. ובלבד שלא יאמר הלוני. דהלואה לזמן מרובה משמע וקיי''ל סתם הלואה שלשים יום הלכך אתי מלוה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכח:. אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת, דחובות שקבוע להן זמן יכולין להקדיש בשבת {ג}:

{א} . בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ''ט פ''ה דב''מ. דס''ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי''ט: {ב} . ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש''י ור''נ: {ג} חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו''ט ק''ו בשבת. גמרא:

. מיני מעדנים:. אם כתב מערב שבת כך וכך אורחים כדי שלא ישכחם, לא יקרא באותו כתב בשבת, גזירה שמא ימחוק {ד}. א''נ שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואין מותר לקרות בשבת אלא בתורה שבכתב, ובתורה שבעל פה לאחר שכתבוה, ובפירושיהן, אבל בשאר דברים או בספרי חכמות, שאינו מדברי נבואה או מפירושיהן, אסורים:. מטיל גורל {ה} לחלק למי יגיע כל מנה ומנה:. שהן סמוכים על שולחנו שאין כאן קפידא. אבל עם אחר לא, דבני חבורה המקפידים זה על זה שאינן מוחלין ואינן מוותרים זה לזה עוברים {ו} משום מדה ומשום משקל ומשום מניין ומשום לווין ופורעין דגזרו בהו רבנן שמא יכתבו:. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן, ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ודוקא עם בניו ועם בני ביתו {ז} אבל עם אחר לא, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ואז הוא דביו''ט אסור {ח} ובחול שרי, אבל אם נתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה אפילו בחול אסור משום קוביא, דגזל הוא ואסמכתא לא קניא, והאי אסמכתא היא דסמיך על הגורל אם יפול לו הגורל על המנה הגדולה יזכה בה, ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק, ואילו ידע מתחילה שכן, לא היה מתרצה:. גורלות, כמו חולש על גוים (בישעיה י''ד י''ב):. שנשחטו בי''ט, לחלק אותם בין הכהנים. אבל לא על המנות. של קדשים של אתמול:

{ד} האורחים שיראה שלא הכין כ''צ ויתחרט ויצוה לשמש שלא לקרותם. רש''י: {ה} הוא בתרגום גורלך תפיל בתוכינו, פייסך תרמא בינתנא. ונ''ל שעניינו כלשון להתחנן לו שתרגם לפייסא ליה שע''י גורל מתפייסין ומתרצין זה לזה לפי שהושוו המדות ואין קנאה ומחלוקת: {ו} קרובים לבא לידי כך שיעברו משום מדה שע''י שמקפידים זה לזה ורגילים ליקח במדה זה מזה גם בי''ט יעשו כך כו' וכן במשקל ומנין יבואו לידי משקל ומנין מפני קפידתן ומשום לווין ופורעין דלשון הלואה אסור כדלעיל והם שמקפידים יזכירו לשון הלואה לפי שיאמר השואל אם אזכיר ל' שאלה משמע דהדרה בעיניה לכך אומר לשון הלואה. תוספ': {ז} דכיון דהכל של בעל הבית ליכא קפידא כלל: {ח} דלישנא דגמרא לעיל בבני חבורה כו' ומשום לווין ופורעין בי''ט (דבביצה הם שנויין) אבל הכא בשבת היא: {ט} . שם נופל על כל מיני שחוק שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק: {י} . מין מן הגורלות: {יא} . הר''נ בשם הר''ם כתב שהטעם כדי לחבב את המצוה. ובסיפא כ' אבל לא על המנות. של חול קדשים של אתמול כיון דהיה אפשר למעבד מאתמול אבל הר''א והה''מ פי' דבכל קדשי' אפי' דאתמול מתיר בי''ט משום חבוב מצוה דהואיל ומצוה יש לו מה לי דאתמול מה לי דהיום. ומנות ר''ל של חולין. ועתוי''ט:

. דכתיב (ישעיה נ''ח) ממצוא חפצך ודבר דבר {יב}:. לדיוקא נקטיה {יג}, לא יאמר לחבירו שכור לנו פועלים, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, כלומר עכשיו נראה אם תבא אלי לכשתחשך, ואע''פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו הוא מזהירו, כיון דלא מפרש ליה שכירות בהדיא שרי, דקי''ל דבור אסור הרהור מותר:. לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו, אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו, דזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו:. הואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך:. אתנא קמא פליג, דאסר כל החשכה ולא מפליג בין החשכה של מצוה להחשכה של רשות, ואתא איהו ואמר דהחשכה של מצוה שריא {טו}, שכשם שמותר לומר לחבירו בשבת תהיה מזומן לילך לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים למת, כך מותר להחשיך על התחום כדי שיהיה מזומן לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים. וסיפא דתנן מחשיכים על התחום [לפקח] על עסקי כלה ועל עסקי המת, אבא שאול היא. והלכה כמותו:

{יב} לעיל מניה אם תשיב משבת רגלך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו': {יג} לגופיה פשיטא מאי שנא הוא ומ''ש חבירו גמרא ופרש''י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור כו' והקשו בתוספ' ונימא אלמחר קאי ותירץ דא''כ מאי אריא חבירו אפילו הוא נמי לא מצי למימר אשכור למחר: {יד} מחשיכין. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו הר''מ: {טו} בגמרא משדכין על התינוקות כו' אמר קרא ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותר:

. לעיין ולחקור בצרכי הכלה:. כלי נגון חלולין שקולן מעורר הבכי:. קנסא הוא משום דמוכחא מילתא שבשביל ישראל הובאו {טז}:. אא''כ נודע לנו בבירור שבאו ממקום שבתוך התחום {יז} ולא הביאם מחוץ לתחום:. לעצמו שיקבר בו נכרי, או למכור:

{טז} דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. רש''י. והר''ב לא פירש עד אימתי לא יספוד בהן נראה שדעתו דבכדי שיבואו והיינו דתנן אלא א''כ באו ממקום קרוב ומסתמא כי באו ממקום קרוב יש בו שעור זה קודם שיספוד שאין מספידין מיד משתחשך. וכ''כ הר''נ דהחילוק בין חלילין לארון וקבר, דארון וקבר במקום פרהסיא הן מן הסתם ואוושא מלתא טובא וגנאי הוא למת אבל חלילין מסתמא בצנעא מובאים ואה''נ דארון וקבר שנעשו בצנעא דשרי בכדי שיעשו וחלילין שהובאו בפרהסיא אסורין עולמית אלא דמשנתינו דברה בהווה להא כדאיתא ולהא כדאיתא. ועתוי''ט: {יז} . והקשו בתוספ' דהלא עם כל זה הביאם דרך ר'ה ומה לי ארון וקבר שנעשה בשבת ומ''ל חלילין שהובאו דרך רה''ר, וי''ל דהביאה ממקום קרוב לא מהני כ''כ הבאתו. ולשיטת הר''נ צריך להמתין עד כדי שיביאו מרה''ר ממקום שבאו: {יח} כו'. מיד וא''צ להמתין בכדי שיעשה. ולרש''י טעמא כדאיתא בגמרא דמוקים לה בעומד באסרטיא פירש''י שאין דרך ישראל. ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל. וארון מוקי במוטל על קברו של א''י באסרטיא, ולהר''נ מיירי דהדבר ידוע שעשה לו לעצמו א''צ הוכחה מתוך המעשה אלא שיהא נודע שעשאו לעצמו:

. בשמן:. במים. ופוקקין נקביו {יט}, סותמין נקביו העליונים והתחתונים בבגד או בשום דבר כדי שלא תכנס בהם הרוח ויתפח:. שלא יטלטל ויגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי עיניו, שאסור לטלטל המת או אבר מאבריו, אע''פ שמותר ליגע בו. וכן כל מוקצה {כ} מותר בנגיעה ואסור בטלטול. וביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אסורה אפילו בנגיעה, שמפני כדוריתה נגיעתה זהו טלטולה:. ונמצא מוטל על החול, אבל לא מטלטלין להניחו על החול, דהא תנא רישא ובלבד שלא יזיז בו אבר:. שלא יסריח {כא} מחמת חום הסדינים והכרים:. של מת שהיה פיו הולך ונפתח:. להסגר מה שנפתח דהיינו מזיז אבר, אלא שלא יוסיף להפתח:. שהרי תורת כלי עליו:. דהוה ליה בונה:. את עיניו בשבת אפילו לאחר יציאת נפש, דהוה ליה מזיז אבר:. שבדבר מועט מקרב מיתתו:

{יט} דברייתא בגמרא הוא: {כ} דבפי''ח מ''ב דדוחין לתרנגולת אבל לא מטלטלין ואמאי דוחין שנמצא שמטלטל מקצתו והכא אסרינן אפי' לזוז מקצתו. ונראה דלעיל משום צער בעלי חיים נגעו ודוקא בשצריכין לכך אבל בשאין צריכין לכך לא. הר''נ: {כא} כאן שיתלחלח. כמו בריש פרק לא יחפור, מתונא קשה לכותל: {כב} . בכ''ף גרסינן במשנה ח' פ''ק דסוכה. והם הלוחות שבצדדי המטה שהם ארוכין: {כג} מעמצין. כמו עוצם עיניו. והלשון מהופך כמו כבש כשב: