. אע''ג דמדאורייתא היא {א}, דכתיב (שמות כ''ב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, האי תנא סבר דמיטב שדהו דניזק קאמר קרא, ומפני תקון העולם {ב} אמרו חכמים שישלם המזיק מעידית שבנכסיו, אע''פ שהם טובים מעידית של ניזק, כדי שיהו נזהרים מלהזיק:. דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית, דכתיב (דברים כד) והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו, ומפני תקון העולם אמרו בעל חוב בבינונית, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין {ד}:. דליכא למיחש בה לנעילת דלת. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא {ה}:. ואין הלכה כרבי מאיר:

{א} דהא להכי תנן לה הכא בגטין ואע''פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם: {ב} לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזבורית. רש''י: {ג} . את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים תרגום עידית. ערוך: {ד} . ופירש הר''ב אף על פי שהזבורית שוה כנגד החוב לא קפי. ן עליה זבינא: {ה} דלמ''ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כו'. מדאורייתא דינה בעידית, ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ורבי מאיר נמי דאמר בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בריש פרק אע''פ. וי''ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמרינן בגמרא גבי בעל חוב, שלא יראה אדם שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו, ה''נ חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבע''ח בבינונית משום נעילת דלת, אשה נמי משום חינא שיהו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן, תהא בבינונית. תוספ': {ו} . הפחות והרע ולא נודע לי מאיזה לשון הוא (נ''ל מלשון זיבורא ועקרבא. ב''ד) הר''מ:

. כגון לוה שמכר בינונית שלו שהיא משועבדת לבעל חוב, אין הבעל חוב יכול לטרוף אותה מן הלוקח אם נשאר אצל הלוה נכסים בני חורין, ואע''פ שאינן אלא זבורית {ז}:

{ז} תיקון העולם, דאי לאו תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת ע''כ. ומש''ה נקט הר''ב בע''ח. וה''ה לנזקין: {ח} . מפרש טעמא בגמרא משום דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דה''ל נועל דלת והלכך אפילו יתומים גדולים. ובנזקין אע''ג דמדאורייתא בעידית היינו דניזק, וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא. ועיין תוספ':

. הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשאה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה {ט} מן הלוקח, אינו משלם ללוקח כי אם היציאה, וחוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שהרי מכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר {י}, ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועכדים:. אם השביחה הלוקח בנטיעת האילנות או בזבל וכיוצא בזה:. דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, ובנן נוקבין דיהויין ליכי מנאי יהויין יתבין בביתי ומתזנין מנכסאי וכו', כשבאות לגבות מזונותיהן אין גובים אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים:. שהם דברים שאין להם קצבה ולא ידע כמה הם ולא מצי מזדהר:. והחזירה, והבעלים אומרים שלא החזיר כולה:. שאם אתה אומר ישבע אין לך אדם שמטפל במציאה להחזירה:

{ט} לאכילת פירות לא דייקא דלפירות בלחוד ה''ל למתני. והר''מ מפרש כשגזל ראובן קרקע משמעון והיתה מלאה פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הקרקע כו' כשיבא שמעון לגבות מראובן הפירות שאכל כו'. ושני הפירושים בגמרא ב''מ דף י''ד ופירוש הר''ב נדחה: {י} דמי פירות הוה כמלוה ע''פ. דאע''פ שכתב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי אינון ועמליהון ושבחיהון, אפ''ה אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר, כיון שעדיין אינו בעולם. רש''י והר''נ:

. לעשות מעשיהם על פיו ולא שנתמנה להם אפטרופוס, אפילו הכי כאפטרופוס הוא. אפטרופוס, בלשון רומי קורין לאב פאט''ר ולקטנים פוטו''ס. ופירוש אפטרופוס אביהן של קטנים:. דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפטרופוס, ומשום שבועה לא אתי לאמנועי:. דטובת חנם היא שזה עושה לבית דין לקבל דבריהם ולטרוח חנם ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:. מנוהו בית דין ישבע, דבההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא דהא סמכי עליה בי דינא, משום שבועה לא אתי לאמנועי. מינהו אבי יתומים לא ישבע, דטובת חנם עושה לו לטרוח עם בניו, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי. והלכה כאבא שאול:. טהרותיו של. חברו:. מערב תרומה בחולין של חברו. ומפסידו, שצריך למכרו לכהנים בזול:. שמערב יין נסך {יד} ביין כשר ואוסרו בהנאה:. ובדין הוא שיהא פטור, דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק {טו}, אלא מפני תקון העולם שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני:. שפגלו. קרבנות, ששחטו וזרקו דמם {טז} במחשבת לאכול מהם חוץ לזמנו. ולא הורצו לבעלים:. שידעו שפסולים בכך:. לשלם דמיהן לבעלים, שהרי צריכין להביא אחרים, ואי נמי נדבה היא שאינו חייב בתשלומין, מכל מקום קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש:

{יא} . וכ''ש הממונה מהב''ד שהוא שליח ב''ד: {יב} . קוראין כל המתנות בשם מעשר בלבד. ובגמרא רמינן דתנן (בריש תרומות) והתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה, ומשנינן, לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. פירש''י להאכיל יתומים לאלתר חייב לעשר, להניח התבואה באוצר עד שיגדלו, למה לי עישור, לכשיגדלו יעשרו הם: {יג} . ומי שסמכו אצלו שבקי' מלדון בו. ויש בזה מחלוקת הפוסקים למי דמי יותר: {יד} דהיינו מדמע שהוא נמי מערב איצטריך למתני בהדיא, משום דקנסא מקנסא לא ילפינן, דהא לאו דינא הוא, והיכא דקניס קניס והיכא דלא קניס לא קניס. גמרא: {טו} דמזיק שעבודו של חבירו דתנן בפרק דלעיל מ''ד, דלרשב''ג דקיי''ל כוותיה מחייבינן ליה, דחשיב היזק ניכר לגבי הנך דהכא. תוספ'. ועתוי''ט: {טז} לעבודת הולכה וקבלה:

. ואע''ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קבל אביה קדושיה כשהיא קטנה, אפ''ה יוצאה בגט, ומקבלת את גטה כשהיא חרשת, ואע''ג דלית בה דעתא, דאשה מתגרשת בעל כרחה, הלכך לא בעינן דעתה:. שנשאת לכהן. והיא יתומה, דלא הוי נשואים אלא מדרבנן:. דרבנן {יט}. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא:. קורה:. בית גדול:. שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר המריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה:. שהיא גזולה:. ואין צריך להביא אחרת:. שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל, שנמנעים מלעבוד עבודה:

{יז} . משום תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו, תנא ליה הכא. רש''י: קטנה כו'. אבל חרשת דאיירי בה ושבקה, ש''מ דלא אכלה. וטעמא בגמרא גזירה שמא חרש שנשא פיקחת יאכילנה, וגזירה משום תרומה דאורייתא: {יט} ולוקמא אפילו בדאורייתא דקמן אוכל נבילות הוא דאין מצווין להפרישו. וי''ל דבגמרא משמע דאפילו מאכי, לה בידים. ועוד משמע ו. אפילו לכי גדלה אוכלת מכח זה אע''פ שעדיין לא בעל. תוספ'. ועתוי''ט: {כ} . דהפקר ב''ד הפקר כדילפינן ליה בגמרא מקראי: {כא} נודעה. דאי נודעה לרבים, מלתא דלא שכיחא הוא שיביאנה הגזלן, ולא תקנו במלתא דלא שכיח: {כב} . אמרינן בירושלמי דרבים היינו ג'. ועתוי''ט: {כג} . ואי קשיא האיך התנו ב''ד לעקור דבר מה''ת ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. הא אמרינן ביבמות דף צ' שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא. רש''י. וקשה דעדיין אינו מיושב האיך הכהנים אוכלין חולין בעזרה. ולהמסקנא מתרץ דרבנן אוקמיה ביד הגזלן שיהא שלו ושיוכל להקדישו. ופירש''י דהפקר סנהדרין הפקר, א''כ הוי שלו נמי לענין כפרה ומיושב הכל. ת''ח:

. נכרי רוצח. כלומר לא דנו דין סקריקון, לומר שהקונה קרקע של ישראל מיד הנכרי רוצח, יהיה חייב לדון עם הבעלים:. בשעה שהיתה הגזירה קשה על ישראל ליהרג במלחמה. שהלוקח ממנו באותה שעה היה מקחו קיים ולא היה צריך לדון עם הישראל בעל הקרקע, משום דאגב אונסיה דישראל הוה גמר {כה} ומקנה לסיקריקון. וקיי''ל [ב''ב מז:] תלוהו וזבין זביניה זביני:. שלא היתה הגזירה ליהרג, דנו דין סקריקון, לומר שהקונה ממנו יעשה דין עם הבעלים. כמו שמפורש במשנה:. דאמרינן מיראה עבד:. קרקע המיוחד לכתובת אשתו {כו}:. דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי:. ששיערו, דסיקריקון מתוך שבחנם בא לידו מוזיל גביה רבעא:

{כד} . מלחמות טיטוס שהיה בירושלים וביהודה. רש''י. ובירושלמי, בראשונה גזרו גזירה על יהודה לפי דכתיב ידך בעורף אויביך. תוספ': {כה} מסורס הוא דישראל אגב אונסיה הוה כו': {כו} שכתב בכתובה או שהכניסה לו שום בכתובתה. וכ''ש שאר נכסים. דאי לא עבדה ליה א''ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה. רש''י. ועתוי''ט: {כז} . כגון שלקח מהסיקריקון שדה בל' דינרין, הוא נותן לבעה''ב י' דינרין. לפי שאנו אומדין דמי הקרקע מ' דינרין ויותר והרוב שהסיקריקון עושה ממנו זול אע''פ שהיתה אצלו בלא דמים הוא זה השיעור והוא ענין מה שאמרו רביע בקרקע שהיא שליש במעות. הר''מ: {כח} כו'. מלשון אימתי משמע דקאי אדסמיך ליה. נותן לבעלים רביע אימתי כו' וכלומר שזה שהקרקע נשאר אצל הלוקח אלא שנותן רביע לבעלים. הוא בזמן שאין ביד הבעלים ליקח דאלו יש בידן ליקח צריך שיחזיר להם כל הקרקע בדמים שנתן בה. ומדלא מסיים אבל יש בידן ליקח יחזיר הקרקע לבעלים ומסיים הן קודמין. משמע דמיירי כשבאים ליקח הלוקח והבעל שהמצוה על הלוקח שלא ליקח ולתת הרביע אלא יניח לבעליו שיקח (אבל אי קדם הלוקח וקנאה זכה). ומהר''מ משמע כדדייקינן מהסיפא. והטור כתב כדדייקינן מהרישא כו'. ובמשרים (נתיב ל''א ח''ה) דייק מהירושלמי' שאם ידו משגת בשעה שלקחה לוקח, בעלים מסלקין ללוקח כ''ז שירצו. והשתא א''ש לישנא דקודמין. דמלתא בטעמא קאמר שהרי היו קודמים אלא שלאיזה סיבה נמנעו באותה שעה ליקח לא מפני זה אבדו זכותם. ואף דברי הר''מ נוכל לפרש כן. תוי''ט. וע''ע: {כט} כו. פירוש ברשותו. הר''נ:

. מה שהוא רומז או שאחרים רומזים לו ונתרצה, הכל קיים {ל}. רמיזה, בידיו ובראשו. קפיצה, עקימת שפתים, שנאמר (איוב ה') קפצה פיה. ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:. אם מכר מטלטלין. ואין הלכה כבן בתירה:. הקטנים כבן ז' כבן ח' {לב} אם הוא חריף {לג} ויודע בטיב משא ומתן. או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:. ומתנתן מתנה. אחד מתנת בריא, ואחד מתנת שכיב מרע. אחד מתנה מרובה, ואחד מתנה מועטת:

{ל} שזה שנתרצה ג''כ הוא ברמיזה וא''כ היינו רומז. לא קשיא דה''א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי ד. דלמא טעה במה שנרמז לו קמ''ל. והאי נתרצה לא קאי אלא אנרמז דאלו ברומז מאי בעי טפי ומה רצוי שייך: {לא} . אבל בגטין ד''ה ברמיזה. כדתנן בריש פרק י''ד דיבמות ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואימא אף במטלטלין. גמרא. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש, כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו': {לב} הרי''ף בדרב כהנא: {לג} העיון תלוי בדיין. הר''מ: {לד} . וטעמא משום כדי חייו. גמרא. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא מזבני מיניה. רש''י: [לה] לפי שד''ת הוא מה שכהן קורא ראשון ומקראי יליף להו ואיכא דמילף מוקדשתו:

. כשהן שוין בחכמה. אבל אם הישראל גדול בחכמה, קודם לכהן וללוי, דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. הדין הוא דינא דגמרא. והאידנא נהוג שכהן אפילו עם הארץ קודם לחכם גדול שבישראל:. דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו, ומפני דרכי שלום אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא, דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר. ולא שנא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, ולא שנא בשני ובחמישי בזמן הזה {לו}, לעולם כהן קורא ראשון ואינו יכול לתת רשות לישראל שיקרא לפניו, כי היכי דלא ליתו לאנצויי. ואם אין שם כהן, נתפרדה החבילה, ולא יקרא לוי שני אלא כפי חשיבותו, ואית דאמרי לא יקרא לוי בתורה כלל {לז}, וכן המנהג:. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית אחד, אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:. שבני אדם שהיו רגילים לראות העירוב באותו בית, עכשיו שאין רואים אותו יאמרו שמטלטללין בלא עירוב, ואיכא חשדא {לח}:. למוצא אמת המים הבא מן הנהר:. ואחריו יתמלאו התחתונים:. שאין להם תוך דליקני ליה כליו:. ולא נפיק בדיינים:. מדבריהם. ונפיק בדיינים {מ}. ומיהו מודה רבי יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו. ואין הלכה כרבי יוסי:. חותך {מב}. כמו ונקך סבכי היער (ישעיה י'):

{לו} נמי רבים. תוספ': {לז} נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתם הנפרדת ואינו קורא כלל. רש''י: {לח} שאם יחשדו יבואו ע''י כך לידי מחלוקת רש''י. ור''ת מפרש חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו: {לט} ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש''י: {מ} דר''י בכולהו, דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה. רש''י: {מא} . דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב''י: {מב} שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקם ונתן ביד ה''ז גזל גמור. וז''ל התוספת, נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע''פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:

. לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך:. לסייעה, מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה:. מת עם האר. ן. החשודה על המעשרות:. לפי שרוב עמי הארץ מעשרים הן:. בעיסה:. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה, וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים שהרי הוכשרה לקבל טומאה, וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה:. לא התירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה, אלא משום דרכי שלום:. לומר להם תחזקנה ידיכם:. כל הימים ואפילו ביום חגם. ואע''פ שמטיל שם שמים על הנכרי, ששלום אחד משמותיו של הקב''ה: