. פרשת היום:. שעבד בהם עבודת היום:. שמותר ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן:. לבוש עשוי כמין חלוק לבן משלו שקריאת הפרשה אינה עבודה:. שמש {ב}:. על פיו נחתכים כל צרכי הכנסת, מי מפטיר ומי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה. ונותנים ס''ת מזה לזה משום יקרא דכהן גדול {ד} להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:. מכלל דעד השתא יושב הוה, נמצינו למדים דבעזרת נשים היה קורא {ה}, דאי בעזרת ישראל וכ''ש במקום המקודש יותר ממנה אסור לישב אלא למלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה, דכתיב (שמואל ב' ז') ויבא המלך דוד וישב לפני ה':. שבפרשת אמור. שמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסיק התורגמן. אבל אם קודם שיגלול ס''ת עד מקום הדלוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, אסור לדלג ולגלול, שנמצאו צבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור:. שלא להוציא לעז על ספר תורה, כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהיו סבורים שס''ת חסר אותה פרשה:. שהיא רחוקה מפרשת אחרי מות ואך בעשור, יותר מכדי שיפסיק התורגמן, לפיכך אינו יכול לגלול ספר תורה עד שם, לפי שאין גוללים ס''ת בצבור מפני כבוד הציבור, וס''ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא:. שתי ברכות אחת לפניה {ז} ואחת לאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת:. רצה ומודים:. סלח לנו:. שתשרה בו שכינה:. שיתברכו ויהיו קרבנותם לרצון:. מפרש בגמרא. תחנה רנה בקשה {ט} מלפניך שעמך ישראל צריכין להוושע ברוך אתה ה' שומע תפלה:

{א} . פרש''י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ''ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת''ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב: {ב} חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור: {ג} . בה''כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש''י: {ד} תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי''ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו': {ה} . ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא''נ משום חולשא דכ''ג. תוי''ט: {ו} הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש''י: {ז} כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות: {ח} העבודה כו'. מברך בשביל העבודה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש''י: {ט} אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב''ה:

. דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דאין מעבירין על המצות, וראיית עבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך, קמ''ל דלא מעבר מצוה הוא, כיון שאינו עסוק בה:

{י} . ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ''ש ברפ''ו, ה''נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי''ט:

. טעמא דר''א, משום דאילו ואיל העם ואימורי חטאת והוצאת כף ומחתה כל הני דכתיבי ברישא בתורת כהנים בפרשת היום, עביד להו ברישא {יב}, והדר עביד מוספין פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ, כולן עם תמיד של בין הערבים דכתיב לבסוף, בחומש הפקודים:. פר העולה ושבעה כבשים של מוספין:. דכתיב (במדבר כ''ח) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וגו' אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשים בסמוך לה, ואחר כך עבודת היום, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, ואף על פי שהוא מן המוספין {יד} אינו יכול להקדים לעבודת היום לפי שנאמר בו (שם כ''ט) מלבד חטאת הכפורים, למדנו ששעיר הפנימי שהוא מעבודת היום קודמו, ואחר כך אילו ואיל העם {טו} ואחר כך אימורי חטאת {טז} כל אלו בטבילה שלישית. ואח''כ הוצאת כף ומחתה {יז} ואח''כ תמיד של בין הערבים {יח}. והלכה כר' עקיבא:

{יא} כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא''ש: {יב} בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ''ש הר''ב. ופירוש התוספ' דמ''מ לאו משכשתא הוא ושייר. עתוי''ט: {יג} תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר''ב מטעם הגמרא: {יד} שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה: {טו} דלא קתני להו משום דר''א מודה לו דטבילה שלישית הוי: {טז} דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו: {יז} בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת''ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש''מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש''מ דאיכא הפסק. ש''מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה: {יח} חמישית. רש''י. ועתוי''ט באריכות:

. הטבה זו, הדלקה היא {יט}:

{יט} בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר''מ ס''ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא''כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:

. כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים. וכיצד שואלים באורים ותומים השואל פניו אחורי הכהן הנשאל {כא} והנשאל פניו כלפי הארון, והשואל אומר האעשה דבר פלוני או לא אעשה. ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך {כב}. ורוח הקודש לובשת את הכהן ומביט בחושן. ורואה אותיות בולטות בחושן כנגד פניו עשה כך או לא תעשה כך. לפי שהיו כתובים על אבני החושן שמות של י''ב שבטים ואברהם יצחק ויעקב ושבטי יה, נמצאת כל האלפא ביתא שם, ורוח הקודש היתה מודיעה לכהן איך יצרף האותיות הבולטות זו עם זו, עד שיבין משמעותן של הדברים:. דכתיב (במדבר כ''ז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא, זה מלך. וכל בני ישראל אתו מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה. אחריו, זה משוח מלחמה [דהיינו] למי שצורך הצבור בו. וכל העדה, אלו סנהדרי גדולה:

{כ} . בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי''ט: {כא} על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל: {כב} שמתפלל בינו לבין עצמו. הר''מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן: