. שיש להן דלתות {א}:. ואע''פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים קודם השבת ניטלים בשבת אגב הכלים:. דומין לדלתות הבית. שאפילו נתפרקו בשבת אין ניטלין, לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן, כלומר לא נעשו לטלטול:

{א} שאלו מלאכתן להיתר הן ואילו בשאר כלים פליגי לקמן. הר''נ: {ב} . הכי קאמר אע''פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. גמרא:

. פטיש:. לאחר שעשאה עגול היא עבה וקשה וצריכה קרדום לחתכה:. כעין סכין ארוך ויש בו פגימות הרבה:. לחתכה ולחלקה לחלקים שעל ידי פגימותיו ממהר וחותך הדבר העב:. לגרוף בה הגרוגרות מן החבית:. לוח שיש לה בית יד ושתי דפנות וזורין בה את החטה:. כלי שיש לו שלש שינים ומהפכים בו את הקש בגורן:. פלך שטוות בו הנשים:. עץ של אורגים ודומה למחט של סקאין:. לאכול בו תותים וכל מיני פרי רך:. מחט קטנה שתופרים בה בגדים:. שנכנס בבשרו, שמותר ליטלו בשבת כמו שמותר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה:. מחט גדול שתופרין בה שקין:. מי שאבדה לו מפתח:

פירוש למשנה זו

. קנה שעשוי לבדוק הזיתים שבמעטן אם נתאסף שמנן בתוכו והגיע להיות ראויין לבית הבד:. כעין פקק שבקנה, מקבל טומאה, לפי שעל ידי שהוא פקוק בקשר משתייר בו מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיע לעצור והוה ליה בית קבול:. שאין בו קשר אע''פ שהוא חלול אין חללו עשוי לקבל כלום {ג}, הילכך הוה ליה פשוטי כלי עץ ואינו מקבל טומאה:. דהא כלי הוא ועשוי להפוך בו את הזיתים:

{ג} ומ''מ בודקין בו שמהפכים זיתים לראותן אם נתאסף שמנן בתוכן:

. מגרה גדולה שנוסרים בה קורות:. כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה והנך קפיד עלייהו ומייחד להו מקום דלא חזו למלאכה אחריתי:. ה''ק כל הכלים שמלאכתן להיתר כגון קערות וכוסות ניטלים לצורך גופו ולצורך מקומו של כלי, ושלא לצורך, אפילו שאינו צריך לגופו ולמקומו של כלי אלא לטלטלו מחמה לצל או שלא יגנבוהו הגנבים שרי בכלי שמלאכתו להיתר. וכלי שמלאכתו לאיסור כגון מדוכות ורחיים וכיוצא בהן, לצורך גופו ולצורך מקומו מותר, מחמה לצל או מפני הגנבים אסור:. מפרש בגמרא לצורך תשמיש המיוחד לו בלבד, ולא לצורך דבר אחר ואפילו לצורך גופו, כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך בו את הקערה. ואין הלכה כר' נחמיה:

פירוש למשנה זו

. איזו מלאכה שתהיה, ואפילו אינה מעין מלאכתן הראשונה:. עבה, דומיא דעיסה מעורבת במים. ולא פליגי אלא בנשברו בשבת, אבל נשברו מע''ש כ''ע מודים דניטלים אפילו אין עושין מעין מלאכתן הראשונה {ד}. ואין הלכה כר''י:

{ד} גמרא. ובריש פרקין משמע דכשנתפרקו הדלתות מן הכלי בשבת דשרי יותר לטלטל משנתפרקו בערב שבת. כתב התוספ' דלא דמי דהתם אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכסוי עם הכלי אבל הכא לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד. תוי''ט:

. דלעת יבשה וממלאים בה מים, ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:. בקרויה:. שהדקוה יפה בפי הקרויה הוה כלי:. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלים את הקרויה, שנעשית בסיס לאבן שנושאתה:. לפך קטן ששואבין בו מים מן הבור או מן המעין ממלאים בו דשויא להך זמורה כלי:

{ה} . דשוב לא יבא לתקנה. אבל אינה קשורה, אע''פ שתקנה מבע''י ויש עליה תורת כלי, לא, דשמא למחר תהא לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה ונמצא מתקן כלי:

. כגון לוח ומסך או שאר כל דבר שסותמים בו החלון:. שאינו נגרר בארץ:. שאם נגרר על גבי קרקע כשהוא שומטו מעל הארץ לסתום בו, מיחזי כמוסיף על הבנין, וסבר רבי אליעזר אין מוסיפין על אהל עראי בשבת:. בין קשור בין אינו קשור פוקקין בו, הואיל והיה מוכן מאתמול לכך, דסברי רבנן מוסיפין על אהל עראי בשבת. והלכה כחכמים {ו}:

{ו} בפ''י דעירובין מ''ח וי, 'א:

. בגמרא קאמר דבכסויי כלים כ''ע לא פליגי דשרי אע''ג דלית להו בית אחיזה, ובכסויי קרקעות כגון כסוי של בור ודות כ''ע לא פליגי דאסור אי לית להו בית אחיזה {ז}. כי פליגי בכסויי כלים המחוברים לקרקעות, מר סבר כקרקעות דמיין, ומר סבר לאו כקרקעות דמיין. והלכה כחכמים שהמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:

{ז} כבונה או לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל והדורי עביד. רש''י: