משנה - גיטין-פרק ופרק ו - משנה א
הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר {א}. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל {ב} לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר. לְפִיכָךְ {ג} אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר {ד}. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר, לֹא יַחֲזוֹר:
. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:. לשון קבלה הוא. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
{א} כו'. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר מיגרשה. ואע''ג דבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ''ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה. וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא: {ב} . בגמרא דקידושין דף מ''א ושלחה, מלמד שהאשה עושה שליח. ופירש''י, קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה''א: {ג} כו'. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא''כ אמר הבעל כו'. רש''י. ועתוי''ט: {ד} . כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש''י:
פרק ו - משנה ב
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי {ה}, צְרִיכָה שְׁתֵּי כִתֵּי {ו} עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִבֵּל {ז} וְקָרַע, אֲפִלּוּ הֵן {ט} הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים, אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה הַמְארָסָה, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּטָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאֶחָת, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ בִּלְבָד. וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר {י} אֶת גִּטָה, אֵינָה יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ:
. להביא לפנינו שתי כיתי עדים:. לו לקבלו:. ובשעת השמד שנו, שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד, שלא ייראה {ח}:. שהשנים שאמרה בפניהם הם עצמם ראו כשקבלו:. שלישי, שנעשה עד בזו ובזו, מצטרך עמהם:. או היא או אביה. היא יש לה יד דהא גדולה היא. ואביה נמי זכאי לקבלו:. ואפילו בקבלת אביה, דכתיב (דברים כ''ד) ושלחה מביתו, מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
{ה} . והוא חזר ואמר קבלתי. רש''י: {ו} כו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד, ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר, דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוספ': {ז} . כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט. אבל אם נתקיימה חתימתן א''צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור. ועתוי''ט: {ח} קשה לי דלמאי נ''מ מעידין כן. וצריך לומר משום דאע''פ שיש גזירה ומש''ה נקרע, צריך שיעידו על כך, דלאו כולי עלמא מסקי אדעתייהו דמש''ה לא יביאנו בידו, ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן ולהביאו, ויוציאו לעז: {ט} הן כו'. סד''א דמחזי כשיקרא, שהאיך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה, דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש''ה הדר תני ואחד מצרף עמהם, דסד''א דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי, לחד מיהא חיישינן, קמ''ל. הר''נ: {י} . יש חילוף גרסאות בזה ביודעת לשמור. רש''י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות. ולגירסת הרי''ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:
פרק ו - משנה ג
קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזוֹר, יַחֲזוֹר, שֶׁאֵין קָטָן {יא} עוֹשׂה שָׁלִיחַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ, צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִטָּהּ, אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְקִבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. הָבֵא לִי {יג} גִטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וֶהֱבִיאוֹ לָה מִמָּקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר:
. שהבעל מקפיד שאין רצונו שילעיזו עליו שם:. אינו אלא כמראה מקום, שם תמצאנה:. דסבר איהו דמדעתיה מגרש איכא קפידא, איהי דבעל כרחה מתגרשת {יב} מראה מקום היא לו. ואין הלכה כרבי אליעזר:
{יא} קטן כו'. ואע''פ שיש לה חצר הא כגט מדין ידה אתרבי. ועתוי''ט: {יב} ידעה דניחא ליה לבעל למתבה התם. רש''י: {יג} לי כו'. אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר. הר''נ:
פרק ו - משנה ד
הָבֵא לִי גִטִּי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הִתְקַּבֵּל לִי גִטִּי, אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד {יד}. הִתְקַבֵּל לִי גִטִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד:
. אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה:. שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם {טו}:. משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקופ אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו {טז}. ואין הלכה כר''א:
{יד} . שמא קבלו כבר. ואע''ג דהול''ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע''ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ': {טו} פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא''ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א''ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא''ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא: {טז} פריך, פשיטא. ומשני ל''צ דאיתיה לבעל במזרח וא''ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ''ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ''ש ריש פ''ח דתרומות בשם הירושלמי:
פרק ו - משנה ה
הָאוֹמֵר כִּתְבוּ גֵט וּתְּנוּ לְאִשְׁתִּי, גָּרְשׁוּהָ, כִּתְבוּ אִגֶּרֶת {יז} וּתְנוּ לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. פִטְרוּהָ, פַרְנְסוּהָ, עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס, עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי, לֹא אָמַר כְּלוּם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹצֵא בַקּוֹלָר וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר, אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף הַמְסֻכָּן:
. שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין:. דלמא לשון פטור וחובד קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת:. לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו'. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא:. כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי:. ליהרג בדין המלכות:. אע''פ שלא אמר תנו:. דאגב פחדיה. טריד ולא פריש:. לים:. למדבריות:. חולה {יח}. והלכה כר''ש שזורי:
{יז} כו'. כולהו לשון ב''א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש''י: {יח} כתב חולה המסוכן, ש''מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ''ש הר''ב פ''ד דטבול יום מ''ה. ועתוי''ט:
פרק ו - משנה ו
מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר וְאָמַר כָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְּׁתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִי, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים, אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל {כ}, הֲרֵי זֶה גֵּט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט:
. ופירש שמו ושם עירו {יט}:. הואיל ולא אמר תנו:. מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכידז סופי על תדזלתי, הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
{יט} אשתו ושם עירה. טור: {כ} . דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח וה''ל כמפרש לים ומסוכן. רש''י:
פרק ו - משנה ז
אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אוֹ לִשְׁלשָׁה כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לִשְׁלשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתֹּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֻבָּל אָנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתֹּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי {כא}, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ {כב} וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵבּ וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ {כג}, אֶחָד כּוֹתֵבּ וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל:
. אע''ג דלא אמר כתבו ותנו, הרי אלו יכתבו בעצמן. ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב, ולא לעדים לחתום, דלאו בית דין שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו, והן הן שלוחיו הן הן עדיו. ואם אמר לג' כתבו ותנו גט לאשתי, אע''פ שהן ראוין ליעשות ב''ד, כיון דבהדיא אמר להו כתבו, לאו בית דין שוינהו אלא עדים:. ולא אמר כתבו:. לעדים אחרים, לכתוב ולחתום וליתן, מפני שעשאן בית דין:. משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים:. אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:. אם אינם יודעים לכתוב. ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו הן בעצמן:
{כא} . בגמרא, הלכה כר''י דאמר מילי לא מימסרן לשליח: {כב} הגדול. אינו מן הנמנע שב''ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב''ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר''מ: {כג} . ונראה שצריך שיאמר ג''כ חתומו, וכ''כ הב''י: