משנה - סוטה-פרק דפרק ד - משנה א
אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת {ב} וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
. ארוסה שקנא לה ארוס ושומרת יבם שקנא לה יבם:. דמעטינהו קרא:. שהיא גרמה לאסוו. עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) דבר אל בני ישראל בו', לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי {א}:. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:. מן הגבעונים. ואסורים לבא בקהל:. דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה {ג}, דכתיב (שם) כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכהן גדול וכו':. ואע''ג דשאר אלמנות לכהן גדול גובות כתובתן כדאמרינן בכתובות [ק:.] זו אין לה כתובה, שסתירתה גרמה לה:
{א} אליהם רבויא: {ב} כו'. משום דחלוקין בטעמא הוצרך לחלקן. תוספ': {ג} צריכין לומר רחלוצה משום אשגרת לישנא כמ''ש בריש פ''ט דיבמות. אלא כל עון קאמר ועון דד''ס נמי בכלל, כדאשכחן לענין הירא ורך הלבב, דס''ל דיראת עבירה דד''ס בכלל זו. נ''ל. תוי''ט. וע''ע:
פרק ד - משנה ב
וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת {ה} כְּתֻבָּה:
. שהוא גורם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה:. של כל סוטות הראויות לשתות, ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:. דשטר העומד לגבות כגבוי דמי {ד}:. דכתיב (שם) והביא האיש את אשתו:. כלומר מתוך שלא שותות אין נוטלות כתובתן, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי:
{ד} דמי למ''ג פ''ד דיבמות. דהתם ספק נשואה, והוי ספק אי עומד לגבות כלל. משא''כ הכא דכשמת הבעל ודאי עומד לגבות אלא מטעם אחר נבוא להפסידה הוי היא בגבתה ומוחזקת. גמרא: {ה} נוטלות. ולא שייך לומר העמד אשה על חזקתה כמו בפ''ק דכתובות מ''ו ח' ואימא לא זנתה, שהרי רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק. תוספ':
פרק ד - משנה ג
מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמָן. אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל {ו} הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
. שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה:. שהרי אינה ראויה לקיימה, דס''ל לר''מ הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. ואין הלבה כרבי מאיר:. עד כ''ד חדשים ולהחזירה, הלכך ראויה לאישות קרינא בה:. דוכרניתא דלא ילדה:. ששתתה כוס עקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים:. ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא. ואין הלכה כר' אליעזר:
{ו} הוא כו'. והכי ס''ל לרבנן או אשה או בנים כמ''ש במ''ה פ''ו דיבמות. וכ''ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ''ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר''מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ''מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד''ס. ועתוי''ט:
פרק ד - משנה ד
אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס {ט} שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:
. אם נמצאת נקיה. דמהו דתימא הואיל ואשת בהן שנאנסה אסורה לבעלה, ניחוש לה שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים {ז}, קמ''ל:. דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קמ''ל {ח}:. אם קינא לה מאביה או מאחיה ומאחד מבל עריות, ונסתרה, הוי קינוי ונאסרת עליו ושותה. דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דמתסרא עליה בהאי זנות, לאפוקי הא דאסירא עליה וקיימא אימא לא קא משמע לן {י}:. פחות מבן ט' שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, כך פירש רמב''ם {יא}. ולי נראה קטן פחות מבן י''ג שנה ויום א' ולא הביא סימנים, דכתיב (במדבר ה) ושכב איש אותה, איש ולא קטן:. למעוטי בהמה {יב}:
{ז} דאשת כהן ששתתה מותרת מבעי' ליה ובגמרא אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא אשת כהן דאפילו כי נתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ''ל ומותרת לבעלה פשיטא במתנוונה דרך אברים כו' אימא דנאנסה כו'. קמ''ל. ועתוי''ט: {ח} אישך לקדמה שכיבת הבעל. תוספ': {ט} סריס. לשון הר''מ סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. וסריס שאדם כששתה כוס של עיקרין שמותרת לו. וקרי ליה סריס אדם לפי שע''י אדם בא לו. כ''מ ועתוי''ט: {י} , הא שמעינן לה מאלמנה לכה''ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ''ה איצטריך קרא דכי תשטה למעוטי הא לאו הכי שותה. תוספ': {יא} ליה כו' דבן ט' ויום אחד איש מיקרי לגבי שכיבה. כ''מ. ובזה מסולק מה שהשיב עליו הר''ב: {יב} במ''ג פ''ז דתמורה. גמרא:
פרק ד - משנה ה
וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ. לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה:
. אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות:. דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליבא. ובעלה נמי לבשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור''י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר''י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה {יג}. ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן:
{יג} דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר''מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא''ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':