משנה - תענית-פרק גפרק ג - משנה א
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד {א}. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם (מִיָּד), מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת {ב}:
. האמורין בפרקין דלעיל, אינו אלא ברביעה ראשונה, אם עברו שלשה זמנין של רביעה של יורה, שהם ג' במרחשון וז' וי''ז ולא ירדו גשמים, אז היו מתענין יחידים, ואח''כ מתענין הצבור י''ג תעניות על הסדר שאמר:. ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו, כמו תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה, או שינוי אחר:. בתעניות ראשונות. שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:. בין רביעה ראשונה לשניה:. סימן בצורת הוא:
{א} . לפי שאינו דבר שסובל מתון. דבשלמא הגשמים אפשר להמתין שאם ירדו לאחר מכן יהיו פירות השנה כתיקונן, אבל צמחים ששנו אם לא יתקנו במהרה יפסדו לגמרי. וכן כשפסקו גשמים הרי הצמחים נפסדים מהרה ואין מתון לדבר. ומה''ט שינו דוקא תנן אבל יבשו לא כדאיתא בגמרא, לפי שאין להם תקנה כשיבשו אלא לזרוע בתחלה. לפיכך הרי הם כאלו לא ירדו עליהם גשמים כלל, ולפיכך מתענין כפי הסדר. הר''נ: {ב} . אע''ג דקלה ממכת רעב כו'. הכי קאמר דאע''פ שירדו גשמים ואפשר שלא יהיה רעב אך כיון שפסקו מ' יום לפחות מכה מביאה לידי בצורת היא זו. הר'נ:
פרק ג - משנה ב
יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת {ג} לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד {ד}:
. כגון שירדו בנחת, שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:. שירדו בכח:. שמכניסין בהן מים לשתות:
{ג} לבורות. משכחת לה דירדו בנחת ובכח וטובא לא אתיא. גמרא: {ד} . מפרש בגמרא על האילנות בפרוס הפסח. משום דהאי שעתא מלבלבי אילני כו' וכן כשירדו לאילן ולא לצמחין כו' הדבר מראה שהרביעה הצריכה לזריעה תתאחר הרבה או לא תבא כלל. ולפיכך מתריעין מיד וכן כשהגיע פרוס החג ולא ירדו לבורות כדאיתא בגמרא:
פרק ג - משנה ג
וְכֵן עִיר {ה} שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים, דִּכְתִיב (עמוס ד) וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וגו', אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ {ו}, מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת {ז}. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת:
. שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנות תבואה בעיר שירדו בה ויהיה רעב:
{ה} עיר כו'. ה''ט שאותה העיר מתרעת מיד ואינה נוהגת סדר התעניות. לפי שהדבר מראה בעצמו שזה בא עליהם בגזירתו של הקב''ה ולא במנהגו של עולם ולפיכך ראוי שיתענו ויריעו מיד. ומש''ה מייתי קרא והמטרתי כו'. הר''נ: {ו} . אותה הפרכיא. המגיד. אבל רש''י מפרש סביבותיה מה שסביב ההפרכיא. ב''י. ועתוי''ט: {ז} מתריעות. שכן מצינו ביוהכ''פ מתענין ולא מתריעין. רע''א כו' שכן מצינו בר''ה שמתריעין ולא מתענין. ירושלמי. הר''נ:
פרק ג - משנה ד
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר {ח} אוֹ מַפּלֶת, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה {ט} חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים {י} זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוּת מִכָּאן {יא}, אֵין זֶה דֶבֶר:
. שחומותיה הבריאות נופלות. אבל רעועות אין זו מפולת:
{ח} . מלתא דפשיטא שאין בה מתון וצריכין להתענות מיד: {ט} . מלישנא דהמוציאה דייק הר''מ דאין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל המנין הזה. הר''נ. והה''מ כתב דמרגלי דייק דהן הגברים לבד כו': {י} ימים. אחד בכל יום. רש''י: {יא} כו'. לשון הגמרא ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר. ופירש''י דאקראי בעלמא היא ולא קבע:
פרק ג - משנה ה
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה {יג} וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:
. ואפילו הערים הרחוקות ממנה הרבה {יב}, כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:. רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע:. תבואה שהכסיפו פניה. ויש מפרשים ירקון חולי שהופך פני אדם כמראה ירק השדה:. שנראית ביום בישוב:. חיילות העוברות ממקום למקום, ואף על פי שאינם באים להלחם עם אותה העיר:
{יב} לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאל''כ סביבותיה הו''ל למתני. והב''י הקשה בשם הר''מ משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם יתענו. ואפשר דדוקא אותן השומעין ויש כאן חששא פן גם עליהם יעבור וכן בדבר מוקי לה בגמרא כששיירות מצויות דמתלווה ובא עמהן: {יג} ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא. רשבא''א אף על החגב וכתב הר''א דלת''ק כל המינין מזיקין וראיה מיואל, חוץ מן החגב. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אא''כ בתערובות. ושל יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:
פרק ג - משנה ו
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:
. לארץ ישראל:. שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות [פי] התנור {יד}:. בארץ פלשתים:. דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:. באו בעיר:
{יד} . ועדיין תבעי לן ככיסויא דתנורא א''ד כי דרא דרפתא שורות לחם הדבקים בפומא דתנורא זה אצל זה א''נ זה למעלה מזה תיקו:
פרק ג - משנה ז
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין {טו} בַּשַּׁבָּת, עַל עִיר {טז} שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה {יח}. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
. מתחבטת ומשתברת, כמו ביצה הטרופה בקערה:. לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע. והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים {יז} זועקים ומתחננים עליהם בשבת:. מתמנת היה:. מתריעין בשבת:. להתריע על הדבר בשבת. אבל בחול מתריעין {יט}:
{טו} . בענינו רש''י. וכתב הר''ן ואע''ג דכל מתריעין אף תענית במשמע הכא שאני שידוע שאסור להתענות בשבת ממילא דבלא תענית קאמר: {טז} . והטור השמיט מדברי הר''מ תיבת מתענין: {יז} עיר. ואף בחול אין מתענין בעיר עצמה ולא בסביבותיה וטעמא כתב הרמב''ן דכיון דמחמת הצרה ותוקף בהלתה אי אפשר לבני העיר להתענות אף סביבותיהן אין מתענין. ועתוי''ט: {יח} לצעקה. שאין אנו בטוחים כ''כ שתועיל תפלתנו לצעוק עליהם בשבת. רש''י: {יט} מתניתין דוקא בסביבותיה וכר''ע דמשנה ז'. ועתוי''ט:
פרק ג - משנה ח
עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא {כ} עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים {כא}. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים {כב}, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקּוּ {כג}. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה {כד} וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר (לְפָנָיו), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה {כו}. יָרְדוּ כְתִקְּנָן, עַד שֶׁיָּצְּאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים {כז}. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית {כח} אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקום וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר, (משלי כג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
. לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה, אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:. של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:. בגשמים:. רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה {כה}:. גשמים בשופע למלאות בורות:. אם כולה מכוסה במים:. אבן היתה בירושלים שכל מי שמוצא מציאה היה עומד עליה ומכריז מציאה מצאתי, ובאין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה. ואותה אבן נקראת אבן טועים. ומצאתי כתוב שהיתה גבוהה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם:. שמנדין על כבוד הרב {כט}:. מתגעגע {ל}:
{כ} תבא. לישנא מעליא נקיט. רש''י: {כא} כו'. לפי שאין מתפללין על רוב טובה שנאמר עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר''נ וכיון שכך מדתו של הקב''ה שכשהוא נענה לעמו משפיע להם מטובו עד שיבלו כו' אין מתפללין עליהם: {כב} כו'. שהם בחצירות. רש''י: {כג} ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה הר''נ: {כד} . כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פרש''י כמין בית האסורים עשה וישב: {כה} . לפי שע''י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כמין עוגה: {כו} . רצון ועין יפה. רש''י: {כז} הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ירושלמי: {כח} נמחית. שכשם שא''א לאבן שתמחה כן א''א להתפלל על רוב הטובה. הר''נ. ובברייתא הביאו לו פר הודאה. אמר לפניו רבש''ע כו' יהר''מ שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כו': {כט} דברים ואמר לא כך כו' רש''י. ובברייתא שאלו שנים שני אליהו שמפתחות גשמים בידו. לא נמצא ש''ש מתחלל על ידיך דאליהו נשבע דלא ירדו ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא: {ל} ארמית היא. כי הילדים רכים. תרגום ארום טליא מחטיין:
פרק ג - משנה ט
הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ {לא}. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת {לב} לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל {לג}:
. והלכה כרבי אליעזר:. ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחלה, שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:
{לא} ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים. רש''י: {לב} חצות. דחצות זמן אכילה הוא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה. רש''י: {לג} הגדול. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע, רש''י. ודרך שיר הוא שלא נאמר אלא על השובע, אבל בפסוקי דזמרה אומרים: