. תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמנה ומחצה. דזמן שחיטת התמיד מכי ינטו צללי ערב שהוא משש שעות ומחצה ולמעלה שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו {א}. ומאחרין שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שא''א להקריבם אחר תמיד של בין הערבים כדכתיב (ויקרא ו) והקטיר עליה חלבי השלמים, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולן {ב}, שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים. ואפילו בשבת שאין קרבים נדרים ונדבות, מאחרים זמן שחיטת תמיד של בין הערבים משום סרך נדרים ונדבות דחול. ובערב פסח שהפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים, מקדמינן ליה שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה:. דאיכא נמי צליית הפסח דלא דחיא שבת וצריך לצלותו מבעוד יום {ג}, מקדמינן ליה ומותבינן ליה אדיניה שיהיה נשחט בו' ומחצה:. גמר הקרבתו בשבע ומחצה, ששוהין שעה אחת בעשייתו:

{א} ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא''י. ועתוי''ט: {ב} תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש''י: {ג} קודם הלילה דהתנן בספ''ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר''מ לפי שא''א לצלותו בליל שבת:

. כגון ששחטו לשם שלמים. או קבל הדם במזרק. או הוליך הדם למזבח. או זרק הדם על גבי המזבח. שלא לשמו. שבארבע עבודות הללו המחשבה {ד} פוסלת הזבח:. כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו:. הך סיפא אשמעינן דמחשבים מעבודה לעבודה {ה}, שאם חשב בשעת עבודה זו על חברתה לעשותה במחשבה פסולה כגון דאמר הריני שוחט לשמו ע''מ לזרוק דמו שלא לשמו, נפסל הזבח מיד ואפילו לא עשה השניה במחשבה פסולה כמו שחשב. והכי משמעותא דמתניתין, או שחשב בשעת שחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול. ופסח דפסול שלא לשמו נפקא לן מקרא דכתיב (שמות יב) ואמרתם זבח פסח הוא, עד שיהיה הזבח לשם פסח, והוא משמע לעכב:

{ד} הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז''ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ''ג דב''מ: {ה} סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א''נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה''א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של''ש דבעבודה אחרת קמל''ן או לשמו ושל''ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של''ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע''ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ''מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי''ט וע''ע:

. חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר, ואין בו מנויין אחרים אלא הן, פסול, דלפי אכלו כתיב (שם), הראוי לאכול:. נמנו עליו חבורה זו ושחטו לשם חבורה אחרת:. לישראלים. שמתו אחיהם מחמת מילה, והני פסולים לאכול פסח. דכתיב (שם) וכל ערל לא יאכל בו. וטמאים נמי אסורין בקדשים, ובכרת הן על אכילתן:. ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול, דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו היתה בגופו של קרבן, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אין המחשבה הפוסלת בגופו של קרבן אלא בדבר שהוא חוץ ממנו:. שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה:. דאע''ג דפסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים, לא מפסל בהכי:

{ו} . דת''ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא: {ז} כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ''ט:

. כלומר ובשעת שחיטה היה חמץ ברשות השוחט או אחד מבני חבורה {ח}, אפילו לא היה החמץ בעזרה {ט}:. דלא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות לד). ואין הזבח נפסל {י}:. של בין הערבים דערבי פסחים ששחטו על חמץ, שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב {יא}, עובר בלאו, דדריש זבחי, המיוחד לי {יב}, והוא התמיד. ואין הלכה כרבי יהודה:. ששחטו על חמץ, לשמו חייב, משום לא תשחט על חמץ, דפסח כשר הוא ושחיטה ראוייה היא ושמה שחיטה:. דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה היא ולאו שמה שחיטה:. שנשחטו בי''ד אחר חצות על החמץ:. ואע''פ שכשרים הן כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו', אע''פ כן פטור, דכתיב זבחי זבחי שני פעמים, לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא תזבח על חמץ דם זבחי (שם כג), ולמאי הלכתא פלגינהו רחמנא ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים, לומר לך בזמן דאיכא זבח דהיינו בי''ד דאיכא פסח לא מחייב אשאר זבחים, ובזמן דליכא זבח כגון בתוך הפסח מחייב אשאר זבחים אם שחטן על חמץ:. בתוך הפסח, אם לשמו שחטו לפסח על החמץ:. מלא תשחט, דפסח שלא בזמנו לשמו פסול, והויא לה שחיטה שאינה ראויה:. אלא לשם שלמים:. דלהכי קאי {יד} והויא לה שחיטה ראויה, וחייב משום לא תשחט, בהדי לאו דלא יראה ולא ימצא {טו}:. שנזבחו בתוך המועד על חמץ:. דקרא אשאר זבחים נמי אזהר:. דפסולה היא משום דכתיב בשחיטתה חטאת היא, היא ולא הנשחטה שלא לשמה:

{ח} קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא: {ט} בגמרא דאע''ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך: {י} מפרש דזבח קרייה רחמנא: {יא} זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש''י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ''ע ילפינן הכי והוה ליה להר''ב לפרש כן בדברי תנא קמא: {יב} . וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו''ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי''ט: {יג} הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש''י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים: {יד} ברפ''ק דזבחים דקי''ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של''ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי: {טו} . אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי''ד דכל שבעה כתיב גביה. הה''מ:

. [בין שהצבור מרובים] בין שהצבור מועטים ויכולים כולן לשחוט בבת אחת, מצוה ליחלק לשלש כתות זו אחר זו:. הרי שלוש כתות:. כפות {טז} גדולות לקבל בהם הדם:. דהכי שפיר טפי:. רחבים היו מלמעלה ותחתיהם חדים כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע: שמא יניחום הכהנים לישב על הקרקע עד שיקבל דם אחר מחמת שהם מרובים וישכחום ויקרוש הדם ולא יהיה ראוי ליזרק:

{טז} כף אחת בזיכא חדא: {יז} . פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:

. אם ירצה, שהשחיטה כשרה בזר בכל הקרבנות:. הדם בבזך {יח}, שמקבלה ואילך מצות כהונה:. שהרי כשורה הן עומדים:. הא קמ''ל דברוב עם הדרת מלך:. מיד הנותן, תחלה, ואחר כך מחזיר את הריקן. אבל איפכא, מחזיר את הריקן ברישא לא, דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצות:. בבזך עצמו, ולא מתנה באצבע, שאין לך קרבן שטעון אצבע אלא חטאת לבדה דכתיב באצבעו:. ברוחות שבמזבח שהיסוד תחתיהן, וזורק לזקיפתו של מזבח והוא נופל ליסוד. ולפי שאין היסוד מקיף כל המזבח אלא את הצפון ואת המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כמו שמפורש במסכת מדות, לכך הוצרך לומר נגד היסוד:

{יח} הטלה. רש''י:

. כל השלש כתות:. כשהיו מתחילים לשחוט היו מתחילים לקרות, ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים לשחוט, חוזרים וקורין שניה. ואם קראו שניה ועדיין לא גמרו שחיטת הפסחים של אותו הכת, חוזרין וקורין שלישית. וכן כת שניה ושלישית:. שהכהנים היו רבים וזריזין:. אפילו פעם ראשונה:

{יט} . בגמרא דף קי''ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן: {כ} שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש''י:

. מפני שהדמים מרובים היו מדיחין אותה בשבת. שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשהן רוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים פושטים על כל גדותיה ומדיחין כל העזרה [שהעזרה רצפה של שיש היתה כולה] ואח''כ פותחין הנקב והמים יוצאים:. המוטל על הרצפה {כג}. ואין הלכה כרבי יהודה:

{כא} כו'. ה''ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצון חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר''מ: {כב} כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות (שבין רובד לרובד. תוספ'. והר''מ פירש משום גזירה דאשוויי גומות) ואפ''ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכה התירו שבות שא''צ לא התירו. ועתוי''ט: {כג} טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכלי שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר''י אין דם מבטל דם:

. מסמרים שראשיהן כפופים למעלה:. שהיו קבועין בבית המטבחים בעזרה עמודים קטנים נקראים ננסים:. מפוצלות קליפתן:. ואין יכול לטלטל המקלות {כה}:. ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו. ואין הלכה כר''א. שמותר לטלטל אותן המקלות דאין שבות במקדש:

{כד} ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין חבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתף ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו: {כה} שבות ס''ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא''ה:

. החלבים {כו} הקרבים {כז} ע''ג המזבח:. בקערה. תרגום קערותיו מגיסוהי:. בשבת קאמר, שאין יכולין להוליך פסחיהן:. בין הסורג לחומת העזרה של נשים בתחלת עליית הבית:. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:

{כו} ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות: {כז} אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר''מ: {כח} . מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':