. של ברכת המזון, שהוא רובע רביעית יין חי, כדי שימזגנו לחשבון על חד של יין תלתא ממים ויעמוד על רביעית הלוג {א} שהוא שיעור כוס של ברכה:. מה שאדם בולע בבת אחת {ב}, וחלב בהמה טמאה דלא חזי לשתיה שיעורו כדי לכחול עין אחת:. מכה שעל גבי הסוסים והחמורים מחמת המשאוי. ומצאתי כתוב ששחין היוצא בעור הבשר, כשמגיע להתבשל הוא עושה ראש למעלה וקרוי פי כתית. ואע''פ שהדבש עיקרו לאכילה, כיון שרפואתו מצויה, והוא משהו, אזלינן בתר שיעורא זוטרא לחומרא:. של תינוק בן יומו והוא אצבע קטנה שברגל:. לשפשף ולמחות בהן:. שנותנין על העין:. שאין עושין מהם רפואה:. מים סרוחין, וחזו לגבל בהן את הטיט:. אף היין והחלב והדבש, דלא נאמרו שעורין במשנה אלא למצניעיהן, אבל שאר כל אדם אין חייבין אלא ברביעית. וסבירא ליה לר' שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא, ובבציר מהאי שיעורא לא מחייב דלית ליה לר' שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו שיתחייב עליו מצניעו בכל שהוא, ואין הלכה כר''ש:

{א} ביצה ומחצה רביעית הלוג וכ' הר''מ כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי: {ב} שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו כ''ש מרביעיתו מ''מ (פי''ח בשם הר'מ): {ג} כו'. דרפואתו מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין. לבר ממיא דמסו ולא נגלדין. גמרא:

. לאוחזה בה:. לתלותו בו, ובציר משיעור אזן לקופה:. להראות לאומן כמדה זו אני צריך, ושעוריה בציר מתלאי:. מעשבים עושין אותו:. פעמים שאדם נותן מכס בראש הנהר מזה והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שבעבר האחר מן הנהר להראותו שכבר פרע המכס, ודרכו לכתוב שתי אותיות גדולות לסימן, והן גדולות משתי אותיות שלנו:. שוב אינו ראוי לכתוב, לפיכך צריך שיעור גדול לכרוך על פי צלוחית:

{ד} . דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הלכך לא מתחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא: {ה} קשר. איצטריך לאשמעינן אפילו כתוב על הקלף אע''ג דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. תוספ':

. לכסות בו את הקמיע:. דאיידי דדמיו יקרין לא עבד מיניה קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות, ולא מחייב בשעורא זוטא:. לרשום על שתי חוליות של כלי או על שני קרשים לזווגן:. שכן צנועות ההולכות מעוטפות אין מגלות אלא עין אחת וכוחלות אותה:

{ו} . דמליח ועדיין לא נעשה בקמח ועפצה. גמרא: {ז} . העור בשעת עבודו חולקין אותו לשנים ואותו שכלפי שער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס שכן בלשון יון קורין לבשר סוסטוס' ודוך פירוש מקום, כמו דוך פלן, לכך קרוי דוכסוסטוס כלומר מקום בשר. תוספ': {ח} כו'. תימא למאי איצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו הקטנה, ונ''ל דאצטריך מכיון דתנן בספ''ג דמנחות שד' פרשיות מעכבות זא''ז א''כ לא להוי שיעור להוצאת שבת אא''כ שיהיה בכדי לכתוב עליו כל הד' פרשיות, להכי קתני שהיא שמע ישראל מכיון שהפרשה קטנה היא ש''י יש לשער בה לבד שכן קורין על מטתו. וא''ת א''כ למה לי למתני פרשה קטנה שבתפילין עתוי''ט שמישב בדוחק. וכננס ע''ג ענק עולה לישב דבאמת מלת קטן מתפרשת בשני דרכים הא' על שם הקטנות ממש. והב' שהוא אחרון כנגד הראשון כמו עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן אף שתכף אחר זה יצא. וא''כ ה''א לומר שהפרשה קטנה שבתפילין היינו והיה אם שמוע דהרי הוא חשוב למי שכתוב ועומד אצלו הג' פרשיות ראשונים והפרשה אחרונה עדיין לא נכתבה או שנמצא בו פסול נמצא דהוא מילוי החסרון. אבל על פרשה אחת לפניה מה יועיל לבדנה (שצ''ל נכתבין כסדרן. ל''ש) ולכך אשמעינן דבאמת לא כן הוא ואין זו קטנה. רק שפרשת שמע ישראל שהיא קטנה בכמותה ג''כ שיעורה חשיב וחזי לאצטרופי אם יהיה לו עוד קלף על אשר אחריה שהוא והיה אם שמוע ולכאורה מכאן סעד לסדר התפילין של רש''י ז''ל דשמע קודם לוהיה אם שמוע. דלשיטת ר''ת ז''ל א''כ ממ''נ שמע יצא לאחרונה ומאי אשמעינן. וצדקת הת''ם עליו. גם מזה לא ינוח ידו. לפי מה שמבואר בטור וב''י א''ח סימן ל''ו דאף לשיטת ר''ת צריך לכתוב שמע קודם והיה אם שמוע. ע''ש. א''כ בסדר הכתיבה סוף דבר הכל נשמע והיה אם שמוע בקול ה':

. הציידין מושיבין נסר קטן בראש הקנה ונותנים עליו דבק והעוף יושב עליו ונדבק בו וצריך לתת עליו דבק הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו:. קטן. כלי שמשימין בו כסף חי וסותם פיו בזפת או בגפרית ועושה בסתימה נקב קטן להוציא ממנו הכסף חי:. לבינה כתושה:. שהמפוח נכנס בו:. רגל למקום מושב הכור, שמושיבין אותו על כן ובסיס העשוי לכך:. במקום שאין פחמין צורפין הזהב באש של סובין. פירוש אחר שרגילים לתת סובין על פי הכור כשמתיכים הזהב:. בנות שהגיעו לפירקן ולא בא להן האורח, בנות עניים טופלות אותן בסיד והאורח ממהר לבא ומשיר נמי את השער, ובנות עשירים טופלות בסולת, ובנות מלכים בשמן זית שלא הביא שליש:. הצדעין, וסדין אותן בסיד להשכיב את השער:. למטה מן הצדעין מעט, שקורין בת צדעה. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:

{ט} קטן. בגמרא של יין. ופרש''י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש והכי מפורש במ''ב פ''ג דמכשירין דשמן עב מיין. וצ''ע במ''ב פ''ג דמסכת כלים דמפרש הר''ב שהשמן דק מהיין. תוי''ט:

. טיט אדום:. שקין גדולות שנושאין בהם פרקמטיא בספינות, וחותמין אותם כדרך שחותמים האגרות. ושיעוריה דרבנן זוטר מדר''ע. והלכה כחכמים:. כרתי. ושעוריה זוטר מקלח של כרוב. והלכה כחכמים:. כף של סיידין:. המגיע לקשרין של אמצע אצבעותיו:. שאינו ראוי לכתיבה:. מרוצץ ושבור:. ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה שקלה להתבשל יותר משאר ביצים. והשיעור הוא כדי לבשל כגרוגרת ממנה:. מעורבת בשמן:. שהוחם כבר שהיא ממהרת להתבשל:

פירוש למשנה זו

. כף:. שן משיני המפתח שפותחים בה הדלתות. ואין הלכה כרבי יהודה:. של אורגין, ומעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין:. דלא טרח אינש למשקל צרור משום עוף להבריחו, דבקלא בעלמא סגי ליה:

.אין פירוש למשנה זו

. כשמסדרין פצימין ועמודין וקורות ועושין שורות של קורות על הארץ ויש חלל בין זו לזו סומכו תחתיו שלא יתעקם {י}:. דחשיב חרס בחתיית האור:. לדלות:. גומא קטנה שהמים נקבצים בה, אלמא חשיב חרס נמי בקבלת המים והלכה כרבי יוסי {יא}:

{י} נראה מלשונו דפצימין כעין קורות ועמודים. ולשון רש''י כשעושין פצימין ומסדרין אותם עמודים וקורות. והוא כדעת הערוך שמפרש ששם הלחי והמזוזה פצימה בלישנא דרבנן (ירמיה ל''ו) שלש דלתות תרגומו תלת פצים. והר''מ כתב פצים חצי לבינה כשיש חלל בין חצאי לבינה וימלאו אותו חלל בחרסית ואבנים דקים: {יא} . ור''מ ס''ל דה''ק קרא דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי כמו לחשוף מים מגבא לא לשתכח ליה. גמרא: {יב} ראיה. קצת קשה דהוה ליה למימר משם זכר. ועיין מ''ז פ''ב דסוכה: