. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן:. אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ור' מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כר' מאיר:

{א} אחרת ממקום אחר. וזה גירסת הר''מ ופירושו שצריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיניה וביה ולא יפריש עליו ממק''א:

. באוצר, כדכתיב (חגי ב) העוד הזרע במגורה:. מתניתין איירי בפועל חבר הבא לסעוד אצל בעל הבית ואינו מאמינו על המעשרות וראה הפועל את בעל הבית נותן ממגורתו סאה לבן לוי וסאה לעני. ר''מ אומר דאותו פועל יכול לאכול מן המגורה שמנה סאים דמסתמא בתורת מעשר ראשון נתן ללוי ובתורת מעשר עני נתן לעני, והרי יש כאן ח' סאים מתוקנים ומעט יותר {ב}. ואע''פ שלא ראהו מפריש תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ על התרומה:. סעודה זו שרוצה הפועל לאכול אצלו, והשאר מתנה בעלמא הוא דיהיב ללוי ולעני, הלכך אין הפועל יכול לאכול אצלו עד שיכלו ח' סאין כדברי ר''מ, אלא אותה סעודה שהיה לו לאכול אצלו ותו לא. פירוש אחר ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני והלכו להם, וכשבא להפריש שמנה סאין מן המגורה ולאכול אותם על סמך השני סאין שנתן לבן לוי ולעני אינו יודע אם אותן שני סאין קיימים אם לאו, ר''מ אומר מפריש שמונה סאין ואוכלן, על סמך אותן שני סאין שנתן לבן לוי ולעני בחזקת שהן קיימים. וחכ''א אינו מפריש אלא לפי חשבון, הקיימים, אם כל השני סאין קיימים מפריש עליהן ח' סאין ומעט יותר, ואם אין קיימים אלא חציין אינו מפריש עליהם אלא ארבע סאין, לפי חשבון מה שנמצא מהן קיימים כך מפריש עליהם ולא יותר {ג}. והלכה כחכמים:

{ב} הר''מ. דבדיוק החשבון אינו טע, ין לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג''כ אותן ח' סאין ועשירית סאה: {ג} ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם. ול''ד לדתנן בסוף פ''ג דגיטין המניח פירות כו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנותנם לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו:

. מי שהוא נדיב לב ותורם בעין יפה מפריש א' מארבעים:. לאו דברי ב''ש נינהו אלא תנא קמא קאמר לה. ומעין יפה דבית שמאי אתה למד לדבריהם עין רעה ובינונית אע''ג דלא תני לה במתניתין:. כגון שתרם מאומד ועלה בידו אחד מששים והוא עין רעה:. דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף, הלכך התוספת הזאת הויא טבל גמור וחייבת במעשרות:. כגון שהיו בכרי ששים ואחד סאין ועלה בידו סאה, אותה סאה תרומה:. [אם הוא רגיל] לתרום אחד מששים יפריש עדיין אחד מששים בסאה, ואם הוא רגיל לתרום אחד מחמשים נמצאו דנשארו עדיין י''א סאין שלא נתרמו:. כלומר אותו מותר שהוא תורם, מותר לתרום במדה ובמשק, ל ובמנין. דלא אמרו לתרום מאומד, אלא בתחלת התרומה:. דסבר ר''י אין צריך לתרום מן המוקף אלא בתחלת תרומה. ואין הלכה כר' יהודה:. קרוב וסמוך ובאותו מקום עצמו:

{ד} . דכתיב (יחזקאל מ''ה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האפה מחומר ההטים וששיתם האפה מחומר שעורים וחומר שלשים סאין ואיפה שלשה סאין נמצא ששית האיפה חצי סאה וששיתם היינו שני ששית על חד ששית הוי סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים. ירושלמי: {ה} . ודרשו ב' ששית מחומר דהיינו סאה מל' סאין: {ו} . דכתיב (במדבר לא) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מנ' אף מה שתאחז במקום אחר מנ' והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם: {ז} . דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:

. לפי שיש תורם בעין יפה, ויש בעין רעה, ויש בבינונית:. ותרם מארבעים:. ותרם מששים:. דכיון דבאחד משעורי חכמים תרם יכול למימר ליה אנא להכי אמדתיך:. שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין הוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה:

{ח} תרומתו תרומה. דאיכא פסידה לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא''כ נמצאו חולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה. וכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם נאמר דכשיעור הוי, תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. הר''ש:

. יכול להרבות ולהפריש תרומה, הואיל ואשכחן שם תרומה במקום אחר שהיא אחד מעשר. ואם רבה יותר אין שם תרומה על אותו רבוי, והוא חולין הטבולין למעשר ומדומע בתרומה, וזו היא תקנתו שיעשנו תרומת מעשר למקום אחר ויתנהו ללוי {ט} שיעשנו תרומת מעשר על מעשר טבל שלו והלוי יתן לו חולין כנגד אותו רבוי. והא דקאמר יעשנו תרומת מעשר למקום אחר ולא אמר יעשנו תרומה למקום אחר, לפי שאין תורמין שלא מן המוקף, אבל תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף:. דסבר יכול אדם לעשות חצי כריו תרומה, דכתיב (דברים יח) ראשית דגנך, דיו לראשית שיהיה כדגן {י}, [ראשית היא תרומה], ודגן הוא השיריים:. לא בעינן רק שיהיו שיריה ניכרין. והלכה כר''ט ור''ע:

{ט} י''ל כדפירש הרב בפ''ה דדמאי דמתני' כאבא אליעזר בן גומל דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר (ופירוש זה יתכן גם לנ''א והוא גירסת הר''ש ועיין ת''ח) ופירוש יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. תוי''ט: {י} דין כלפי ר''מ ור''ע אמרו. תוי''ט:

. הסל שמודדים בו להפריש המעשרות ותרומת מעשר, שאין מפרישים אותן אלא במדה ובמנין ובמשקל, כדתנן ואל תרבה לעשר אומדות. אבל תרומה גדולה אין מפרישים אותה אלא מאומד כדתנן לעיל:. לידע מה שיכנסו בה מן הפירות:. בזמן שהפירות בבכוריהן הן במלואן והכלכלה מכילה מהן פחות ממה שהיא מכילה מהן בסוף הקיץ, שכבר התחילו להצטמק והן צנומות דקות:. שהן מבושלות ואינם מצומקות, הכלכלה מחזקת מן הפירות יותר ממה שמחזקת מהן כשהן מבוכרות במלואן, ופחות ממה שהיא מחזקת מהן בסוף הקיץ כשכבר נצטמקו. הלכך משערין בג' זמנים הללו:. פירות שבסוף הקיץ:. מן המוציא באומד:. ודוקא במעשרות ובתרומת מעשר, אבל לא בתרומה גדולה כדפרישית:

{יא} . לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד על זמן אחר היפה ממנו משום דמעשר מן הרע על היפה (סיום דבריו הם אחד לפירוש הר''ש ולא לפירוש הר''ב. ב''ד): {יב} . פירוש מן המודד והמונה והאומד והר''ם כתב דאין מפרישין מאומד לתרומת מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם וסובר כשיטת הירושלמי (ופירוש משלשתן כמו בשלשתן):

. סאה של תרומה שנפלה למאה סאין של חולין, שהם בין הכל אחד ומאה, נוטל אחת מהן ונותנה לכהן והשאר חולין כמו שהיו:. אם נפלה סאה של תרומה לתוך תשעה ותשעים סאין של חולין ומשהו יותר מתשעים ותשעה, וזה המשהו אין לו שיעור, הואיל ויש כאן מאה ועוד משהו, נוטל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר חולין כשהיו:. אם נפלה סאה של תרומה בצ''ט של חולין וקב יותר, שהקב הוא שתות לסאה של תרומה המדמעת שהסאה ו' קבים. אז נוטל סאה אחת והשאר חולין כשהיו. אבל אם היו החולין פחות מתשעים ותשעה וקב, הכל מדומע, וימכרו כולם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי סאה של תרומה שבה. והלכה כרבי אליעזר שאין תרומה עולה בפחות מאחת ומאה. דסתם לן תנא כוותיה בכמה דוכתי. והכל מודים שאין התרומה עולה במאה בלבד, וכל שכן בפחות ממאה דכתיב בתרומת מעשר (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו, דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו, והיינו אחד ממאה, דממאה סאין מפרישין עשרה למעשר ראשון, ומאותן עשרה סאה לתרומת מעשר, ואמר רחמנא שאם חזרה אותה סאה לתשעים ותשעה מקדשתן ונעשה הכל מדומע:

{יג} כו' אפילו כשעדיין ביד ישראל כו' ואי בעי מצי מתשיל עלה כו' להוי כדבר שיש לו מתירין כו' ומתרץ ספ''ז דנדרים דכיון דליכא מצוה שישאל על הפרשה לא אתי לאתשולי עלה: {יד} . ויבאר לך (שלא תטעה לומר שגם אם יש באותו קב חלק ממאה תרומה שתעלה כמו שהפירוש הוא במאה וא' סאה אלא) הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. הר'מ:

. תאנה של תרומה, שחורה או לבנה, שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות, כולן מצטרפין לבטלה, שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד {טו}. ואם שחורה נפלה, מעלה אחת מן השחורות, ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות, והשאר חולין כשהיו:. דבלות תאנים הנדרסים בעגול, גדולים מעלים את הקטנים, אם יש שם חמשים עגולים קטנים ועשרים וחמשה עגולים גדולים, ואחד מן הגדולים כשנים מן הקטנים, ונפל לתוכן עגול קטן של תרומה, מסייעות כולן לבטל. וכן עגולים ומלבנים. עגולים הם הנדרסות בעגול, מלבנים תאנים הנדרסות בצורת רבוע כמין דפוס שעושים בו הלבנים מרובעות:. אם שחורה נפלה השחורות אסורות, ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות, וכן בגדולים וקטנים, ועגולים ומלבנים, הדומין לאותה שנפלה אסורים:. שחורה או לבנה, אין מעלות, לפי שיכול לאכול האחרות וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל. אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה, כיון דכולן בספק איסור, מעלות זו את זו. והלכה כרבי עקיבא:

{טו} שאין מבטלין איסור לכתחלה כמפורש בפ''ה מ''ט ה''מ להרבות בהיתר אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהיה ומפרידן כדי לערבם יחד בכה''ג נ''ל דשרי לבטל לכתחלה ור''א אוסר. פירוש:

. לפרושי מלתיה דרבי עקיבא קאתי:. בהא דתנינן לעיל, אבל במאי דבעינא למימר לקמן הוי איפכא:

פירוש למשנה זו

. ליטרא של תאנים יבשים של תרומה:. של חולין, והרבה כדין יש:. באיזה כד דרסה, ובכל כד יש מאה ליטרות של חולין, אפילו אין כאן מאה כדין שרי רבי אליעזר. ואע''פ שידוע הוא שהליטרא של תרומה היא בפי הכד ואינה מעורבת עם החולין, רואין אותן כאילו נפרדו ממקומן ונתערבו החולין בתרומה ועולין באחד ומאה. ורבי יהושע סבר כיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות, אלא השולים מותרים והפומים אסורים, עד שיהיו שם מאה כדין ויתבטל פי חבית זה במאה פומין, והלכה כרבי יהושע:

{טז} ובזו כו'. והטעם כתבו התוספ' זבחים דע''ג דלא דמי דהשחורות אינן ראויין להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות (וטעמא דר'י דכאן לא שייך לומר אם היה רוצה. היה דורסן ומערבן כיון דדרוסות ועומדות הן. ב''ד): {יז} כו'. אע''פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן שם:

. אוצר שאוגרים בו התבואה:. הסיר מה שלמעלה, תרגום ויצף הברזל (מ''ב ו) וקפא פרזלא {יח}:. מפרש בירושלמי דהכי קאמר אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה, ורבי אליעזר לטעמיה דאמר התחתונות מעלות את העליונות, וקמ''ל דאע''ג דקפאה וגלי דעתיה שלא נתערבה עם התחתונות, אף עפ''כ התחתונות מסייעות לבטל:. רבי יהושע לטעמיה דאמר לעיל שאין התחתונות מסייעות לבטל:. סיומא דמלתיה דר' יהושע היא, והכי קאמר כיון דלא תעלה כיצד יעשה, יקפיאנה. יסיר מה שצף למעלה ומעט סביב לה עד שידע שהסיר כולה, והשאר הכל חולין:. מתניתין פריך על מלתיה דר' יהושע. אם כן באיזה מקום אמרו תרומה צריכה א' ומאה, כיון שיש תקנה בקפוי. ומשני בשאין ידוע אם נבללה הסאה במגורה אחר שנפלה על פי המגורה, אי נמי מתחלה אין ידוע להיכן נפלה. והלכה כרבי יהושע:

{יח} הפסוק ששט על פני המים ולא הסיר. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת להסיר מה שלמעלה: {יט} הרב ל''ג מאה סאה. ומיהו גם אותו גירסא יש לתקן. ע''פ פירש הרב וה''ק אם יש בקפוי וגם מה שתתתיו מאה סאה. תוי'ט:

. בכל אחת חמשים סאה:. ושתיהן אסורות מספק, מסייעות זו את זו לבטל, ואם רצה להעלות סאה מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. ושתי קופות אפילו הן בשני בתים ואין ידוע לאיזו מהן נפלה סאה של תרומה, מעלות זו את זו, מפני שדרכן להתפנות, והן מטלטלות ממקום למקום, ופעמים שמתערבות זו עם זו. אבל שתי מגורות שאינן מטלטלות, בזמן ששתיהן בבית אחד, מעלות זו את זו, ואם הן בשני [בתים] אין מעלות זו את זו:. ואין הלכה כר''ש:

{כ} . בעל כף נחת פי' קופות גדולות הרבה עשויות למדה והוא מלה ערביית אבל לפירוש הרב נראה כפשוטו ל' עיר לפי שהן רחוקות אין מתערבין. תוי''ט:

. אגודה אחת כיוצא בהן, ואינה ניכרת מביניהן. ואותה אגודה היתה חציה חולין וחציה תרומה:. עם החצי של תרומה שבה. ואשמעינן רבי יוסי שאין האגודה שחציה תרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה, ולא אמרינן שהאגודה כולה תדמע, כיון שהיא תרומה מעורבת בחולין:

{כא} ושני כו'. לא שצריך ק''ב שהרי בא' ומאה עולה להמחמיר שבמ''ז אלא שכך היה המעשה. תוי''ט: