. קול סופרים מקרין. הגדולים מקרין לתלמידיהם, כשיבא גט לפניך כתבהו כך. והזכירו שם אינש בעלמא:. ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין אלא להתלמד, אלא אף זה שנכתב לשם גירושין גמורים ונמלך, פסול:. ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין של אדם זה, פסול. אלא אף זה שהיו לו שתי נשים שנכתב לשם גירושין דהאי גברא, פסול, כיון שנכתב שלא לשם גירושין של זו:. לאו דוקא:. הא קמ''ל דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא ואיכא גירושין דידיה ודידה {ב}:

{א} כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי: {ב} למ''ד בעלמא יש ברירה, הכא מודה, משום דוכתב לה לשמה, משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה. תוספ':

. סופר שרוצה שיהיו מזומנין אצלו, שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:. ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את מותרת לכל אדם {ד}:. התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות שלא לשמן מפני תקנת הסופר שיהיו מזומנים לו, ובלבד שישייר תורף לכתבו לשמה. וגזרינן תורף שאר שטרות אטו תורף דגיטין:. דגזר טופס אטו תורף, ושאר שטרות אטו גיטין:. דלא גזר שאר שטרות אטו גיטין:. וגזרינן טופס אטו תורף. והלכה בר''א {ו}:

{ג} כו'. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. הג''א: {ד} זה עיקרו של גט. ומתניתין ר''א היא דאמר עדי מסירה כרתי, הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי, דחתימת העדים אינה אלא מד''ס מפני תקון העולם, וכי כתיב לה לשמה אעיקר כריתות קאי, דהיינו כל הני דאמרן: {ה} כו'. קשיא דר''א אדר''א, דרישא דמתניתין אוקמינן כר''א ושרי לכתוב לטופסי גטין ובלבד שיניח. תרי תנאי אליבא דר''א. גמרא: {ו} קשה ממשנה ה' פרק דלעיל דשרינן בחש''ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף, דחש''ו לא שכיח כלל לא גזרו. ועתוי''ט שמביא פלוגתת הפוסקים בגיטי נשים אי פסול אפילו דיעבד:

. מיד {ז}. כשר:. ודוקא שאבד במקום שהשיירות מצויות, דאיכא למימר מעוברים ושבים נפל {ח}. אבל אם אבד במקום שאין השיירות מצויות, אפילו לאחר זמן מרובה כשר. ואפילו אבד במקום שהשיירות מצויות, אם יש לעדים בו סימן מובהק {ט}, כגון שיאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית, או שיאמרו מעולם לא חתמנו בגט באלו השמות אלא בזה {י} בלבד, כשר, ואפילו לאחר זמן מרובה:. אמתחות שרגילין לתת בהם שטרות ויש בהן סימן שהם שלו {יא}:. מלתא באנפי נפשה היא. והכי קאמר, מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אע''פ שאינו מכירו לגט, או שמכירו לגט {יב} אע''פ שמצאו בכל מקום, כשר:. ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו, דאמרינן העמד דבר על חזקתו. אבל אם נודע שמת קודם שהגיע גט לידה, הגט בטל, דאין גט לאחר מיתה:. ולא חיישינן שמא מתו בעליה, וחטאת שמתו בעליה למיתה עומדת:

{ז} פליגי איכא מ''ד כדי שיהיה אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם ואיכא מ''ד שלא שהה אדם שם עד שעת מציאת הגט: {ח} פסול ואפילו לא הוחזקו שנים ששמותיהן שוים כל זמן שלא ראה שלא עבר אדם שם. ולהר''מ אפילו עבר, כשר, דהלכתא כמ''ד שלא שהה כו' אא''כ הוחזקו ג''כ דאז בעבר הוה תרתי לריעותא. ומובן ג''כ באין השיירות מצויות. ועתוי''ט: {ט} התוספ' דהשליח נמי נאמן בסימן מובהק. אלא דבעדים אע''פ שראוהו כבר מהימנו, ושליח לא מהימן אלא שאמר כן קודם שראהו: {י} שיודעים שלא חתמו אלא על אחד אבל אין מכירין מי הוא אותו יוסף בן שמעון, וכשהעדים אומרים כן והוא אומר שעל שלו חתמו, נאמן, דלא חשרינן ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה. אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סובר שהוא שלו, לפי שאינו יודע שיש יוסף בן שמעון אחר, או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע''פ שאינו מכיר. תוספ': {יא} ונחוש לשאלה, וי''ל דקים ליה בנפשיה שלא השאילם לשום אדם. א''נ ביודע שבחפיסה אבדו, ומ''מ צריך שיהא מכיר החפיסה בטביעת עין: {יב} עינא. ובחפיסה ודלוסקמא נמי טביעת עין, כמו סימן. אלא דאיכא בין סימן לטביעת עין, דטביעת עין אין מועיל להכשירו אלא כשמצאו אותו בעצמו שאבד לו, ולא כשמצאוהו אחרים. ועתוי''ט: {יג} חולה. משא''כ גוסס דרוב גוססים למיתה. גמרא: {יד} כו'. מדאורייתא נפקא לן בחולין רף י', העמד דבר על חזקתו. רש''י: {טו} ישראל. צריכא דאי אשמעינן גט משום דלא אפשר (למיחש למיתה, דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות). אבל תרומה דאפשר (להיות נזונות בחולין) אימא לא, צריכא. גמרא: {טז} . צריכא דאי אשמעינן תרומה זימנין דלא אפשר (שהיא עניה ותטול בגרנות). אבל חטאות מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא. גמרא: {יז} . בגמרא מפרש דדוקא בקרבן נשים, א''נ חטאת העוף שא''צ סמיכה. דאי לאו הכי לכתחלה אין לעשות בלא סמיכה, דהא מעלין עליו כאלו לא כפר:

. תרגום מצור כרכומין:. ועדיין לא טבעה {יח}:. בדיני נפשות:. חומרי מתים:. חומרי חיים:

{יח} רש''י. ומשמע דאלו אבדה דבסיפא היינו שטבעה. וקמ''ל דאעפ''כ נותנין עליו חומרי חיים דשמא יצא. (כדאיתא פט''ז דיבמות מ''ד) רסתם ים מים שאין להם סוף הוא. ועתוי''ט בשם הר''מ: {יט} . בגמרא איכא תרי לישנא, לחד לישנא דוקא בב''ד ישראל בזמן הבית היו נותנין עליו חומרי חיים (והוא דעת הר''מ). ולאידך לישנא, בב''ד ישראל לא היו נותנין עליו חומרי חיים. ועתוי''ט: {כ} ישראל כו'. וכ''ש לאיסור אשת איש. ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נותנו לה הרי זו ספק מגורשת. וכמ''ש הר''מ:

. שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם:. ועושה שליח מאליו ולא בבית דין. ודוקא חלה:. בעל לשליח:. כשתתן לה את הגט {כב}. לא ישלחנו ביד אחר:

{כא} . דשליח עושה שליח כדאיתא בקדושין דף מ''א. ודוקא חלה. ועתוי''ט: {כב} דלא קפיד אם יטול החפץ תחלה אם לא והרי זה כאומר תן לה הגט וטול החפץ שגם בזה לא ישלחנו ביד אחר כו'. ועתוי''ט:

. שליח, ומשלחו:. ומסתמא ב''ד עשו הדבר בהכשרו. ושליח שני ממנה שליח שלישי {כג} עד מאה, וכולן בב''ד, מדתנן במתניתין אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב''ד אני:

{כג} דלא עדיף ממי שבא מכחו. פוסקים:

. כשיפריש התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן. ומעשר ראשון ומעשר עני יעכב ויאכל בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני. אלא שמפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן. ואם הוא רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לזה הכהן או הלוי או העני שהלוה להן, אין צריך לזכות להם מעשרותיו ותרומותיו על יד אחר, אלא לוקחן לעצמו מיד אחר שיפרישם {כד}. אבל אם רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לאחרים, אינו יכול לעכבן בחובו, עד שיזכה להם ע''י אחר תחילה, ואח''כ יחזור ויטלם בחובו:. שירשו מהם קרקע משועבדת לבעל חוב {כה}, צריך ליטול מהם רשות אם רוצים לפרוע חוב זה מתרומות ומעשרות הללו, דשמא רוצים הם ליקח מתנותיהן ולפרוע חוב מורישם ממקום אחר:

{כד} דמלתא דפשיטא הוא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני. רש''י והר''נ. ובהג''א יהיב טעמא, משום דהוי כמתנה מועטת ואסור לחזור בו: {כה} לא ירש אלא מלא מחט משום דגובה וחוזר וגובה. גמרא. ועתוי''ט: {כו} . על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם. הר''מ: {כז} כו'. דהיה כח ביד ב''ד להטיל חוב זה על הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה. רש''י. אבל על העני שהעשיר לא עבדו תקנתא דלא שכיח:

. סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר, הרי תל, ומתן באותן פירות שהקציתי לכך:. הלך לבדקן ומצאן שאבדו:. לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו. ואם לא אכלן צריך {כט} להפריש מהם, שמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:. של בדיקה. כשבדקן ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק. וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סומכין אחזקה:. שהניחו להיות מפריש עליו, צריך לבדקו, שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:. כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:. כשהן כפול הלבן נקראים בוסר {לב}. וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא, היינו כניסת מים. פירוש אחר, היו כותשים הענבים כשדהן בוסר ונותנים לתוכו מים ועושים חומץ לטבול. והלכה כרבי יהודה:

{כח} כו'. בערבי שבתות ויו''ט איירי דשרי שלא מן המוקף. תוספ'. ועתוי''ט: {כט} דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. והר''מ לא חילק. ועתוי''ט: {ל} כו'. בגמרא תנא בתקופה כלומר שמוצאי החג היא בתקופת תשרי דאלו נמשכה תקופת תמוז עד כאן לא. רש''י. ועתוי''ט: {לא} . כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן. רש''י: {לב} לזה מדתנן הבוסר משהביא מים: