. שמסננים בה שמרי יין, ומותח את פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי. ואע''ג דעביד אהל שרי ביום טוב, דס''ל לר''א מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב מותר לעשותן ביום טוב. אבל בשבת [תולה] לכתחלה לא, אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסננין, דאין דרך בורר בכך:. דעביד אהל עראי ומחזי כמעשה חול:. דהוה תולדת בורר או מרקד. והלכה כחכמים:

פירוש למשנה זו

. בשבת על גבי שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום. כדי שיצלו, שיהיו השמרים צלולים ויזוב כל יינם. פירוש אחר על גבי שמרים שנשארו בחבית, וקולטין המים טעם היין {א} ומוציאין אותן בשבת ושותים אותן ואין בזה משום בורר:. מפני הקמחים לבנים שמתהוים בו:. המיוחדין לכך. וליכא למיגזר דלמא סחיט להו, הואיל ועשויין למלאכה זו. והוא שלא יעשה בידו בסודר כמין גומא בפי הכלי כדי שירד היין במדרון, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:. סל העשוי מצורי הדקל. והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה מקרקעית הכלי התחתון טפח, שלא יעשה אהל עראי {ב}:. שנתנו בה חרדל להסתנן, שרגילין ליתן ביצה טרופה בדברים העכורין והם מתלבנים ומזדככים על ידה:. יין ודבש ופלפלין:. גדול מכוס וקטן מחבית:. אם יש לו אורחין מרובין עושה הרבה, בין בשבת בין ביום טוב בין במועד. והלכה כת''ק שעושין ינומולין בשבת כפי מה שהן רוצים:

{א} לפ''ז לשון שיצולו מלשון צללו כעופרת. ובדבריהם, צללת במים אדירים (ב''ק צ''א.), כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים: {ב} והר''מ. וכתב הר''נ דא''כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי. ול''נ דאה''נ דס''ל לרש''י והר''מ שהיו הסודרים מתוחים ונתונים ע''ג הכלי מבע''י ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי כו'. תוי''ט וע''ע:

. כך שמה בערבי, והיא חמה ונוהגין לאכלה במקומות הקרים, ואין שורין אותה בשבת דמיחזי כמעשה חול:. מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, שהפסולת צף למעלה:. ביד להשיר פסולתן, דהוה ליה בורר:. ואע''פ שפסולתן נופל לפעמים דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו:. שהיו עושים מן הקש שמחתכין אותן במוריגים ונעשה כל זנב השבולין תבן:. הוא מזקן השבולת העליון, ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברים אותו בכברה שיפול המוץ:. ואע''פ שהמוץ נופל מאליו, דדבר שאינו מתכוין מותר כר' שמעון:

{ג} . כמו מקנחין או ממרחין. הר''מ:

. בשבת אבוס שלפני השור שמפטמים אותו, שלא יתערב העפרורית שבאבוס בתבן ובשעורים שנותנים לפניו ויקוץ במאכלו, ומסלקין תבן שלפניו לצדדים כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברגליו ויתלכלך ברעי:. אתרוייהו קאי, אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדים. ולא נחלקו רבי דוסא וחכמים אלא באבוס של כלי, אבל באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפים, דלמא אתי לאשוויי גומות. ורבנן גזרו אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע. והלכה כחכמים:. ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוי, אלא ודאי חזי דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה. ודוקא מלפני החמור ונותנין לפני השור וכיוצא בזה, אבל לא מלפני השור ונותנים לפני החמור, שמאכל השור מאוס ברירין היוצאים מפיו ואין החמור אוכל ממנו:

פירוש למשנה זו

. סתמא להסקה ומוקצה הוא, ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא רך וצף לשכב עליו:. דמוקצה הוא, אבל מנענעו בגופו בכתפיו, דטלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול:. דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:. שני לוחות שמשימין ביניהן הבגדים לאחר כביסתן ומהדקין הלוח העליון על הבגדים המונחין בלוח התחתון {ד} כדי שיהא קיפולן נאה:. דהיינו לצורך שבת ליטול את הבגדים, אבל לא כובשים דהיינו צורך חול:. מפני שהוא עשוי לתקן בגדים ומהדק טפי והתרתו דומה לסתירה. ואין הלכה כרבי יהודה:

{ד} ע''י יתידות שיש עמודים קבועים בד' הפאות של התתתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות. רש''י: