. טרף חטף ולקח פתאום בחטיפה בקלפי, ששנינו למעלה וקלפי היתה שם. ולמה בחטיפה, כדי שלא יתכוין להכיר במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין:. אחד בימין ואחד בשמאל. והשעירים עומדים אחד לימין ואחד לשמאל, ונתן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין וגורל שעלה בשמאל על שעיר של שמאל:. שם המפורש היה מזכיר, והוא שם של יו''ד ה''א כמו שהוא נכתב:. ואין הלכה כר''י:. כשמזכיר את השם:

{א} . אדוני:

. צמר צבוע אדום {ב}:. כנגד שער שיוציאוהו בו:. היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאתחלופי בשעיר המשתלח, שזה בראשו וזה בצוארו. ותרווייהו בשאר שעירים לא מתחלפי שאלו לשון של זהורית קשורה בהם ושעירים אחרים אין לשון של זהורית קשורה בהם:. מתניתין ר''מ היא דיליף מקרא דכתיב (ויקרא י''ו) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. אבל חכמים פליגי עליה ואמרי עונות אלו זדונות {ד} פשעים אלו מרדים {ה} חטאות אלו שגגות {ו} לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק''ו) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. והלכה כחכמים. ומהו זה שאמר משה (שמות ל''ד) נושא עון ופשע וחטאה כך אמר משה לפני המקום בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות {ז}:

{ב} של זהורית דאסמכוהו אקרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומ''ש וצבעו אדום, תרגום ותולעת שני, וצבע זהורי. הר''מ: {ג} אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב. גמרא. ותו מקשי בגמרא היכי מכפר ליה בפר דלאו דדהו ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים: {ד} . הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה: {ה} הוא אומר מלף מואב פשע בי: {ו} הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. גמרא: {ז} בתורת כהנים ובגמרא אליבא דר''מ. והר''מ פירש דסבירא להו לחכמים דבסידורא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונו':

. מגיס ומנער ומערב בו, שלא יקפה כשישהה עד שיעשה עבודת הקטורת:. כל שורה ושורה של אבני הרצפה קרויה רובד. וא''א לפרש רובד הרביעי שבהיכל, שורה רביעית שבתוך ההיכל מפתח ההיכל ולפנים, דהא כתיב (ויקרא י''ו) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו', אלא תני רובד רביעי של היכל, כלומר רובד הד' שבעזרה {י}, כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין ומניחו על הרובד הרביעי ושם עומד הממרס בו. דאילו בתוך ההיכל אי אפשר כדאמרן:. את הגחלים ומניח את המחתה עד שיחפון בחפניו הקטורת ויתן לתוך הכף. ואח''כ יכניס כף ומחתה לפנים:

{ח} . נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא: {ט} . והמלה עברית ביחזקאל מ''ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין: {י} בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א''מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר''ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר''י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי''ט: {יא} . לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר''מ: {יב} . כמו המאוכלות באל''ף שמתחלף בעי''ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר''ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי''ט: {יג} . לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה:

. כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על מזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית:. ואינו חותה בשל זהב, שחתיית הגחלים שוחקת הכלי ומחסרתו והתורה חסה על ממונן של ישראל {יד}:. שלא להטריח על כהן גדול לערות מכלי אל כלי:. שהיה דופנה עבה:. שהיה דופנה דק:. כדי שתהא זרוע של כהן גדול מסייעתו:. מזהב הקרוי זהב פרוים, על שם שדומה לדם פרים {טו}:. חצי מנה:. דכתיב (ויקרא י''ו) ומלא חפניו קטורת סמים דקה. ומה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (שמות ל') ושחקת ממנה הדק אלא לומר לך שקטורת של יום הכפורים תהא דקה מן הדקה:

{יד} וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה התורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה אם כן חסה על ממונן הקל כו' גמרא: {טו} היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי: {טז} חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על המזבח הפנימי. רש''י: {יז} הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר עי''כ למכתשת ושוחקה הדק. רש''י:

. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, שהוא למזרח {יח}, שהרי הכבש בדרום, לכך עולין במזרחו של כבש שסמוך לפנות לימין:. משום כבודו להראות חשיבותו שהוא כבן בית והולך במקום שהוא חפץ מה שאין שאר כהנים רשאין לעשות כן:

{יח} יליף לה מים שעשה שלמה על י''ב בקר ג' פונים צפונה וג''פ ימה וג''פ נגבה וג''פ מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה: {יט} . דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי שרת. תוספ':

. במזבח החיצון:. של עצים שמבערים עליהם האש, אחת מערכה גדולה שמקריבין עליה התמיד ואחת מערכה שניה שממנה נוטלים אש למזבח הקטורת ואחת מערכה של קיום האש שלא תסור משם אש לעולם ואחת מערכה של אברים ופדרים של תמיד של בין הערבים {כ} שלא נתעכלו מבערב ולא נשרפו כל הלילה שורפין אותם במערכה זו. ומוסיפין ביוה''כ עוד מערכה אחת ליטול ממנה גחלים לקטורת לפני ולפנים:. דג' קראי כתיב (ויקרא ו') על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה. (שם) ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת. (שם) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה זו מערכה ג' של קיום האש. ומערכה רביעית לאברים ופדרים שלא נתעכלו לית ליה לרבי יוסי, דסבירא ליה שאברים ופדרים שלא נתעכלו בצדי מערכה גדולה הם נשרפים:. דלית ליה מערכה שלישית של קיום האש. ומקרא שלישי של והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה דריש ליה רבי יהודה שהמבעיר קסמים דקים כדי להצית האש על המערכה הגדולה לא יצית על הרצפה ויעלם כשהם דולקים למזבח אלא ידליקם בראש המזבח. והלכה כר' יוסי:

{כ} מואש. ורבנן וי''ו לא דרשי. גמרא: {כא} . נפקא לה מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי''ו, וי''ו ה''א דריש. גמרא:] ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ור'י אי מהתם ה''א קאי אארעא ועביד מפוחא, קמל''ן: