. נחתם חציו. אחד מן העדים חתם בפני:. ודוקא חציו האחרון. אבל בפני נכתב חציו הראשון שהוא שם האיש והאשה והזמן, כשר {א}. וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה, אלא אם שמע קול הקולמוס בלבד עובר על הנייר בשעת כתיבה, תו לא צריך:. בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם, דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו. אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם, כשר {ב}. ששנים שהביאו גט אין צריך שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם {ג}:. בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם {ה}. אבל אם יוצא מתחת יד שניהם, כשר:. ואפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

{א} למ''ד משום קיום וצ''ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ': {ב} שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ': {ג} משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ''ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו: {ד} . שלישי. רש''י: {ה} דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ''נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ''ד לשמה, הא ס''ל נמי טעמא דקיום. גמרא: {ו} . כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא: {ז} . למאן דס''ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע''פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ''נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת''י שניהם. ועתוי''ט:

. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:. שהרי מוקדם הוא. ותקנו חכמים זמן בגיטין, גזירה שמא יהיה נשוי עם בת אחותו ותזנה עליו {ח} וחס עליה שלא תחנק ונותן לה גט בלא זמן. וכשמעידים עליה בב''ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה: {ט} . דסבר ר''ש דחכמים תקנו זמן בגיטין משום פירי {י}, שאם לא יהיה זמן בגט יהיה הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גרושין, וכשתתבעו בדין יאמר קודם גירושין מכרתי. ולהכי מכשיר ר''ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע''פ שהוא מוקדם, דסבר משעה שנתן עיניו לגרש אע''פ שלא גירש שוב אין לו לבעל פירות. ואין הלכה כר''ש:

{ח} דנקט בת אחותו לפי שהיא בת גילו, כדאיתא בסוף פרק ה' דנדרים. ובירושלמי מעשה באחד שנשא בת אחותו וזנתה כו'. ולפ''ז י''ל דמשום מעשה שהיה נקט בת אחותו: {ט} אמרינן אוקמה אחזקת א''א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו. ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א''א. תוספ'. ועתוי''ט: {י} משום זנות לא שכיח ורבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב''ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שמאותו היום נתגרשה. תוספ':

. אלמיד''ר בערבי:. צבע אדום:. שרף האילן:. וידריאול''ו בלע''ז:. תלושה:. שאינו יכול לקצצו אחר כתיבה, דכתיב (דברים כ''ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:. דרחמנא קרייה לגט ספר, מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן אמרי אי כתב בספר כדקאמרת, השתא דכתיב ספר, לספירת דברים הוא דאתא {יג}. והלכה כחכמים:

{יא} קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל''א מים ששורין בהן פירי) ועפצא: {יב} זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ': {יג} דבמשנה ד' פ''ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א''נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':

. מפני שמחוסר קציצה:. הכי קאמר, כתב במחובר הטופס, שהוא כל הגט כולו חוץ ממקום האיש ומקום האשה והזמן {יד}:. כלומר שכתב התורף {טו} שהוא מקום האיש והאשה והזמן {טז} אחר שתלשו:. דכיון שנכתב התורף בתלוש. אע''פ שהטופס נכתב במחובר, כשר:. שיכול לחזור ולמוחקו {יז} עד העדים ולכתוב עליו מה שירצה ולא מנכרא מלתא, שהרי עדים נמי על המחק הם חתומים {יח}:. אין המחק שלו ניכר. דיפתרא, דמליח וקמיח ולא עפיץ:. בגיטין בלבד. דסבירא להו עדי מסירה כרתי, והעדים שהגט נמסר בפניהם הם עיקר הגרושין, לא עדי חתימה. אבל בשאר שטרות דסמכינן אעדי חתימה {כ}, מודים חכמים שאין נכתבים לא על נייר מחוק ולא על דיפתרא. והלכה כחכמים:

{יד} טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה: {טו} למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר''נ: {טז} לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב''י: {יז} תנאי שהיה בו. רש''י: {יח} דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב''פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת''ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב''י, ועתוי''ט: {יט} . אין לתמוה איך מכשיר ר''א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר''א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה''נ כשר. הג''א: {כ} דבשאר שטרות נמי קיי''ל דע''י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ''מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי''ט:

. והוא שגדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם פלוני. אבל נכרי ועבד, אפילו גדול עומד על גביו, לכתחלה לא יכתוב {כא} גט, מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי, שאפילו גדול אומר לו כתוב לשם פלוני הוא לא יכתוב אלא לדעת עצמו. ואם נכרי ועבד כתבו טופס הגט, וישראל בן דעת כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן שכל אלו צריכין לשמן, הגט כשר. וכן חרש שוטה וקטן דאמרינן במתניתין שכשרים לכתוב את הגט, ה''מ טופס {כב}, אבל תורף אינו כשר אלא שיכתבנו ישראל גדול ובן דעת:. דלאו בני דעה נינהו:. פסול להביא גט מחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם {כו}. אבל להביא גט בארץ ישראל שא''צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או אפילו בחו''ל אם הגט מקויים בחותמיו {כז}, או להיות שליח של אשה לקבל גיטה, לכל אלו הסומא כשר:. דליתיה בתורת גיטין וקדושין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני:

{כא} טופם: {כב} דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר''ן: {כג} גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש''י. ואע''ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר''נ: {כד} . שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש''י: {כה} . היינו עדי מסירה. הר''נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר''א מפני תקון העולם. רש''י: {כו} דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר''נ ועתוי''ט: {כז} למאי דפסקינן כמ''ד דטעמא משום קיום:

. הגט מיד הבעל:. קודם שמסרו לה:. אפילו לא חזר ונתפתח, הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח, דהא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא איידי דבעי למתני סיפא וחזר ונשתפה, שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה, תנא נמי רישא וחזר ונתפתח. וכל פסולי עדות בעבירה, פסולין להביא את הגט, שאין נאמנים לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הגט מקויים בחותמיו, כשרים להביאו {ל}:

{כח} . מה דשכיח טפי תני ליה ברישא. דגדלות הקטן ודאי שכיה וכן פקחות החרש שכיה יותר מפתוח הסומא ופתוח הסומא שביח טפי משיפוי השוטה: {כט} . לומר דבדעת תליא מלתא אבל לא בכשרות, וסומא שהיה פתוח בשעת קבלה לא בעינן שיהא סוף בכשרות. גמרא: {ל} כמ''ד דמשום קיום הוא:

. אינן נאמנות לומר מת בעלה, משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר הגט לידה ואמר לה לא תתגרשי אלא בבית דינו של פלוני ותאמרי בפ''נ ובפ''נ {לב}. והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ, וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה. אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא, הרי זו מגורשת, ואפילו שאין הגט מקוים בחותמיו, ואינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ {לג}:

{לא} . מפרש בגמרא בחו''ל, דכיון שצריכה לומר בפ''נ ובפ''נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא''י דאינה אומרת בפ''נ ובפ''נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה: {לב} דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז''ל הר''ן, וקמ''ל מתניתין שאע''פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ, אפ''ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ''ל בפ''נ ובפ''נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי: {לג} שאין הגט מקוים. ועתוי''ט: