדייקוס שמה. גמרא: {ב} . ואפילו אמר כתבו ותנו. תוספ': {ג} . לאו אשאחזו קורדייקוס קאי. אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי. רש''י: {ד} שמים (ש''ב כ''ב). מתרגמינן וארכין שמיא. רש''י. ובתורה הטי נא כדך מתרגם ארכיני. הר''מ: {ה} . שרומז על תשובת לאו. הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הן הרכנת הן. ועתוי''ט:
פרק ז - משנה ב
אָמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ, וְאָמַר לָהֶם כְּתֹבוּ {ו}, אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ, הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתֹמוּ:
. לבריא או לשכיב מרע חכם:. שלא תזקק ליבם:
{ו} . מסקינן בגמרא, דכולה ר''י (דס''פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר''מ מודה. רש''י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה''ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:
פרק ז - משנה ג
זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי, זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה {ז}, זֶה גִטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה {ט}, לֹא אָמַר כְּלוּם {י}. מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי {יא}, מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי, הֲרֵי זֶה גֵּט. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, גֵּט וְאֵינוֹ גֵט. וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. זֶה גִטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק וְחָלָה וָמֵת, אוֹמְדִין אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט. וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵט:
. לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה {ח}:. משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:. שמא אינו גט:. שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת:
{ז} מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר''מ: {ח} הדין בכל התנאים שהאומר ה''ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ''ח, ה''ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב''ח ומת בתוך יב''ח אינו גט. הר''נ ועתוי''ט: {ט} מיתה. לא הוה זו ואצ''ל זו. אלא ה''ק הרי זה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום: {י} כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ''ח דב''ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר''י. הה''מ: {יא} אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא''ל מעכשיו דמי, לא א''ל מהיום כמאן דא''ל לאחר מיתה דמי. גמרא:
פרק ז - משנה ד
לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּה גַּס בָּה בְּשִׁפְחָתָהּ. מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ. רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָה מְגֹּרֶשֶׁת {יג}:
. זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי, לא תתייחד עמו. שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני, דחיישינן שמא בעל לשם קדושין:. לאו ארישא קאי {יב} באומר מהיום אם מתי, דההיא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור. אלא באומר לה במסירת הגט הרי זה גטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי, ר' יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהדי גט ומקמי הכי אשת איש היא. ור' יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא כל שעתא מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק, ואע''ג דחי טפי, אין ברירה, הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי:
{יב} פירש רש''י. והקשו בתוספ' דלישנא דמה היא שהוזכר כו' משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה. לפיכך פירשו. דקאי אמהיום אם מתי. ור' יהודה סבר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך היא כאשת איש לכל דבריה. ולדידיה ברישא דלא תתייחד כו' לא הוי טעמא משום חששא דקדושין, דהא עדיין אינה מגורשת, אלא טעמא משום גט ישן. ור''י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה, או מעת שאני בעולם והויא א''א עד שעה אחת סמוך למיתתו. ולא הוי טעמא משום דאין ברירה, דאי משום דאין ברירה, לא היה לחול הגירושין כלל, אע''ג דהוברר הדבר לבסוף כיון דאין ברירה: {יג} ואינה מגורשת. ולא תנן ספק מגורשת דכשאמרו בלשון מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה, כדאיתא בגמרא:
פרק ז - משנה ה
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת {יד}. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִטֵךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי, וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:
. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו:. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רשב''ג אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ואין הלכה כרשב''ג:
{יד} . פשימא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ''ל. גמרא:
פרק ז - משנה ו
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי, כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ, שְׁתֵּי שָׁנִים {טו}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי זֶה גֵּט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה, אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט:
. בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד:. כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזוז הזמן, נתקיים וזתנאי:. רבי יהודה אומר י''ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו ב' שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי. ואין הלכה כר''י:. ולא הניקתו כלל:. ולא שמשתו:. דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה {טז}, והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:. אע''פ שהיא לא. הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכ''ש אם היה בהקפדה:. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה. ואין הלכה כרשב''ג:
{טו} שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש''י: {טז} דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':
פרק ז - משנה ז
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ {יח}. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחַד עִמָּהּ, הֲרֵי זֶה גֵּט:
. מפרש בגמרא משנה זו, כגון דאתני שני תנאים, אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא. ואי לא מטינא לגליל, אי משתהינן תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא, ואי לא, לא ליהוי גיטא {יז}. והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום, בטל הגט. דלא לגליל מטא, ולא אשתהי תלתין יומין:. שהוא בקצה גבול הגליל:. שהוא בקצה גבול של א''י {יט} וחזר בתוך ל' יום, בטל הגט. שהרי לא הלך למדינת הים וגם לא נשתהה ל' יום:. כשאשתהוז ל' יום עובר מנגד פניך אז יהא גט:. לאחר מכאן כשישתהה ל' יום עובר מנגד פניה, יהא גט. ולא אמרינן הואיל ומעיקרא היה הולך ובא, ניחוש שמא פייס קטטה שביניהם ובטל גיטא, דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא, לא חיישינן שמא פייס {כ}. וכי מקיים תנאיה ושהה ל' יום עובר מנגד פניה, הוי גיטא. ובגמרא מוקי לה באומר בשעת התנאי ע''מ כן אני מוסר לה הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי. וכן הלכה. שאם לא אמר כן בשעת התנאי, חיישינן שמא יבא בעל ויערער ויאמר פייסתי:
{יז} משמע מתניתין, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום מיום שאצא מכאן, והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל. הר''נ: {יח} תנאו. ואין כאן עוד תנאי לקיימו כו'. ואפילו קיימו לאחר זמן, הרי לא התנה אלא על מהלך ראשון. רש''י: {יט} מא''י הוא. אע''ג דלענין מביא גט ממדינת הים עכו כחוצה לארץ לת''ק דמשנה ב' דפ''ק: {כ} רש''י, כשיחדה עמו ובעל הו''ל גט ישן. ע''כ. כלומר ותנן במ''ד לקמן דבית הלל אוסרין לגרש בו. והכא תנן ה''ז גט דמגרשים בו לכתחלה. הר''נ. לפי שמחשב קיום התנאי לנתינת הגט כו'. וכתבו התוספ' דמלשון רש''י (וכ''כ הר''ב) ויערער, משמע שחששא זו אינה אלא משום שיוציא לעז, וכיון שהאמינה לא יוציא לעז, דכסיפא ליה מלתא. ועתוי''ט:
פרק ז - משנה ח
הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו {כא} אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲרֵי זֶה גֵּט {כב}:
. דכיון דלא אמר מעכשיו, משמע לאחר שנים עשר חודש יהא גט, והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:
{כא} . אע''ג דכבר תנן לה לעיל מ''ג, סלקא דעתך אמינא נהי דאם מתי לאחר מיתה משמע, ה''מ היכא דתלה במיתה, דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה רסבור הוא דיש גט לאחר מיתה, אבל הכא דתלה באם לא באתי סד''א רמעכשיו משמע. קמ''ל כו'. הר''נ. וע''ע: {כב} גט. ובגמרא איכא דמתני אמתניתין דהכא נמי שצריך שיאמינה אם תאמר שלא בא ואיכא דלא מתני הכי אמתניתין דכיון שלא ראינו שבא לעיר משיצא לא חיישינן שמא בא. והר''ב שלא פירש משמע שסובר ד. א''צ. וכ''פ הר''מ. עוד אבעיא להו, אם מותרת מיד שמת, שהרי ודאי לא יבא עוד. ויש כאן קיום תנאי או דלמא לאחר יב''ח דאתקיים תנאה ; פירשו התוכפ', משום ד. איכא למיגזר אטו לא מת, ולא איפשטי, ופסקו לחומרא:
פרק ז - משנה ט
אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִי, כָּתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט {כג}. כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָאתִּי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט {כד}. כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וָמֵת, אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה, הֲרֵי זֶה גֵט. וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט, אֵינוֹ גֵט {כה}. וְאִם אֵין יָדוּעַ, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ {כו} מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָה מְגֹרֶשֶׁת {כז}:
{כג} גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הבתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד. הר''נ: {כד} גט. מדהול''ל אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי, הכי קאמר, כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ורבנן, ל''ש הכי ול''ש הכי. גמרא: {כה} גט. אם מת אחר יב''ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה. הר''מ: {כו} היא בו'. כלומר גם זו היא בכלל שאמרו מגורשת כו': {כז} ואינה מגורשת. ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר יב''ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך יב''ח מת. הר''נ: