. הכי קאמר, בשלשה פרקים שהם תעניות ומעמדות ויוה''כ דמסיק בתר הכי, כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה, דהיינו שחרית מנחה ונעילה. ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום, והוא יוה''כ, שיש בו תפלת מוסף. ומתניתין ר' מאיר היא, דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות, דכל יומא טעמא מאי אין נשיאות כפים במנחה משום שכרות {א}, והאידנא ליכא שכרות. ור' יוסי פליג עליה ואמר דגזרינן מנחה של תענית אטו מנחה דכל יומא. והלכה כרבי יוסי בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים דאית בהו תפלת נעילה, אבל בתעניות שאין מתפללין בהן נעילה {ב} פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה, מצלי לה כתפלת נעילה דמיא, ומנחתא כהאי ליתא בכל יומא, הלכך לא גזרו בה:. הכי קאמר ואלו הן שלשה פרקים, תעניות ומעמדות ויוה''כ:. אנשי מעמד היו מתענים ארבעה ימים בשבוע:

{א} בגמרא מדרבנן. ואסמכוהו מדנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אוסר ביין אף כהן מברך אסור ביין: {ב} ד' צומות ט' באב וכו', דלא הוקבעו אלא לאבל: {ג} שערים. בירושלמי, אימתי נעילה. י''א נעילת שערי מקדש וי''א נעילת שערי שמים שנועלין אותן לעת ערב בגמר תפלה. רש''י:

. מה טעם קאמר, מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו':. מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ''ד חלקים, שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:. אותם שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן, מתכנסים בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:

{ד} . וסופו תשמרו לכל ישראל צוה. וא''א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן: {ה} . שמואל ודוד. רש''י. וכן כתיב (בר''ה א טו) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם: {ו} לוים. שגם המה נתחלקו לכ''ד משמרות: {ז} בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריהם בבהכ''נ בין אותן שהיו בירושלים במקדש:

. ואין צ''ל בשבת עצמה, ולא ביום א' מפני שהוא שלישי ליצירה. שבע''ש נברא אדם, ויום שלישי ליצירתו חלוש טפי דכתיב (בראשית ל''ד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. א''נ מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה ולמוצאי שבת ניטלת ממנו, ואם היו מתענים ביום ראשון היו מסתכנים. ובכל יום היו אנשי מעמד מתפללין תפלת נעילה:. בפרשת בראשית לאחר שקרא הראשון ג' פסוקים חוזר השני וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ומשלים פרשת בראשית, והשלישי קורא יהי רקיע {ח}. בשני ראשון קורא יהי רקיע, ושנים קוראים יקוו המים, וכן כולם:. הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי. אבל המעמדות שבירושלים, ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה, והשתא קרבן מוסף מעמד דמנחה דלאו דידיה דחי, מעמד דידיה לא כל שכן. בשחרית ובמוסף ובמנחה כו'. ה''ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד, אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:. לבית הכנסת ולא היו קורין כלל, לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת:

{ח} שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל: {ט} . לפי שאין בפרשת תוצא אלא ח' פסוקים לפיכך אומר ויכולו. וכ''א צריך לקרות ג''פ, כדתנן בפ''ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג''פ: {י} . פרשה בנעילה ליכא. רש''י:

. כגון ימי חנוכה שיש בהם הלל ואין בהם מוסף {יא}. אותן שבירושלים לא היו קורין שום פרשה בשחרית, לפי שאין להם פנאי לעשות מעמדם שההלל דוחה אותה:. ר''ח שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה. וכ''ש שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם נעילה, שקרבן מוסף היה דוחה אותם:. כלומר יום שיש בו קרבן עצים כדלקמן ואין בו קרבן מוסף, דוחה מעמד של מנחה, אבל לא של נעילה:. קרבן עצים דוחה מעמד דנעילה, וכ''ש שדוחה מעמד דמנחה דקרבן עצי כהנים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים, ואם דוחה מעמד של נעילה כ''ש שדוחה מעמד של מנחה הסמוך לו:. דקסבר קרבן מוסף מדברי תורה ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה, דליכא למיחש דלמא מדחי קרבן, דדברי תורה לא בעי חיזוק. אבל קרבן עצים כדברי סופרים דמי {יד}, ודין הוא דלדחי מעמד דמנחה ונעילה דבעי חיזוק כי היכי דלא לדחייה לקרבן עצים. ולא ירדתי לסוף דברי רמב''ם בפירוש משנה זו, כי מדבריו נראה שהיו אנשי מעמד מתפללין תפלה יתירה בכל יום בין שחרית למנחה והיא נקראת תפלת מוסף. ודבר זה לא מצאתיהו לא בבבלי ולא בירושלמי:

{יא} שהם מד''ס עשו להם חיזוק ודתו המעמד (בתחלת היום). הר''מ. ודקרי הלל מד''ס אע''ג דתיקון נביאים הוא כל שאינו מפורש בתורת מרע''ה, מד''ס קרי ליה: {יב} . קיבוצן לכל תפלה מן הד' תפלות ועמידתן שם לתפלה ולתחנה ולבקשה נקרא מעמד. הר''מ: {יג} . בירושלים לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים טרודין במוסף וישראל לחטוב עצים וכו'. רש''י ועתוי''ט: {יד} דתקנת נביאים הוא כד'ס דמי ובגמרא דף כ''ח קרי לה מדאורייתא משום דתקנת נביאים הוא:

. כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, והתנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם. וביום שמביאים העצים מביאים עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יום טוב, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ו,) והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו' להביא לבית אלהינו בעתים מזומנים לשנה:. ולא היה יודע עם מי ילך, ילך עם בני זתוא:. מפרש בגמרא שפעם אחת גזרו האויבים שמד על ישראל שלא יביאו בכורים למקדש והושיבו שומרים בדרכים על כך, ועמדו אנשים כשרים שבאותו הדור והביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות דהיינו תאנים יבשים ונושאים על כתפם עלי, הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שכותשים בו הדייסא והיו רגילין לכתוש בו הקציעות לעשות מהם עגולי דבילה, וכשהיו פוגעים בשומרים אומרים להם אנו הולכים לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו בעלי זה שעל כתפינו, וכך היו מביאין בכורים לירושלים. ועל שם כך נקראו בני גונבי עלי כלומר גונבי לב השומרים, בעלי שעל כתפם. ובני קוצעי קציעות על שם שחותכין עגולי הדבלה במקצועות. ואלו האנשים הכשרים עצמן עמדו פעם אחרת שגזרו שמד שלא להביא עצים למערכה, ותקנו סולמות והיו אומרים לשומרים ליטול שני גוזלות משובך זה שלפנינו בסולם זה שעל כתפינו אנו הולכים, ועל שם כך נקראו בני סלמאי הנתוצתי, שהיו נותצים הסולמות אחר שעברו מן השומרים, ומביאין מהן עצים למערכה. וכל אלו מביאין עצים עם בני זתוא:. שלאחר שסיימו מטילין פייסות איזה באחרונה, כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:. לפי שאחד בטבת חל בחנוכה לעולם, ובחנוכה גומרים את ההלל. אבל הלל דר''ח שאין קריאת ההלל בו אלא מנהג בעלמא, לא דחי מעמד. ומהאי טעמא לא חשיב ר''ח ניסן דאית ביה נמי הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:

{טו} יהודה. פירוש משבט יהודה וכן בן בנימין כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו: {טז} . לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש''י: {יז} כו'. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצמוקים לבכורים: {יח} . נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לב' ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם הביאו לג' חדשים:

. שהרי בו' בסיון נתנו עשרת הדברות ובז' בהשכמה עלה לקבל את שאר התורה ושהה שם מ' יום {יט}, נמצאו כלים בי''ז בתמוז, וכשירד שבר את הלוחות:. שלא היה שם כבשים להקריב, שבאה העיר במצור:. פליגי בה אמוראי בירושלמי, חד אמר צלם של מנשה, ובבית ראשון מיירי. וחד אמר צלם של אפוסטמוס שהיה משרי היונים ובבית שני היה:

{יט} דסיון וט''ז דתמוז מלו להן ארבעין בי''ז נחית. גמרא: {כ} התמיד. בגמרא שכך קבלנו מאבותינו: {כא} העיר. פירש בגמרא בשניה, דבראשונה כתיב בירמיה בתשעה לחדש וגו' ותבקע העיר: {כב} . כך קבלנו מאבותינו: {כג} כו'. בגמרא למדוהו מקראי: {כד} . בגמרא דייק מקראי דבז' נכנסו העו''ג להיכל וקלקלו בו בז' ובח'. ובט' סמוך לחשיכה הציתו בו המוקדני' את האור והיה דולק והולך כל היום (העשירי) כולו: {כה} . דתניא מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב: {כו} . עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל כו' ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בהמ''ק. הר''מ: {כז} העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה. רש''י:

. שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה:. כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:. כשהיו מקדשים על פי הראיה וחל ט' באב להיות בערב שבת, מותרים לכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:. אין אסור משום שני תבשילין אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה וקטניות בזמן שהיא לחה, אע''פ שבשלן אין בהן משום שני תבשילין:. ה''מ לאחר חצי היום ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע. אבל קודם חצי היום אפילו בסעודה המפסקת, או בסעודה שאינה מפסקת אפילו לאחר חצי היום, שרי לאכול ב' תבשילין, ובבשר ויין:. אם היה רגיל בשני תבשילין אוכל תבשיל אחד, היה רגיל בשני כוסות של יין שותה כוס אחד. ואין הלכה כרשב''ג:. שכופה המטה על פניה ולא ישכב עליה אלא בקרקע. ואין הלכה כר''י:

{כח} . אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. גמרא. ופירש''י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:

. שבו כלו מתי מדבר בשנת המ' {כט}. ובו נתבטלו אותן השומרים שהושיב ירבעם בן נבט שהיו מונעים את ישראל שלא יעלו לרגל. ובו נתנו הרוגי ביתר לקבורה. ובו היו פוסקים מלכרות עצים {ל} למערכה לפי שמאז תש כחה של חמה, שאין בה כח ליבש העצים {לא} מלחותן:. שבו נתנו לוחות האחרונות {לב}, והוא יום מחילה וסליחה:. שכולן שואלין, אפילו עשירות, שלא לבייש את מי שאין לו:. קודם שילבשום. לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:. כמו, אז תשמח בתולה במחול (יו. מיה ל''א):. הקב''ה שהשלום שלו:. כנסת ישראל:. יוה''כ שבו נתנו לוחות אחרונות:. שנתחנך ביוה''כ {לו}:

{כט} כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כר היו מתים הרבה בט''ב ובשנת מ' לא מת אחד מהם. תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש. חזרו ושכבו בקבריהן עד ליל ט''ו כיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהן ידעו שחשבון החדש מכוון וכבר נשלמו מ' של גזירה ע''כ. חה שהם סברו שמספר המ' התחילו משנת שלוח המרגלים אבל הש''י התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים: {ל} שנגמרת מלאכת ה' עשאוהו יו''ט. וכן מצינו בחינוך בית ראשון: {לא} שיגדלו תולעים בעצים. וכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה: {לב} בתמוז שיבר הלוחות. ובי''ח טחן העגל וחזר ועלה ומ' יום התנפל ועוד מ' יום שבהן קיבל לוחות אחרונות. חשוב י''ב דתמוז דהוה חסר ול' דאב וכ''ט דאלול וט' דתשרי הרי פ' יום כו' ובוקר יוהכ''פ ירד שהוא י' בתשרי. רש''י: {לג} כו'. היפיפיות היו אומרות כך שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואיהן אומרות אל תתן כו' שאין אשה אלא לבנים. וכשיהיו בניך מיוחסים הכל קופצים אחריהם בין זכרים בין נקבות בגמרא: {לד} כו'. שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסן של ישראל שאין בהן פסול ממזרת וכיוצא בו. א''נ מיוחסות דהכא אנשי חיל יראי ה': {לה} . משמע שיוצאות וחולות. הר''נ: {לו} שגם יום הכיפורים היה בתוך החנוך. כדמוכח במלכים א' ח' ויעש את החג ז' ימים ח' ימים ומפורש בגמרא דשבעת ימים היה החנוך. קודם לז' ימי החג ונמצא שז' בתשרי שהם ב' ימים קודם יוהכ''פ התחילו ימי החנוך. ועיין תוי''ט: