. את הבועל {א}:. שניהם בוי''ו יתירא לדרשא {ב}:. וי''ו יתירא דבונטמאה שניה לדרשא:. רבי לא דריש וי''ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין בובאו ובאו, בין בנטמאה ונטמאה:

{א} לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון. דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקי לה מיא לדידה. והא דלא תנן כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו: {ב} מים תלתא כתיבו. וצריכי, חד לצוואה שהקב'''ה גוזר שיבואו בה המים, וחד לעשייה מודיע הקב''ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים, וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר ירך תחלה. ותלתא וי''ו לצואה ועשייה וידיעה לנואף. גמרא. ומש''ה באיסורא דנואף סגי בחד וי''ו לדרשא:

. בל היכי דתנינן בו ביום, ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא:. הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתובו שני שטמאו הכלי:. כל אשר בתובו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים:. להכי נקט ככר, לפי שהוא מצוי בתנור:. ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב:. מן העתידים לבא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה:. אף בחולין. ואין הלכה כר''ע, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה:

{ג} השלישי. לפי מה שכתב הר''ב בפרק קמא דפסחים מ''ו דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר''ע נמי, פירש''י שם דשלישי דהכא היינו משקין: {ד} לו כו'. גמרא. ומאחר דאין לו למה טמא. ומשני, מן חהתורה אין לו, מדין ק''ו יש לו, ודור אחר פריך עליה: {ה} כו'. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיה לו לרבי יותנן בן זכאי שמנאם במשנה ח' פרק ב' דאבות, לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו, והוא ר''א בן הורקנוס:

. רחבה פנויה מזריעה ומאילנות לנוי העיר: ואלפים לא הוזכר לתתם ללויים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:. ואלפים סביב נתנו ללוים. מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר {ו} שדות וכרמים. והלכה כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שתחום אלפים אמה דרבנן {ז}:

{ו} משום דתפסת מועט תפסת. כיון דבחד ענינא הוא לר''א. אבל לר''ע דקרא דאלף בשל לוים וקרא דאלפים בשל שבת דתרי עניני נינהו, מקיימין המקראות שניהם כמות שהן: {ז} דלר''ע אלפים דאורייתא הן. ועתוי''ט שהניח בצ''ע:

. שאין דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן:. ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו {ח}:

{ח} בברייתא משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא, ולכן נ''ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש''י ותוספ', דלרש''י בראשי פרקים עונים ראשי פרקים ולא יותר, ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונים הללויה, עד שיגמור את הלל. ולהתוספ' מתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו, וכן פרק שני כו': {ט} שמע. כסופר הפורס על שמע בבהכ''נ. שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. פירש''י וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה. ומפרש בגמרא טעמא דר''נ דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא: {י} כקורין. נ''ל דלה''ק תו, לאפוקי נמי מדעת שלישית, כקטן המקרא את ההלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' כו'. להכי אמר כו' דאפילו כקריאה זו נמי לא:

. שאהב את המקום:. משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. יש לו הכתוב בוי''ו ומשמעותו כאילו היה לא באל''ף. ויש לא באל''ף ומשמעותו כאילו כתוב בוי''ו {יא}. הן יקטלני, הלא הוא הורגני לא איחל לו עוד. או לו אני מיחל:. מדאגת פורענות שלא תבא עליו:. ולא אוהב אלהים:

{יא} הר''מ. ובגמרא לא מייתי אלא בכל צרתם לא צר (ישעיה ס''ג) דכתיב באל''ף כו' (שם) ומלאך פניו הושיעם, אלא דמשמע הכי ומשמע הכי: