. אפילו נביאים וכתובים, מצילין אותן מחצר שנפלה בו הדליקה לחצר אחרת שבאותו מבוי, אע''פ שלא ערבו {א}. והוא שיהיו כתובים בכתב אשורי ובלשון הקודש:. כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת:. כגון כתובים דאף יחידים אין קורין בהן בשבת מפני בטול בית המדרש כדלקמן, שהיו דורשים לעם בשבת ומורין להן הלכות איסור והיתר, לפי שכל ימות החול הם עסוקים במלאכתן, ואסרו לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש משום דמשכי לבא ואתו לאמנועי מלשמוע הדרשה:. ואיכא למ''ד דלא נתנו לקרות בהן ואין מצילין אותן, אפ''ה טעונים גניזה ואסור להניחן במקום הפקר:. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח רביעית, זה מבוי שאינו מפולש האמור כאן. שלש מחיצות בלא לחי, זהו מבוי מפולש. והכי מפרש לה בגמרא. ואין הלכה כבן בתירא:

{א} בסיפא למבוי שאינו מפולש וערובי חצרות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנות שלמה ובית דינו הם. הלכך הא דנקט אע''פ שלא ערבו. הוא הדין נמי שלא נשתתפו:

. ואף על גב דבהתירא קא טרח דהא לא שרו ליה לאצולי אלא לחצר המעורבת בלבד, אפילו הכי לא שרו ליה לאצולי טפי ; מפני שאדם בהול על ממונו ואי שרית ליה אתי לכבויי {ג}:. קודם אכילה:. קודם סעודה:. הואיל ויומא בר הכי הוא ובהתירא טרח. ואין הלכה כר''י:

{ב} סעודות. לפי שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת: {ג} שמתוך בהילתו ישכח שהוא שבת ולפיכך אמרו שלא יציל ומעתה לא יהא בהול ולא ישכח בשבת:

. הואיל ובבת אחת הוא מציל מה לי פורתא מה לי טובא:. אע''פ שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה:. ויודעים שאם ישאלו שכר כפועלים לאו שכר שבת שקלי, כיון דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה באו {ד}, עושין עמו חשבון לאחר שבת. ובירא שמים עסקינן, דאע''ג דמהפקירא קא זכי ומה שהציל דידיה הוי מ''מ לא ניחא ליה דליתהני מאחרים דידע דעל כרחיה אפקריה, ובחנם נמי לא ניחא ליה דלטרח, הילכך שקיל אגריה:

{ד} לוקחים שכרם מתוך שהם זוכים בכל מהפקירא אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ''ש הר''ב:

. לתנא קמא לחצר המעורבת, ולבן בתירא אפילו לחצר שאינה מעורבת:. שצריכים לו לאותו היום לסעודה:. שהוא רגיל ללבוש בחול בבת אחת ותו לא {ה}. ואלו הן, הסרבל העליון, ומלבוש שממלאין אותו מוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שקורין בערבי מחשי''א, וחגור רחב שחוגר ממעל למדיו, ובגד צר וקצר שקורין בלע''ז גונ''א, וחלוק שלובש על בשרו שקורין קמיז''א, וחגור שחוגרים עליה, וכובע שבראשו, ומצנפת ושני מנעלים שברגליו, ושני בתי שוקים {ו}, ושני בתי ידים שמלבישים אותם על הידים ומכסין בהן הזרועות עד האצילים, ושני רדידים שמתנגב בהן, וטלית קטן שמכסה בו ראשו וכתפיו, וסודר שבצוארו ותלויין שני ראשיו לפניו וקורין לו בערבי שי''ד:. שכשם שהוא מציל כך הם מצילים. אבל לעיל אמר בואו והצילו לכם, שפעמים שהוא מציל יותר ממה שהם יכולים להציל, כגון שהוא לא סעד והן סעדו {ח}, או איפכא:

{ה} דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה''ר הוי משאוי ומש''ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה''ר. הר''נ: {ו} מחוברין וע''ע בתוי''ט שהוא ע''פ מנהג מלבושי המדינות: {ז} ולובש ומוציא והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול כו' אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר: {ח} כיון דלא קא חזי אלא ג' סעודות אבל מלבושים לכולא יומא חזי בשוה:

. עשויה כמין ארון:. קטנה של שולחנים:. ארמאריא''ו בלע''ז, ובערבי מנשא''ר, ושלשתן של עץ:. ואין האור נאחזת בו ומציל על כלי עץ שלא ישרף:. מים:. מפני שחדשים הם, וסבר ר''י גרם כבוי אסור אפילו במקום הפסד ממון. ואין הלכה כר''י:

{ט} . לפירש''י הנזכר בפ''ד מפרש התוספ' דהכא מיירי כשיחדו לישיבה ולר''ת דאינו מחלק בין גסה לדקה לעיל והכא ביבשים וביר'ט אף בלחין: {י} כו'. מודיע תועלת פרישת העור. הר''מ:

. דאמירה לנכרי שבות:. אין צריך למחות בידו, אלא יניחנו ויכבה מפני שאין שביתת הנכרי עליהם, דישראל אינו מוזהר על שביתת הנכרי כשאינו עבדו:

{יא} עליהן. ואף דקיי''ל קטן אוכל איסור אין ב''ד מצווים להפרישו, מוקי לה בגמרא דהכא בקטן העושה לדעת אביו שיודע שהכיבוי נוח לאביו. ועושה בשבילו. ודכוותיה בא''י ואפ''ה שרי דאע''ג דיודע דנוח לישראל אפ''ה אדעתא דנפשיה עביד ולהנאת עצמו שיודע שלא יפסיד:

. של חרס על גבי הנר ובלבד שלא יכבה. ואע''פ שנוטל כלי להצלת קורה שאינה ניטלת בשבת, הא אותיבנא מינה לרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, ושני לה בצריך למקומו של כלי {יב} דשרי לטלטלו לצורך מקומו:. לאו צואה של נער קטן קאמר, דהא גרף של רעי הוא ומותר לטלטלו ולהוציאו לאשפה, אלא הכי קאמר ועל צואה של תרנגולים, מפני הקטן שלא יטפח ויתלכלך בה. וכגון שצואה זו מונחת באשפה שבחצר דלא רמיא קמיה ולאו גרף של רעי הוא {יג}, הילכך אין מותר לטלטלה ולהוציאה, אבל כופין עליה קערה בשביל הקטן שלא יתלכלך:. כפיית כלי על עקרב:. שם מקום:. דכיון שלא היה עקרב רץ אחריו חושש אני שמא חייב חטאת משום צידה. ולענין פסק ההלכה אותן בעלי הארס שנושכין וממיתין ודאי, כגון הנחשים השרפים וכלב שוטה, מותר להרגן מיד כשיראה אותן ואפילו שאין רצים אחריו. ואותן שאינן נושכים וממיתין ודאי, אלא פעמים ממיתין ופעמים אין ממיתין, אם רצים אחריו מותר להרגן, ואם אין רצים אחריו כופה עליהם כלי, ואם דרסן והרגן לפי תומו מותר. ולצוד נחש מפני שרוצה לצחק בו, אסור {יד}:

{יב} דאין צורך לכל זה דהא לא קיי''ל כר''י וכמ''ש הר''ב בעצמו בספ''ג דטעמא דאין מבטלין כלי מהיכנו וא''כ הכא לא קשה ולא מידי: {יג} שאין זה מקום ישיבת בני אדם ולא ממאיס. הר''מ. ותימא דא''כ כי הוי נמי של נער קטן ליתסר לטלטלו ולא לוקים מתניתין אלא באשפה שבחצר ובש''ס דשל קטן שרי דראוי להאכילה לכלבים ויש גירסא אחרת להפוסקים ואין חילוק בין צואת קטן לצואת תרנגולים אלא להכי מוקמינן בצואת תרנגולים דכיון שדרכה להיות בחצר אחרת שאדם מקצה להם מקום לא שרי לטלטלם משום גרף מיהו בשביל שלא יתלכלך כופה עליה כלי אבל של בני אדם שדרכה להיות בחצר שדרין בה כגון של קטנים א''צ לכפיית כלי אלא מותר לכבדה ולהוליכה לבהכ''ס. ולגירסא זו אפשר שנתכוון הר''ב: {יד} בפירוש הר''מ ומשמע דחיובא ליכא. וטעמא נראה לפי שהנחש מהדברים שאינן במינן ניצוד דאפילו לצורך פטור אבל אסור אבל תימא דפ''ב דעדיות מ''ה הצד נחש לרפואה חייב ש''מ שהוא מאותן שיש במינן צידה דחייב בכולהו גווני ולשון הר''מ בחבורו בדברים שבמינן ניצוד בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב ולכן נראה דהאי אסור דנקטי לא דוקא אלא הוא הדין דחייב. תוי''ט:

. מבור ברשות הרבים:. עושין בספינה גדולה לירד בו מן הספינה ליבשה. ואיצטריך תנא לאשמעינן נר ומים, דאי תנא נר הוה אמינא נר הוא דשרי דליכא למגזר שמא ירבה בשביל ישראל דנר לאחד נר למאה, אבל מים דאיכא למיגזר אסור. ואי אשמעינן מים הוה אמינא מים הוא דבשביל ישראל אסור, אבל נר אף על גב דבשביל ישראל כיון דאיהו נמי צריך ליה שרי, דנר לאחד נר למאה, צריכא. וכבש אף על גב דדמי לנר, דכבש לאחד כבש למאה, משום מעשה דרבן גמליאל וזקנים תנא ליה, דמעשה רב:

{טו} . אורחא דמלתא נקט לפי שבמקום השקאת הבהמה מצוים שם ישראלים ואינם יהודים אבל אין הכי נמי דאפילו מילא מים בשביל ישראל עצמו אסור לישראל לשתות מהן דהא מכל מקום אהנו ליה מעשיו שע''י מלאכתו של אינו יהודי הוא יכול לשתות מהם במקום הזה. הר''נ, ור''י בתוספ': {טז} מקום חלוק שיורדין בו ואין בו מעלות כסולם. הר''מ: