. רשות היחיד הוא מקום שהוקף ד' מחיצות גבוהות עשרה טפחים וביניהן ד' טפחים על ד' טפחים או יותר, על כן אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה {א} כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה. ומבואות שיש להן ג' כתלין ולחי ברוח רביעית. וכן תל גבוה עשרה ורחב ד', או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד'. ואפילו כלים, כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהם, אם יש בהם ד' על ד' בגובה עשרה כל אלו רשות היחיד הן. ואויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע. ועובי הכתלים של רשות היחיד נדון כרשות היחיד. ורשות הרבים הוא כגון השווקים והרחובות, המדברות והדרכים המפולשים להם, והוא שיהיה רוחב הדרך ט''ז אמה {ב} ולא יהיה עליו תקרה {ג}, ואיכא למאן דאמר שצריך נמי שיהיו בוקעים בהם ששים רבוא בכל יום כדגלי מדבר. ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד י' טפחים, ולמעלה מי, ברשות הרבים מקום פטור הוא. ומקום שאין בו ד' על ד', וגבוה מג' טפחים ולמעלה הוא מקום פטור {ד}, אפילו קוצים וברקנים וגללין ברשות הרבים גבוהים משלשה ולמעלה ואין בהם ד' על ד' הרי הן מקום פטור, וכן מקום המוקף מחיצות ואין בו ד' על ד', או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמקו משלשה ועד התהום הרי זה מקום פטור. ומקום שהוקף ד' מחיצות גובהן מג' ועד עשרה ויש בו ד' על ד' או יותר, או תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר גבוה מג' ועד עשרה, או חריץ שיש בו ד' על ד' עמוק מג' ועד עשרה, ומבוי סתום משלש רוחותיו שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, והים והבקעה, כל אלו כרמלית הן. ופירוש כרמלית, כארמלית, כלומר כמו אלמנה שאינה בתולה ולא נשואה לבעל, כך רשות זו אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ואויר כרמלית ככרמלית עד עשרה, ומעשרה ולמעלה בכרמלית הוי מקום פטור. והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב חטאת. מרשות היחיד לכרמלית, או מרשות הרבים לכרמלית, ומכרמלית לשתיהן פטור אבל אסור. מרשות היחיד או מרשות הרבים למקום פטור או ממקום פטור לשניהן, מותר לכתחלה. ואינו צריך לומר מכרמלית למקום פטור, או ממקום פטור לכרמלית, שהוא מותר. והמעביר מתחלת ד''א לסוף ד''א ברשות הרבים, חייב חטאת. בכרמלית, פטור אבל אסור. ברשות היחיד ובמקום פטור, מותר לכתחלה לטלטל ולהעביר בכל הרשות כולו ואפילו הוא כמה מילין:. דס''ל מכי עבר החפץ באויר רשות הרבים בתוך עשרה הרי הוא כאילו נח. ורבנן סברי קלוטה בתוך עשרה באויר רשות הרבים לאו כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה שהוא מקום פטור כולי עלמא לא פליגי דפטור. והלכה כחכמים:

{א} דאל''ה אם יותר מבית סאתים אע''ג דהזורק לתוכו מרה''ר חייב מ''מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד''א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב''י: {ב} נקט דרך שיהיה רוחב ט''ז אמה וכ''ש כל הני דנקט: {ג} יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא: {ד} דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה''ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה''ר. תוי''ט:

. רבנן קאמרי ליה:. והן נסרים יוצאים מכותל העליה ולחוץ על רשות הרבים, והגזוזטראות עצמן הן רשות היחיד, וכשהן זו כנגד זו בשני צדי רשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור, שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ורחב רשות הרבים מפסיק ביניהן:. כלומר בעליה אחת באורך רשות הרבים, ויש הפסק רשות הרבים ביניהן:. הואיל ולמעלה מעשרה הוא, ולא מצינו זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים במשכן, והמושיט חייב, ואע''פ שמושיט למעלה מעשרה, שמצינו הושטה כיוצא בה במשכן מרשות היחיד לרשות היחיד ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן:. מושיטים מזה לזה למעלה מעשרה {ה} ואורך רשות הרבים באמצע, כיצד [שתי] עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ופורקי המשכן היו מושיטין לאותם שעל העגלות שאצלן הן סמוכות וקרובות והן מושיטין לאלו שלפניהם, וכל אחת מהעגלות רשות היחיד הן:. שאין הקרשים נזרקין מפני כובדן:. עפר שמוציאין מחפירת הבור רגילין ליתן סביבות פי הבור כמין חומה להיקף, ואשמעינן דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה, ותני בור לעמקו ותני סלע לגבהו:. ומניח ברשות הרבים, או הנוטל מרשות הרבים ונותן על גבן, חייב:

{ה} גזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רה''י הן. ועתוי''ט: {ו} הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תוספ':

. מתחלת ד' לסוף ד' ונח בכותל הסמוך לרשות הרבים, למעלה מעשרה טפחים, כגון שהיתה דבלה שמנה ונדבקה בכותל למעלה מעשרה באויר רשות הרבים, פטור, דכל למעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא:. מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים, וחייב אע''פ שאין ממקום עקירת החפץ לכותל אלא ד' אמות מצומצמות לא אמרינן דעובי הדבלה ממעט בד''א ואין כאן מתחלת ד' לסוף ד', דכיון שאינו מבטל את הדבילה בכותל אין עביה ממעט כלום:. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב:. והוא דנח משהו חוץ לד''א קודם שנתגלגל לפנים:

{ז} . פירוש בפני הכותל. רש''י: {ח} . מסקינן בר''פ דכל ר'א ברה''ר גמרא גמירי לה:

. מתחלת ד' לסוף ד' פטור, דכרמלית הוא:. שאינם גבוהים מן הארץ {ט} ויש בהם רפש וטיט נקראים רקק:. שרבים מהלכים בו:. כמה הוא עמקו דנימא אכתי רשות הרבים הוא ולא נעשה כרמלית {י}:. האי דכפליה תנא למלתיה, לאשמועינן דאפילו רקק רחב ארבעה הואיל והוא פחות מעשרה נדון כרשות הרבים {יא}. וכפל נמי ורשות הרבים מהלכת בו, לאשמעינן דאע''ג דאין מהלכים בו רבים אלא ע''י הדחק, הלוך ע''י הדחק שמיה הלוך:

{ט} שאינם עמוקים: {י} דעד י' כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר''ב במ''א הא קיי''ל כמ''ד בסוגיא אמתניתין דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה: {יא} דאביי. וצ''ע דבמקום אחר כתב הר''ב דחריץ שיש בו ד' על ד' פחות מי' שהוא כרמלית. והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רה''ר ואע''ג דהכא תנן ורה''ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר. ואפשר לומר דרקק מים מן הסתם יש במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה''ר מהלכת בו:

. מכרמלית לרשות הרבים:. מכרמלית לרשות היחיד:. אם הן של שני בני אדם מטלטלים ע''י עירוב {יב} דהוי להו כשתי חצירות:. סמוכות זו לזו, כמו אין מקיפין בבועי:. דכי מפרשי מהדדי, כרמלית מפסקת ביניהן ובטל העירוב:

{יב} כיון שאין עתידות להיות קבועות שם לא מהני עירוב קמ''ל דמהני. תוספ':

. בשבת בשוגג, ונזכר שהוא שבת לאחר שיצאת האבן מתחת ידו קודם שתנוח, אפילו לא קלטה אחר אלא שנחה כדרכה פטור, דהכי תנן לקמן עד שתהא תחלתן וסופן בשגגה, והאי תחלתו בשגגה וסופו מזיד, הואיל ונזכר שהוא שבת קודם שתנוח. ומתניתין הכי מיפרשא הזורק ונזכר לאחר שיצאה מתחת ידו, אי נמי לא נזכר אלא שקלטה אחר וכו' פטור, דהוה ליה שנים שעשאוה פטורים, הא נחה חייב חטאת, במה דברים אמורים כשחזר ושכח, אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי {טו} וכו':. לאתויי נמי מעביר חפץ ממקום למקום, שאם עקר בשגגה ונזכר שהוא שבת קודם שיניח, פטור:

{יג} אחר. וכגון שנעקר ממקומו וקבלה. רש''י: {יד} כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. רש''י. ומכי מכוין לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. גמרא: {טו} קשה במשנה דמדתנן ונזכר כו' קלטה כו' משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אע''פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ולפיכך שיעור המשנה כדמפרש הר''מ אבל נראה דקצרו דבריהם וכללו ב' תירוצים יחד דרבא מתרץ דאו קלטה קתני ור''א מתרץ לה בבד''א שחזר ושכח ועיין בתוי''ט שהאריך: