. מלשכת הכלים:. כמדתה בחוץ כך מדתה בפנים מה בחוץ היה חופן בחפניו ממש ולא בכלי, כך בפנים כשמערה הקטורת מן הכף לתוך חפניו לא היה מערה בכלי עשוי כמדת חפניו אלא לתוך חפניו ממש:. לפי שהיא כבדה וחמה {ב} וכף הקטורת קלה הימנה לכך מחתה בימינו וכף בשמאלו:. נכנס ומהלך בתוכה למערב:. לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים שהיתה בבית ראשון והיה עביה אמה {ג} אי אותה אמה כלפנים או כלחוץ, לפיכך עשו ב' פרוכות אחת חיצונה ואחת פנימית וביניהן אויר אמה לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה:. רבנן קאמרי לה, דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי והבדילה הפרוכת לכם במשכן בלבד נאמר. פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרס של זהב להיות [פתוחה] מן הדרום ועומדת {ה}:. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהם עד שמגיע לפריפת הצפון:. משנכנס לתוך חלל בית קודש הקדשים הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל. שהבדים היו ארוכין עד הפרוכת ראשו אחד למערב והשני לו למזרח, אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:. שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה במזרח נמצא שמאלו עם הפרוכת:. למקום ארון, ולא לארון ממש דבבית שני לא היה שם ארון {ז}:. שלא היה מסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו {ט} ופניו לארון:. וזו היא יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה פירוש חמה, שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים פירוש מפני שהם מתפללין שלא ירדו גשמים:. בהיכל:. שיאמרו מת הוא {י}:

{א} ואת המחתה. מחתה מלאה קטורת וממנה חפן כו' גמרא: {ב} יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה. והר''מ מצרף גם הטעם הזה. ועתוי''ט: {ג} יכול לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א''א דכתיב (ד''ה א' כ''ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל: {ד} אחת. שעוביה אמה דס''ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדש קדשים א''נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קודש קדשים כמו במשכן. תוספ': {ה} שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר''ל היתה ארוכה יוצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה. קרסי זהב מתרגם פורפין דזהב: {ו} הדרום ; ואע''ג דנמצא מהלך בהיכל עד שמגיע לפרופה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו ובמ''ה לעיל כתב הר''ב דכל פינות כו' לא יהיו אלא לימין מ''מ כשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למיעבד דכבוד הוא לקודש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכת בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קה''ק. ועתוי''ט: {ז} בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיה שם שתי פרוכת. הר''מ. ובגמרא והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים: {ח} . לשון הר''מ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא. דאלת''ה מאי למימרא דנתמלא כו': {ט} לה מדאמר קרא (ד''ה כ''א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה''ל למכתב מירושלים. או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה''ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה: {י} הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר ה' יתעלה לאהרן. ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. הר''מ:

. על שם שממנה נשתת העולם שבה יסד הקב''ה את עולמו. שתיה, יסוד:

{יא} . משנגנז לא קתני, אלא משניטל תנן, כמ''ד ארון גלה לבבל, דלא כדתנן במ''ב פ''ו דשקלים. גמרא: {יב} . באמצע בית ק''ק כדאיתא במגילה דף י' ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח: {יג} ראשונים. דוד ושמואל:

. בבית קודש הקדשים:. בין הבדים:. שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה [בעוביה], שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלים:. כמלקה הזה {טו} שמתחיל בין הכתפים ויורד למטה, כך היה מתכוין שיהיו ח' הזאות הללו בארץ כשורה, זו תחת זו:. שאם לא ימנה הזאה ראשונה שלמעלה לעצמה עם כל שבע שלמטה פעמים שיטעה וימנה הזאה ראשונה עם שבע שלמטה, ובהזאה הראשונה שלמטה ימנה שתים. ואין לומר ימנה הזאה שלמעלה עם שבע שלמטה וימנה עד שמנה די''ל מצוה להפסיק מתנות שלמטה מתוך שבעה ולא מתוך שמונה:

{יד} למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב והזה כו' על פני כו' ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו למטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת הוא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה ת''ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחת. גמרא: {טו} רש''י כמצליף לא ידעתי לשונו. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:

. מסקנא דמלתא דרבי יהודה היא {יח}, דאמר לא היה שם אלא כן אחד, וצריך ליטול דם הפר תחלה כדי להניח דם השעיר בכן שהיה עליו דם הפר. ואין הלכה כרבי יהודה:. דכתיב (ויקרא ט''ז) וכן יעשה לאהל מועד {יט}:. דכתיב במתנות המזבח (שם) ולקח מדם הפר ומדם השעיר, מדם שניהם יחד:. וחוזר ומערה מזרק מלא תוך הריקן כדי שיתערבו הדמים יפה יפה:

{טז} ר''ל בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במ''ח פ''ג: {יז} אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי. ור''י לית ליה תקנתא דלכתוב עליהו הי דפר והי דשעיר ומסיק דמשום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה לעיונא בכתבא דאי לא תימא הכי בלאו הכי נמי האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא דכהן גדול: {יח} הוא בסוגיא. וטעמא נ''ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פירוש והניח כלומר לאפוקי מוערה דבסיפא. דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא לתני והניח דם הפר: {יט} שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל ומה לפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא:

. האי תנא סבר שהיה הכהן הולך ברגליו לכל קרן וקרן, וכל מתנה ומתנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו. ולהכי נקט מחטא ויורד, כלומר שהיה נותן מתנה מלמעלה למטה, שאם יתן מלמטה למעלה בקרן שלפניו הדם זב לתוך בית יד שלו ומטנף את בגדיו. ור''א סבר שהכהן עומד בקרן אחת ומשם נותן המתנות על כל הקרנות שהרי כל המזבח אינו אלא אמה על אמה מרובע וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה ולא יטנף את בגדיו, חוץ מקרן זו שהוא עומד אצלה שאי אפשר לו לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא למעלה, שאם יצדד ראשי אצבעותיו למטה ויתן מתנה מלמטה למעלה הרי הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו. ואין הלכה כר''א:

{כ} . לשון ירידה כדאמרינן במנחות דף ס''ו נושא עולה ומתחטא. רש''י. ול''נ דלישנא דדכויי הוא כדאמרינן בחולין דכ''ז מל' תחטאני באזוב ואטהר. וה''נ קתני מחטא ע''ש שאלו המתנות לטהר המזבח נתונים נתונים המה כדכתיב וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. תוי''ט: {כא} צפונית. ס''ל כרבי יוסי דמשנה א' דלעיל דאמר דלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחלה בצפונית מערבית ובההיא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכולה מזבח ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחוזר לצפונית מערבית דרך ימין. רש''י. ודעת הרשב''א עתוי''ט: {כב} כולן. אתאן לרבי אליעזר דלתנא קמא מחטא ויורד מלמעלה למטה לפירוש הר''ב. אבל להר''מ אתאן אף לתנא קמא דדוקא במזרחית צפונית שלפניו בראשונה נותן מלמעלה למטה דבאותו קרן אינו יכול ליתן עד שיצא מכל המזבח כדלעיל. ונמצא שעומד שם באותו קרן. והוא לפניו. אבל במערבית צפונית נותן מיד במקומו שהוא עומד כדי שלא יעבור על מצוות וישהה המתנה ואח''כ מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ואח''כ מקיף ברגל למערבית דרומית ונותן מיד. לקרן דרומית מזרחית. ועתוי''ט:

. אחר שגמר כל המתנות של קרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב (ויקרא ט''ז) והזה עליו מן הדם. טהרו, המקום המגולה שבו {כג} שחותה האפר והגחלים אילך ואילך ומזה על זהבו של מזבח:. שירי דם החטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי:. דמים החיצונים והפנימים הנשפכים על מזבח העולה היו שותתים ונופלים מן היסוד לרצפה ומתערבין באמה סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון:. לבעלי גנות:. אסור ליהנות מהם בלא דמים:

{כג} כעצם השמים לטהר. גמרא:

. כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים ובהיכל {כו}:. במשנתינו:. נתן מקצת מתנות בפרוכת ונשפך הדם, יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת, וא''צ לחזור ולהתחיל בפנים:. לפיכך כפרה שנגמרה נגמרה:. ואפילו לא נגמרה אותה כפרה א''צ לחזור וליתן מה שנתן. ואין הלכה כר' אלעזר ור' שמעון:

{כד} קדרון. כמו לנחל איתן עמק. רש''י: {כה} בהן. מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. תוספ'. וכן שנינו בפ''ח דחולין מ''ו. אין מועלין והיינו מדאורייתא: {כו} דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת וחקה עכובה היא. וכתב זאת משמע חוקה על זאת כתובה ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב: {כז} שפסק. ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת כו' אחת בשנה. תנא קמא סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך ולא לעשות שני חטויין לשנות ההזאה שתי פעמים. גמרא ורש''י: