. קודם השבת:. להראות שיש לו סממנים ויקנו ממנו:. ושכח בשבת למה הצניע, והוציאו סתם, חייב עליו בכל שהוא, שעל דעת הראשונה הוציאו והא אחשביה {א}:. כל אחד שעור המפורש בו:. זה שהצניע פחות מכשיעור והוציאו, אם נמלך בו שלא לזרעו וחזר והכניסו {ג}:. בהכנסה זו אא''כ יש בו שיעור שלם, דכיון דנמלך שלא לזרעו בטלה מחשבתו והרי הוא ככל אדם:

{א} המוציא בשבת לזרע וכו'. גמרא: {ב} שהוא. משמע אפילו גרעין אחד. ולא תימא דכ''ש דתנן היינו פחות מכגרוגרות אבל כזית לבעי גמרא. וסיעתא לפירוש הר''מ דלעיל (פ''ט אות י''א): {ג} פריך פשיטא ומשני כגון שזרקו לאוצר ולא ביטלו בפירוש. וקמ''ל דאע''פ שניכר במקומו שלא נתערב יפה וה''א דבמילתיה קמייתא קאי קמ''ל וכתב הה''מ דוהכניסו ר''ל והוציאו:

. שהיא כרמלית, כגון שגבוהה מג' ועד תשעה ורחבה ד':. לא עשה עקירה מרשות היחיד והנחה ברשות הרבים שהם מקום חיוב, דבהכי הויא מלאכה גמורה. אלא עקר ממקום חיוב והניח בכרמלית שהוא פטור באותה הנחה, והדר עקר לה מכרמלית שאינו מקום חיוב והניח ברשות הרבים, ונמצא שלא נעשית עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב בפעם אחת:. אצטבא שלפני פתח הבית לצד רשות הרבים {ד}:. כלומר אא''כ הוציא בראשונה כל הקופה. ולא שנו אלא בקופה מלאה קשואין ודלועין שהן ארוכין ועדיין יש מהם לפנים, אבל מלאה חרדל שהרי יש הרבה ממנו כולו מבחוץ, נעשה כמי שהוציא את כל הקופה וחייב {ה}:

{ד} מג' דהוי רה''ר גמורה: {ה} דלעיל קופת הרוכלין אינו חייב אלא א', לא שאם לא הוציא כולה שלא יתחייב על אותן מינין שהוציא כולן מבחוץ, אלא שאם לא ה''ל ידיעה בנתיים אינו חייב על כולן אלא אחד ולא תימא דמינין מתחלקין. תוי''ט:

. בכתף ישאו, וימין ושמאל וחיק אורחא דארעא:. הפרק האמצעי שבזרוע, ובערבי כך שמו מרפ''ק {ז}:. אזור חלול:. אין דרך הוצאה בכך. אבל פיה למעלה דרך הוצאה בכך. פירוש אחר, אפונדתו בגד שלובש סמוך לבשרו לקבל הזיעה, ורגילין לעשות בו כעין כיסין, וכשמהפכים אותו מלמטה למעלה נמצא פי הכיס למטה:. השפה התחתונה של חלוק {ח}:

{ו} . לגירסא זו י''ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי''ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא: {ז} שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע''י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי''ט: {ח} אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו: {ט} בסנדלו. מפורשים בר''פ י''ב דיבמות:

. דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה:. דנתכוון לשמירה פחותה, ועלתה בידו שמירה מעולה:. כעין מכנסים קטנים חוגרות אותן לצניעות. ואם תלתה בהן שום דבר להוציא ובא לה לצד אחר חייבת:. דרכו להיות חוזר {יא} וסובב סביבותיה, ומתחלה ידעה שסופו להתהפך:. של מלך. הרצים הנושאים אגרות נותנים אותם בעצים חלולים כדמות קנים ותולים בצוארם, ודרך אותו קנה להיות חוזר וסובב מלפניו ומאחריו סביב לצוארו [ו] יודע היה שסופו להתהפך. ואין הלכה כר' יהודה:

{י} . ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד''א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ''ל. גמרא: {יא} דר''י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ''ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי''ט:

. כדילפינן (ויקרא ד') בעשותה אחת מכל מצות ה', העושה את כולה ולא העושה מקצתה:. דסבר אפילו כשאין יחיד יכול לעשותה אם עשאוה שנים פטורים. ואין הלכה כר''ש:. על החי לא מחייב בהוצאתו אם אינו כפות, לפי שהוא נושא את עצמו {יב}. וה''מ אדם אבל בהמה חיה ועוף לא, דכמאן דכפותין דמו:. חייב אם הוציאו, דהואיל ומטמא, הוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה. וכן כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ, דהכי הוי שיעורן לטומאה {יג}:. אפילו במת שלם, דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, דכל שאינו אלא לסלקו מעליו הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה {יד} ולאו מלאכת מחשבת היא. ואין הלכה כרבי שמעון:

{יב} לר''י למה פטור והלא אפילו במשא קל יותר יחייב כו'. ואור''י דממשכן גמרינן שלא היו נושאים דבר חי כו'. תוספת: {יג} במשמשי ע''ג אין הלכה כר''י עמש''ש אבל הכא יש צורך בכולם דנבלה ושרץ מצנען לכלבו ולשונרו. ומת מצניעו לקוברו. ויהיב שיעוריהו כטומאתן לחומרא. עתוי''ט: {יד} א''צ למת ברה''ר ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו:

. התולש שער ראשו בידו:. שער ראשה וקולעת אותו, תרגום עבות (שמות כ''ח) גדילו:. נותנת כחול בעיניה:. מחלקת שער שבאמצע הראש מכאן ומכאן אצל הצדעים:. כוחלת משום כותבת {טו}, גודלת ופוקסת משום בונה {טז}:. דסברי אין דרך כתיבה בכך ואין דרך בנין בכך, והלכה כחכמים. ודוקא הנוטל צפרניו ושערו בידיו, הוא דפטרי רבנן מחטאת ומסקילה, אבל הנוטל שערו או צפרניו בכלי מודים חכמים דחייב חטאת {יז}. ומכי נטל שתי שערות חייב, והנוטל שער ראש חברו אפילו ביד חייב {יח}. וצפורן שפרשה רובה או שער שנתלש רובו ומצער אותו, מותר ליטלו ביד לכתחלה:. דהוי כמחובר, דיונק מן הקרקע ע''י הנקב שמריח לחלוחית הקרקע' ואפילו הנקב בצדו. ושיעור הנקב כדי שרש קטן:. דלא חשיב ליה כמחובר לחייבו סקילה. ואין הלכה כרבי שמעון:

{טו} שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ופריך וכי דרך כתיבה בכך אך בגמרא מסיק כוחלת משום. דצובעת: {טז} וכי דרך בנין בכך. אין כדדריש רשב''ם ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב''ה כו' שכן קורין לקלעותא בניתא. ונוטל צפרניו ושערו כו' משום גוזז: {יז} . וכתבו התוספת כר''י דמלאכה שאצ''ל חייב: {יח} . ולא פירש טעם בדבר ובגמרא משמע להיפך דלעצמו יכול לאמן ידיו. ולתקנו בלא כלי יותר מלחבירו. ועיין תוי''ט: