משנה - שבת-פרק יחפרק יח - משנה א
מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת {ב} שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶבֶל {ד}, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא אֶת הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין {ו}:
. אם צריך למקומן להושיב שם אורחין להסב בסעודה או תלמידים לשמוע הדרשה, ודוקא לדבר מצוה שרי ולא חיישינן לטירחא דשבת:. לאו דוקא, דאי בעי אפילו טובא נמי {א}:. כלומר ובלבד שלא יגמור את האוצר כולו עד שיגיע לקרקעיתו, דלמא אתי לאשוויי גומות:. ואפילו ישראל דלא חזיה ליה יוכל לטלטלה ולפנותה, כיון דחזיא לכהן:. דחזי לעניים, כדתנן מאכילין את העניים דמאי, ואי בעי הוה מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה {ג}:. שנטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה, כגון שהקדים בן לוי ולקח המעשר בשבלין, דעדיין לא חלה עליה חובת תרומה שאין הדגן חייב בתרומה גדולה עד שיתמרח בכרי, וזה שהקדים ולקח המעשר בשבלין אינו מפריש אלא תרומת מעשר בלבד, ומותר באכילה אע''פ שלא הפרישו ממנה תרומה גדולה:. שפדו אותן הבעלים ונתנו את הקרן ולא נתנו את החומש, ושמעינן מהכא שהם פדויין והחומש הוי מלוה גבי בעלים:. ואפילו טבל דרבנן, כגון הזרוע בעציץ שאינו נקוב:. אם הקדים בן לוי ולקח המעשר אחר שנתמרחה התבואה בכרי קודם שהפרישו ממנו תרומה גדולה, והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש תרומה גדולה זהו מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו האמור כאן, שכיון שנתמרחה בכרי ונתחייבה בתרומה, כשלוקח המעשר ראשון אע''פ שמפריש ממנו תרומת מעשר כל זמן שלא הפריש ממנו תרומה גדולה טבל הוי ואסור לטלטלו בשבת:. כגון שנפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שפדה המע''ש על גרוטאות של כסף, ואין מעשר שני נפדה אלא במעות שיש עליהם צורה דכתיב (דברים י''ד) וצרת הכסף בידך. והקדש אינו נפדה בקרקע {ה} דכתיב (ויקרא כ''ז) ונתן את הערכך ביום ההוא דבר הניתן מיד ליד:. מין קטנית שאינו ראוי חי אפילו לבהמה. ורמב''ם פירש מין ממיני הבצלים:. כגון עשירים שמגדלים עורבים לגדולה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
{א} כדאמרי אינשי פירוש חשבון קטן תחלה ואם יצטרך יותר יפנה יותר (עיין בהה''מ פכ''ו הט''ז וש''ע סימן של''ג) (ומשום הכי נקט ד' ברישא והדר ה') רש''י. ונ''ל דמספר ד' וה' מסריך סריך אלישנא דתשלומי ד' ה' דפ''ז דב''ק ושם בדוקא: {ב} . בירושלמי, כהא דתנינן בשקלים פ''ג קופות של ג' סאים. תוספ': {ג} . וכתב התוספ' דהוי מצי למימר כדלעיל בתרומה כיון דחזי לכהן אלא כיון דאשכח טעמא דאפילו לדידיה מצי חזי אמר: {ד} . דלכהן נמי לא חזי דאסור לכהן לאכול מפירותיו בטבלן כמ''ש הר''מ בפ''א ממעשרות: {ה} דברכות כתב דכתיב ונתן הכסף וגו' והכי איתא בסוגיא. ועתוי''ט: {ו} . ות''ק דפליג משום דסבר דלא מטלטלין דבר שהוא מאכל לחיה ולעוף כל היכא דלתנייהו ברשותיה אא''כ דרך בני אדם לגדל אותן. תוי''ט:
פרק יח - משנה ב
חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים, אִם הִתְקִינָן {ז} לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, מְטַלְטְלִין אוֹתָן, וְאִם לָאו, אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ. תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס. מְדַדִּין {ח} עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אֶחָת, אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר, אָסוּר {י}:
. אגודות:. ענפי האילן לחים שמזרדין אותם למאכל בהמות:. ומבטל כלי מהיכנו לא הוי, שאין האפרוחים עומדים עליו. והאומר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, מוקי למתניתין בצריך למקומו של כלי:. מן הבית:. בידים:. ודוקא דוחין אבל לא מדדין, לפי שהתרנגולת מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא שהוא מטלטלה. אבל אווזין ושאר עופות מדדין {ט}:. אוחז בצוארו ובצדדיו וגוררו ומסיעו ומנענע לו רגליו:. אוחזתו בזרועיו מאחוריו והוא מניע רגליו והולך:. כשהתינוק מניע את רגליו מניח אחת ומגביה אחת:. שנושאתו. וכל מקום שאמר ר''י אימתי במשנה לא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים, הילכך הלכתא כותיה:
{ז} משום דסתמייהו להסקה קיימא ובעי בהו הזמנה. הר''נ: {ח} . הוא מלה עברית כמו אדדם עד בית אלהים. הר''מ: {ט} דלחלק בעופות בין תרנגולת לאווזין ושאר עופות. ולשיטת הר''נ דמחלק בין גדולים לקטנים דקטנים לא שרי אלא בחצר אבל לא ברה''ר וגדולים אפילו ברה''ר שרי ניחא דמתניתין ברה''ר מיירי מכח סיפא דמדדה בנה אוקמינן לה בש''ס ברה''ר ולהכי תני עגלים וסייחים לאשמעינן דדוקא בגדולים שרינן ברה''ר: {י} . ולא אמרינן חי נושא את עצמו כדלעיל מ''ה פ''י כיון שהוא קטן כל כך שאינו אלא גורר. הר''נ. והאי אסור נראה לי דאסור וחייב קאמר דהא מחייב בחולה כשנשאו בריש פרקין דלקמן וע''ש דלתוספ' נראה דדוקא בחולה:
פרק יח - משנה ג
אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בַּשַּׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת {יא}, וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה {יב} עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת:
. אין מושכין הולד מן הרחם ביו''ט, דאיכא טרחא יתירא:. אוחז את הולד שלא יפול לארץ:. מילדת בקיאה:. ואין חוששין לאיסור תחומים.:. משעה שהיא יושבת על המשבר ומתחיל הדם להיות שותת עד כל ג' ימים אחר שילדה, בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין. מג' ועד ז', אמרה צריכה אני מחללין, לא אמרה צריכה אני אין מחללין. מז' ועד ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין, אבל עושים צרכיה על ידי נכרי מפני שהיא כחולה שאין בו סכנה, ודבר שאין בו סכנה עושין צרכיו על ידי נכרי:. של ולד שהוא ארוך, ואם לא יקשרוהו ויכרכוהו יצאו מעיו. אבל אין כורתין אותו בשבת לדברי ת''ק:. והלכה כר''י שחותכין אותו ומנקים אותו ונותנין עליו אבק הדס וכיוצא בו:. ולקמן באידך פירקא מפרש לצרכי מילה מאי ניהו:
{יא} השבת. בגמרא לאתויי הא דת''ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ומהכא שמעינן דגמרא סבירא לה דאיכא איסור מן התורה וכמ''ש הרי''ף דלכ''ע מי''ב מיל ולמעלה מדאורייתא דאל''כ עד השתא לא שמעינן אלא לאיסור תחום מדברי סופרים. תוי''ט וע''ע: {יב} מילה בש''ס דף קל''ב נפקא ליה מקרא: