. אם זו תחלת אריגתו של בגד אינו חייב עד שיארוג ג' חוטין, ואם מוסיף הוא על האריג שיעורו באחד דמצטרף עם השאר. ואין הלכה כר''א:

{א} . אע''ג דהצד צבי ומלאכותיו נשנית סמוך למלאכת הכותב. הקדים דיני אורג ודכוותיה משום דדמיין בשיעורא דכותב ב' אותיות חייב וכן אורג בשתים ואף ר''א ס''ל בב' אלא דמחלק בין אלימי לקטיני כדאיתא בגמרא ואיחר ב' בתי נירין לסמכו לאינך דלית בהו פלוגתא ושיעורן נמי ב'. תוי''ט:

. שנתן שני חוטין של שתי בניר שקורין ליצ''ש {ב}:. מפרש בגמ' שמרכיב שני פעמים [כל] חוט של שתי בניר ובפעם השלישית מרכיבו על חוט המורכב על הקנה:. יריעה ארוגה {ג} מסיב של דקל:

{ב} ! {ג} עיניך וראה בנעימית דברי התוי''ט: {ד} . הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש''י: {ה} . משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע''ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:

. במת שאינו חייב לקרוע עליו הוא דהוי מקלקל ופטור, אבל על מת שחייב לקרוע עליו, מתקן הוא וחייב {ו}:. הא מתניתין אדחיא לה, והלכה שהקורע בחמתו חייב, שאף ע''פ שמקלקל הוא אצל הבגד, מתקן הוא אצל יצרו ודעתו מתישבת עליו בכך:

{ו} מתו שמוטל עליו לקברו אבל לא להתאבל ולקרוע שאינן מאותן האמורים בפ' אמור. וכתב הר''מ שהקורע על מתו שחייב להתאבל שחייב משום דדעתו מתיישבת בכך וחומו מתפשר כו' וקשה לומר כן דלדבריו כשהוא קורע על מת משכך חמתו בכך. ודבר זה נראה דאסור שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ופירשו בשמחה ובלב טוב ולכבוש כעסו. ועוד דא''כ גם על מי שאינו חייב כו' משכך נמי חמתו בקריעתו. ועוד למה לא יתחייב במתו מטעם שעושה המצוה ומתקן חיוב המוטל עליו, ואע''פ שמדרבנן הוא כמו שכתב הה''מ. כו'. ומיהו בתוספ' בשם ר'י דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אלא כשמתקן גם דבר אחר מלבד המצוה והקריעה מתקן הבגד שיוכל ללבשו ואין בו חמום ע''כ. לכן נ''ל שאע''פ שאין דעת החכמים במצותם כדי לשכך חמתו אלא שיקרע בטוב לב כשם כו' מ''מ האמת כך הוא ושעי''ז מסתלק חמתו ועתוי''ט:

. את הצמר, והמנפצו והצובעו והטווה ממנו, שהן כולן אבות מלאכות, שיעורן כדי שיטוה מאותו הצמר חוט ארוך כמלא רוחב הסיט כפול. והסיט הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיוכל אדם להרחיבו, וכשיעור הריוח הזה שתי פעמים הוא הסיט כפול. וריוח שבין גודל לאצבע פעם אחת הוא ג''כ כמלא רוחב הסיט כפול, מפני שיש בו כפלים כאותו שיש בין אמה לאצבע:. שיעורן ברוחב הבגד כמלא הסיט, שאע''פ שלא ארגן על פני כל רוחב הבגד חייב:

{ז} . אע''ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג''כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי''ט:

. עד שהכניסו למגדל של עץ, ארמאריא''ו בלע''ז, חייב, שזו הוא צידתו, אבל אם הכניסו לבית אינו נצוד בכך:. נצוד משהכניסו לבית ונעל בפניו, אבל אם הכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה:. קרפיפות המוקפים חומה שמכניסין שם חיות ונשמרים שם:. שקשה לתפשו שם, כגון שאינו מגיע לו בשחיה אחת ששוחה לתפשו, והלכה כרשב''ג [דמפרש] למלתייהו דרבנן {ט}:

{ח} כו'. עיין אות א': {ט} דתני ליה בלישנא דפליג אשכחן טובא דכותיה:

. מאליו לבית ונעל אחד בפניו, זו היא צידתו:. דהוו להו שנים שעשאוה:. אורחיה הוא לנועלו בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלאו איהו לא מתעבדה:. ואין הלכה כר''ש:

פירוש למשנה זו

. שהוא צד אותו:. מאחר שנצוד ע''י ראשון:. ולא לצוד:. שהוא נצוד כבר {יא} שמור בתוכו, כך זה אף על פי שעמד ראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול. והשני פטור האמור במתניתין, פטור ומותר:

{י} אע''פ כו'. והלך לו. כלומר לפנים אל תוך הבית דאלת''ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי ואז הצבי אינו ניצוד ונמצא כשהשני חוזר אח''כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור כן נ''ל תוי''ט. והמ''א השיג בעיקר הדין דאטו מי שיש לו תרנגולת בביתו ונפתח הדלת יהיה אסור לסוגרו. ובת''ח פוסק כהתוי''ט: {יא} הר''ן כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אף ע''פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע''פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני אי נמי כגון שהיה צבי קשור בבית זה ונעל שאע''פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף זה השני כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו להסתלק משם לאחר שנסתלק הראשון: