. איזמל למול את התינוק {א}:. להודיע שחביבה מצוה זו שמחללים עליה את השבת:. שגזרו גזרה על המילה:. שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא, ולא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו:. כדי לעשות איזמל למילה:. כגון מכשירי מילה הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת אין דוחין את השבת, ופליג אדרבי אליעזר:. כגון מילה עצמה שאי אפשר לה ליעשות, דזמנה בשמיני דוחה שבת. והלכה כרבי עקיבא:

{א} אמתניתין דלעיל דסליק מניה וכל צרכי מילה עושין בשבת: {ב} בשבת. וא''ת ויביאו התינוק אצל הכלי דליכא איסור דהחי נושא את עצמו. וי''ל דלאחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוא חולה והוה כפות דאינו נושא עצמו וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועוד יש לומר כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר''א למהר המצוה. תוספ': {ג} . בגמרא איבעי אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא''כ ליתני על פי אחד. דאיצטריך ליה שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר:

. חותך את הערלה:. העור המכסה ראש הגיד:. את הדם, ואע''פ שהוא עושה חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא ע''י מציצה:. תחבושת:. דכל מה דאפשר לשנות משנה:. רגילים היו שהיו טורפים בקערה יין ושמן ומערבין אותן יחד לרפואה על המילה כדרך שטורפים ביצים בקערה:. חתיכה של בגד נקובה, ומכניסין המילה באותו הנקב כדי שלא יחזור העור ויכסה את הגיד:. לא הזמין:. דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול:. לא מיבעיא מבית לבית באותו חצר אע''פ שלא ערבו, אלא אפילו לחצר אחרת שאינה מעורבת עמהם:

{ד} כל צרכי. לאתויי הא דת''ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין כו'. גמרא. ואע''ג דבס''פ דלעיל קתני לה, הכא עיקר והתם אגב. תוספ':

. האי מרחיצין לאו כדרכו הוא, דתנא סיפא לפרושי רישא כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד אבל בכלי אפילו לזלף אסור וכ''ש לרחוץ כדרכו:. פליג את''ק וסבר מרחיצין את הקטן כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה, וביום השלישי למילה נמי בין בחמין שהוחמו בערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת עצמו דסכנת נפשות היא, והלכה כראב''ע:. בן ח' חדשים ספק בן ט'. דאי בן ח' כאבן בעלמא הוא ואין מילתו דוחה שבת:. מדכתיב (בראשית ט''ז) המול לכם כל זכר לרבות אנדרוגינוס. ות''ק, ערלתו כתיב, מי שהוא כולו ערל, יצא זה שחציו נקבה. ואין הלכה כר''י:

{ה} . הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. הר''מ. והוא לשון יזוקו מטר מתורגם יזלפון מטרא:

. פליגי אמוראי בגמרא בגרסת משנה זו, והגרסא שתפסו רבותי עיקר כך היא, מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב. אחד למול בע''ש ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. והכי פירושה, שכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב לדברי הכל, שהרי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כשהקדים ומל את של אחר השבת בשבת, ובהא אפילו ר' יהושע מודה: אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, ר' אליעזר מחייב חטאת. דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת. ואע''ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה, ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת, ס''ל לרבי אליעזר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאינה דוחה את השבת חייב:. דסבירא ליה טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאינה דוחה את השבת פטור, כיון דסבור היה שברשות בית דין הוא עושה. והלכה כר''י:

{ו} . ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא. הר''מ:

. שהרי יום שמיני של מחר הוא נמול, ושמא בין השמשות יום הוא ונמול לתשיעי. היה היום ערב שבת א''א למולו בשבת הבא דשמא תשיעי הוא והויא לה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי:. אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונמול לאחד עשר:. דקדושה אחת הן ואין מילה שלא בזמנה דוחה את יום טוב השני של ראש השנה, נימול לי''ב:! {ח} . ויעברו עליו ז' ימים שלמים מעת לעת מיום שהבריא, ואח''כ מלין אותו:

{ז} כו'. ומילה שלא בזמנה אינו דוחה י''ט כי המילה מ''ע וי''ט עשה ול''ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אומרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלינו לא אתי עשה ודחי ל''ת ועשה. הר''מ: {ח} . וביורה דעה סימן רמ''ו פוסק כהרא''ש דאפילו י''ט שני של גליות אינו דוחה (והאי תנא בא''י קאי) וע''ש בש''ך ת''ח:

. כמין נימין של בשר שנשארו מן הערלה:. היא שפה גבוהה המקפת את הגיד סביב, וממנה משפע ויורד לראשו. ובשר החופה את רוב העטרה דקתני מתניתין, לא תימא רוב הקיפה אלא אפילו רוב גבהה במקום אחד:. אם כהן הוא, דכהן ערל אסור לאכול בתרומה. נאמר בפסח (שמות י') תושב ושכיר לא יאכל בו ונאמר בתרומה (ויקרא כ''ב) תושב כהן ושכיר לא יאכל בו, מה פסח אסור לערל {ט} אף תרומה אסורה לערל:. שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שנטלה הערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד:. ומשפע באזמל מאותו עובי:. שלא יהא נראה כערל:. לא גילה:. וישוב ויפרע, ואפילו סלק ידו ממנה. וכל זמן שהוא מתעסק במילה בשבת חותך בין ציצין המעכבין בין ציצין שאין מעכבין. לאחר שסלק ידו, על ציצין המעכבין חוזר, על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר:

{ט} ביה וכל ערל לא יאכל בו: {י} ולא פרע. תימא אמאי איצטריך למתני האי, דכיון דכבר תני דבשר החופה כו' מעכב וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. תוספת. ולמ''ד שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. טובא קמ''ל דלא תימא כיון דאברהם אבינו נצטווה במילה לבדה אף שאנחנו בהלכה למשה מסיני נצטווינו אף בפריעה מ''מ כי מל ולא פרע לא הוי כאלו לא מל לגמרי קמ''ל דכך נתחדשה ההלכה דאם לא פרע כאלו לא מל לגמרי. תוי''ט. והת''ח מישב דקמ''ל דאף דהקרום הרך מכסה עליה. דבתורה לא נאמר רק ימול בשר ערלתו ומהלמ''מ נאמר לנו הפריעה: